ב-10 באוגוסט 2007 חטף צעיר ערבי, אחמד אל-ח'טיב, חטף אקדח ממאבטח של ישיבת "עטרת כוהנים" בעיר העתיקה, ירה בו ופצע אותו בינוני בקרב יריות שהתפתח שבסיומו נורה אל-ח'טיב למוות נפצעו עשרה עוברי אורח. תיעוד האירוע במצלמות האבטחה תמכו בגרסת המאבטחים. טענת המשפחה על ביצוע וידוא הריגה ראוי שתתברר ע"י חקירה של מערכת הביטחון ושממצאיה יפורסמו באופן רשמי.
שתי הודעות על נטילת אחריות פורסמו בעקבות הפיגוע. האחת, הודעה משותפת של הפתח, הגי'האד האיסלאמי והחזית העממית והשניה של "גדודי חופשיי הגליל", אשר נטל בעבר אחריות גם לרצח החייל אולג שייחט ז"ל בחודש יולי 2003.
האירוע מצטייר באופן ברור כבעל-רקע ביטחוני וכפיגוע טרור. עובדה זו הייתה ידועה ברבים בדיווחים בתקשורת לאחר האירוע ובעקבותיו. השיח' ראיד סלאח, מנהיג התנועה האיסלאמית בישראל בחר לנקוט עמדה חד משמעתית ביחס לאירוע. הוא ספד לאל-ח'טיב על קברו (12 באוגוסט 2007) באומרו:
"השהיד אחמד מצטרף לשיירת השהידים אשר קדמו לו בטבח דיר יאסין, כפר קאסם, יום האדמה ואינתיפאדת אל-אקצה ("הבת אל-אקצה")... הו השהיד אחמד! אמור לשליח (אללה, הנביא מוחמד) עליו התפילה והשלום ולשהידים אותם נברך בשלום, כי אנו דבקים בשבועה עד אשר נפגוש את פני אללה... הידיים אשר הרגו את השהיד אחמד הם ידיים פושעות, טרוריסטיות, צמאות דם. ואולם דם השהיד יהפוך לקללה שתרדוף אותם בכל מקום... אם הרוצח, ואלה העומדים מאחוריו, רצה להעביר לנו מסר של איום באמצעות פשע זה, אנו אומרים לך, כי המסר שלך (נרמס) תחת רגלינו. ואם סברו אלה, כי השתייכות השהיד לתנועה האיסלאמית היא אשמה, אנו (דווקא) גאים בכך. אנו עם, אשר אם נדרש הוא לבחור בין הנפילה חלל למען אללה (שהאדה) ובין ויתור על (מסגד) אל-אקצה, אנו נבחר במוות למען אללה. הכיבוש של אל-אקצה יסתלק בקרוב כפי שהסתלקו קודמיו".
מדברי ההספד של ראיד סלאח משתמעת תפיסתו את מהות האירוע והדרך בה יש לנהוג ב"כיבוש". סלאח אינו סבור שאל-ח'טיב נהג לא כשורה כאשר חטף את האקדח מהמאבטח, ירה בו וניהל קרב יריות עם מאבטח אחר ברחובות הצרים וההומים של העיר העתיקה תוך סיכון חיי אדם. לדידו, דווקא המאבטחים הישראלים הם "הטרוריסטים צמאי הדם" שביצעו "רצח" של מוסלמי צדיק, אשר זוכה בלשונו של סלאח למעמד של "שהיד", קרי - מילא את מצוות אללה בנופלו בג'יהאד עם אויבי האיסלאם, ומכאן שהוא זכאי בגן העדן ל-72 הבתולות, לשכון בקרבת כיסא הכבוד ולהשתדל אצל אללה למען הבאת 70 מבני משפחתו לגן העדן. דרכו של אל-ח'טיב מוצגת ע"י סלאח כמודל למאבק הבלתי מתפשר ב"כיבוש", עד שיסתלק לחלוטין מירושלים ומפלשתין.
השיח' ראיד סלאח זוכה בקרב חוגים נרחבים בציבור המוסלמי למעמד של מנהיג, מורה דרך ורועה רוחני. אלפים נוהים אחר משנתו ונענים לקריאותיו לחזק את הנוכחות והזיקה לירושלים, לתרום כסף למימון פעולות התנועה האיסלאמית וליטול חלק בהפגנות ובפעילויות שונות של התנועה. התייחסותו של סלאח לאל-ח'טיב כמופת למאבק נגד הכיבוש עשויה להתפרש בקהל היעד כהוראה של סמכות דתית ללכת בדרכו ולהצטרף ל"שיירת השהידים", על ההטבות המובטחות להם ולמשפחותיהם בגן העדן. ראוי שמערכת הביטחון תיתן דעתה לעניין זה ותבחן אם יש בדבריו של ראיד סלאח הסתה לביצוע פיגועי טרור.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
