גם הבטחות בעל-פה צריך לקיים

בפס"ד שניתן לאחרונה בבית המשפט השלום בת"א נטען שהבנקים חייבים לקיים הבטחות שניתנו בעל-פה ע"י פקידי ומנהלי הסניף, גם אם ההבטחות מנוגדות להסכמים שהלקוח חתום.

במקרה זה, לקוח של בנק מזרחי-טפחות טען, כי מנהל הסניף שבו מתנהל חשבונו, הבטיח לו הלוואות "במסלול שקל צמוד מטבע", כלומר, הלקוח קיבל הבטחה ממנהל הסניף, כי 7 ההלוואות שייקח בין השנים 1998-2000 יהיו בתנאים מסוימים, שתנאים אלו אמורים להיות תנאים טובים יותר, והבנק יטיב עמו.

לבקשת הלקוח, מנהל הסניף העניק לו מכתב, שבו הבטיח לו, כי ההלוואות יהיו במסלול "שקל צמוד מטבע", דהיינו, שההצמדה לשער היציג תוצמד גם אם השער ירד, ולא רק אם יעלה.

בכל הסכמי ההלוואות שהלקוח חתם בהמשך (7 הלוואות בין השנים 1998-2000) סעיפי ההצמדה נכתבו באופן שונה, כך שההצמדה תהיה רק כלפי מעלה. כלומר, ללקוח הובטח, כי ההלוואות יהיו צמודות לעליות ולירידות בשער המטבע, כאשר שער המטבע עולה ההצמדה עולה, וכאשר שער המטבע יורד, ההצמדה יורדת.

מובן שחשוב לזכור, שכל הסכמי ההלוואות בבנקים נוטים כלפי הבנק עצמו, וכך כאשר לקוח מקבל הלוואה, ההצמדה יכולה רק לעלות ולא לרדת.

בשלב כלשהו חש הלקוח שסיכומי הסילוקין בהלוואות אינם תואמים למה שהובטח לו. הוא הגיש תביעה נגד הבנק וצירף חוות דעת מקצועית. שופט בית המשפט השלום בת"א מאיר יפרח, קיבל את טענת הלקוח וחייב את הבנק לשלם 250,000 ש"ח.

בית המשפט קבע, כי ההבטחה שניתנה ללקוח ע"י מנהל הסניף גוברת על הוראותיו הסותרות של הסכמי ההלוואה הסטנדרטים, שנחתמו על ידו לאחר-מכן.

הלקוח טען בבית המשפט, כי לאור האמור במכתב, הוא לא טרח לקרוא בדקדקנות את הסכמי ההלוואה עליהם חתם וזאת מתוך אמונה, כי הבנק אמון אליו, ותוך חובת נאמנות בנק, כי הבנק יעמוד בהבטחותיו ויפעל עפ"י הסיכומים שהיו להם.


בפס"ד זה, למעשה פסק בית המשפט שגם הבטחות הניתנות בע"פ ע"י פקידי הבנקים ןמנהליהם גוברים על הסכמי סטנדרטיים של הבנקים, ולקוח אשר מקבל הבטחות מאמין שהבנק תמיד מקיים אותן כסדרן.

עם זאת כדאי לא לסמוך על הבטחות בע"פ ותמיד לוודא שכל מה שנאמר בע"פ יהיה רשום וחתום על-ידי הבנק.