ספסרות סודית בחוות הגז

סוד גלוי הוא כי רבים-רבים מספסרים בקרקעות המדינה משתמשים בקרקעות לייעוד לא להם ועושקים וחומסים את הציבור. סוד מוצנע הוא, כיצד עושה זאת המדינה בעניינים מאוד-מאוד מסוימים, תוך יצירת מסמכים מפוקפקים באופן שלא היה מבייש את אחרון המאכערים. הדברים אמורים הפעם במערכת החוזית שנקשרה באחרונה בין, מינהל מקרקעי ישראל לבין פי גלילות מסופי נפט וצינורות בע"מ ("פי גלילות") הנמצאת בבעלות חברות הדלק.

מדובר הפעם בקרקע בשטח של 167 דונם באזור המוכר - פי גלילות, סמוך לרמת אביב בתל אביב. השטח, הנחשב כיום לאחת מעתודות הקרקע היקרות במדינה, נמסר למעשה לשימוש חברות הדלק בשנת 1966, למטרת אחסון וניפוק דלק. החוזה נקשר עם פי גלילות, שבעליה הם חברת תש"ן (חברה ממשלתית), המחזיקה ב-50 אחוז ממניות פי גלילות, ושלוש חברות הדלק הגדולות - פז, דלק וסונול.

אלא שמאז 1966 השתנו כמה דברים. בראש וראשונה: גדל הסיכון שמהווה חוות המכלים על תושבי תל אביב וסביבתה. לכן, ביוני 2002, בלחץ פיגועי הטרור והבהלה הציבורית, ביקשו הרשויות וקיבלו צו נגד פי גלילות, המחייב את החברה ואת חברות הדלק להפסיק כל אחסון וניפוק דל ק מהמקום ולפנות את המכלים, מהמקום. וזה השלב, למרבה הפלא, שבו נכנס מינהל מקרקעי ישראל לסיפור בהעניקו זכויות בשווי מאות מיליוני שקלים, כפי שנפרט בהמשך. ההטבות אושרו בישיבת המועצה שהתקיימה בינואר 2003.

במקרה רגיל היתה השערורייה מפורסמת בגדול באמצעי התקשורת. אלא שבימים אלה הכול עסוקים, ובצדק, במלחמה בעיראק. אין כל כך זמן ומקום לטיפול ב"זוטות", כמו ההסכם שנרקם בין הצדדים. ההסכם נחשף לפרטיו במכתב תלונה שהגישה קבוצת אלון-דור אנרגיה, אל ראש הממשלה, אריאל שרון, אל שר התעשייה והמסחר, אהוד אולמרט (השר הממונה), ואל מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי.

קבוצת אלון, יש לומר, היא המתחרה העסקית של פז, דלק וסונול. לכן כל הטבה המוענקת לחברות הנ"ל נבחנת, מטבע הדברים, בשבע עיניים. במכתב מגוללים באי כוחה של קבוצת אלון - עורכי הדין שלמה שפיר ורן תמיר - את פרטי ההסכם, וגם חושפים כיצד פעלו גורמים במינהל בסקירה המוקדמת שהוגשה לחברי מועצת מינהל מקרקעי ישראל (כחומר מקצועי שהוגש לקראת ההחלטה), כדי שתאשר את ההסכם שנרקם עם פי גלילות. נעיר כאן, אפוא, כמה מהסוגיות שבהן מדובר, שחלק מהן הוצנעו מעיניהם של חברי מועצת המינהל, ובחלק אחר לא התחשבו חברי המועצה בבואם לאשר את ההסכם המוזר.

ההסכם המקורי משנת 1966 קובע כי בעת שינוי ייעוד תוחזר הקרקע למינהל. ובמקרה דנן מדובר בזכות המינהל לקבל את הקרקע, ללא תנאים, בשנת 2004 - עם הפסקת הפעילות במקום, לחלוטין. אלא שבהסכם החדש נקבע כי פי גלילות תקבל קרקע, חלופית ללא מכרז. ואגב כך נקבע "בשורות הקטנות", שורה של הטבות לפי גלילות
סליחה: לחברות הדלק הנשלטות בידי גורמים פרטיים.

כך, לדוגמה, נאמר בסקירה למועצת המינהל, כי ההסכם המקורי מדבר על "חכירה למטרת תעשייה לכל דבר ועניין". פרט זה אינו נכון, שכן מטרת החכירה היא אחסון וניפוק של מוצרי דלק בלבד.

בהסכם החכירה המקורי נקבע כי בעת סיום חוזה החכירה מחויבת פי גלילות להשיב את הקרקע כשהיא "במצב תקין, נקי ושלם... והחוכר יהיה אחראי בעד כל הפסק או נזק שנגרם לקרקע". אלא שבהסכם החדש, התהפכו היוצרות: ההסכם פוטר את פי גלילות מכל תשלום ואחריות לטיהור הקרקע מהדלק שנזל במשך השנים. יתרה מכך: על פי ההסכם, פי גלילות היא שתבצע את עבודות הטיהור, בקבלנות, ותקבל לכך תשלום מיוחד מכלל בעלי הזכויות בשטח. בסקירה שהוגשה לחברי המועצה, לא נאמר כמה יעלו לנו, לציבור, עבודות הטיהור שלהן אחראים פי גלילות (ובעליה), ובכלל מדוע נמסרו העבודות לפי גלילות, במקום לפרסם מכרז כדין או לפחות להזמין כמה הצעות לביצוע העבודות. אחרי הכול, ברור כי אין מדובר בסכומי כסף קטנים, אלא בהרבה מיליונים. ובדולרים.

פרט נוסף, מהותי, המעיד על קלות הדעת בכל הנוגע לכספי ציבור, נוגע לעסקה שבוצעה באתר פי גלילות, באופן הנוגד את הסכם החכירה. מן המכתב מתברר כי בניגוד להסכם השכירה פי גלילות חלק מהקרקע לתקופה של עשר שנים, תמורת סכום של שלושה מיליון דולר בשנה - ובסך הכול 30 מיליון דולר. ואם ניקח בחשבון כאמור, כי חלקן של שלוש חברות הדלק הגדולות הוא מחצית מפי גלילות, הרי שהן הנהנות הישירות, והן יתעשרו על חשבון הציבור ב-15 מיליון דולר - כ-75 מיליון שקלים. "פרט קטן", שלא הוצג, משום מה בפני חברי המועצה. אחרי הכול, מהם כמה עשרות מיליוני שקלים החסרים עכשיו בקופת המדינה?

כבר הראינו את ההטבות שקיבלה פי גלילות ועימה שלוש חברות הדלק הגדולות. לשאלה כיצד נשמר הדבר בסוד, יש דווקא מענה בהסכם - שהוסתר מחלק מהצדדים הנוגעים לעניין. והגורם הראשי במעלה הוא, מי אם לא, הציבור הרחב, כמו גם יתר הגורמים בשוק הדלק.

המענה גלום בהסכם ומהווה למרבה החוצפה אחד מתנאיו. לפי ההסכם, גם נותן המתנות (המינהל) וגם המקבלים (חברות הדלק) מחויבים לשמור זאת בסוד. לא לגלות לאיש. הנה מה שנכתב בסעיף 11 להסכם:

"הצדדים ישמרו בסודיות כל נתון וכל מידע הקשורים לחוזה זה או לביצועו, בין אם קבלום ממשנם ובין אם הגיע לידם בכל דרך אחרת שהיא ולא יגלום ולא ימסרום לכל צד שלישי שהוא, אלא אם כן ובמידה שהדבר נדרש לשם ביצוע הוראות חוזה זה ו/או לשם ביצוע כל הוראות דין שהוא".

ובמילים פשוטות: מינהל מקרקעי ישראל, אותו גוף האמון על קרקעות הציבור- כ-97 אחוז מקרקעות המדינה מנוהלים למעשה בידי המינהל - לא רק שאינו מקפיד מפני חלוקת מתנות חינם, אלא גם מסתיר זאת מהציבור, ומחייב את מקבלי המתנות להשתתף בזאת. חוק חופש המידע - יוק; טובת הציבור - יוק. התנהגות זו נראית נלוזה, במיוחד אם לוקחים בחשבון כיצד נוהג המינהל עם גורמים קטנים וחלושים.

על דבר ההסכם השערורייתי הזה נמסר לגורמים הבכירים הנוגעים בדבר. אחד מהם הוא השר החדש, אהוד אולמרט, הממונה גם על תיק מינהל מקרקעי ישראל. אולמרט, יש לומר, אינו קשור בהסכם, שגובש ונחתם בטרם נכנס לתפקידו. נודע לי כי אולמרט כבר החל לגלות עניין בנושא זה. מן הסתם כדי להשגיח, שמא תחת אפו יבוצעו עסקות אסורות. אחרי הכול, אולמרט, גם אם לא יעשה דבר, עלול למצוא עצמו נשאל/נבדק - לנוכח הפופולריות שלו אצל כמה מגורמי אכיפת החוק - מדוע לא מנע ספסרות סודית המדיפה ריח רע.

ממשרד התעשייה והמסחר נמסר בתגובה: "הפנייה הגיעה בתקופת קודמו בתפקיד של השר אולמרט, שיפעל עתה לבדיקת הנושא". מחברת פי גלילות סירבו להגיב. במינהל מקרקעי ישראל מסרו כי בימים הקרובים ימסרו את תגובתם לקבוצת אלון, ואז ישמחו להעביר אותה אלינו.