פעילות גופנית היא פעילות רצויה ומומלצת לחיזוק ולשיפור התפקוד של הגוף. פעילות גופנית מתחלקת לכמה רמות, החל מהפעולות היומיומיות השוטפות וכלה בספורט התחרותי.
כל פעילות גופנית, אפילו שיעול, כרוכה במאמץ כלשהו, המעלה את הלחץ בתוך חלל הבטן. הלחץ בתוך חלל הבטן עולה בשל כיווץ שרירי הגב והבטן, והמטרה היא לייצב את חוליות עמוד השדרה המותני ולמנוע את קריסת בית החזה לתוך האגן.
אורח חיים לא פעיל, כמו גם משקל עודף ועישון, או לחילופין פעילות גופנית לא נכונה - עלולים לגרום לכשל בייצוב עמוד השדרה ולנזקים בחוליות או ברצפת האגן.
העובדה שכ-80% מכלל האוכלוסיה הבוגרת סובלים בשלב כלשהו בחייהם מכאבים ומנזקים בעמוד השדרה, הביאה לצורך בחקירת המנגנונים האחראים לכאבים אלה. במחקרים נתגלה הקשר ההדוק בין שריר הגב, הבטן ורצפת האגן.
רצפת האגן, תפקידיה וחשיבותה
האגן הוא מבנה גרמי הממוקם בחלקו התחתון של עמוד השדרה ומשמש כהגנה קשיחה לאיברי האגן. רצפת האגן היא השטח המרפד וסוגר את קרקעית האגן, והיא מורכבת מרקמות רכות שונות כמו רקמות חיבור, רצועות, כלי דם ועצבים, ובעיקר שרירים. מעל רצפת האגן ממוקמים איברי האגן - שלפוחית השתן, הערמונית אצל הגבר, הרחם אצל האישה, והחלחולת. דרך רצפת האגן עוברים הפתחים הבאים מלפנים לאחור: השופכה (צינור השתן), הנרתיק (אצל האישה) ופי הטבעת.
מיקומה של רצפת האגן מרמז על תפקידיה ועל חשיבותה:
1. היא תומכת באיברי האגן ושומרת עליהם במקומם - ובכך מונעת את "צניחתם" אל מחוץ לאגן;
2. דרכה עוברים השופכה ופי הטבעת, ולכן יש לה חשיבות עליונה בשליטה ביציאות;
3. חוזקה ובעיקר גמישותה חשובים מאוד בתפקוד המיני.
חלל הבטן מהווה תיבת לחצים סגורה. התקרה של תיבת הלחצים הזו היא הסרעפת - שריר נשימתי גדול המפריד בין איברי בית החזה (הלב והריאות) ובין איברי חלל הבטן והאגן. בזמן שאיפה, הסרעפת יורדת ומעלה את הלחץ בתוך חלל הבטן, ובנשיפה היא עולה
ומורידה את הלחץ. כך, על-ידי שאיפה ונשיפה, ניתן לווסת את הלחץ בתוך חלל הבטן ולמנוע לחצים מוגברים הגורמים לנזקים לחוליות עמוד השדרה ולרצפת האגן. זו הסיבה שבזמן מאמץ מומלץ לנשוף (כדי להוריד את הלחץ בחלל הבטן) ולמנוע נזקים.
קירות חלל הבטן הם - מאחור חוליות עמוד השדרה, ומלפנים שרירי הבטן, בעיקר שריר הבטן הרוחבי (Transversus Abdominis). כאמור, גם פעילויות יום יומיות פשוטות, כמו הרמת סל כביסה, הרמת ילד, שיעול וכו' כרוכות במאמץ המעלה את הלחץ התוך בטני. עלייה בלחץ בלא הגנה על עמוד השדרה ועל רצפת האגן גורמים לנזקים מצטברים על הרקמות ולהופעת כאבי גב ולסימפטומים ברצפת האגן.
גורמי סיכון לרצפת האגן
נהוג לחלק את גורמי הסיכון לקבוצות:
1.
גורמים אנטומיים: יציבה לקויה (קשת מוגברת בגב ושרירי בטן חלשים מעמידים את האגן בעמדה לא נכונה המסכנת את תפקודו), משקל עודף, צלקות ברקמות רצפת האגן;
2.
גורמים חברתיים: הרגלים לא נכונים של הרמת משאות, עצירות כרונית ולחיצה בשירותים;
3.
גורמים פיזיולוגיים: שיעול כרוני, שינויים הורמונליים כמו הריון ולידה או גיל המעבר.
הסימפטומים האופייניים לנזקים ברצפת האגן
איבוד שתן לא רצוני כתוצאה מעלייה בלחץ התוך בטני. בזמן המאמץ, החל משיעול או צחוק ועד לפעילות פיזית קשה, הלחץ בתוך חלל הבטן עולה וגורם לעלייה מכאנית של הלחץ בשלפוחית. אם שרירי רצפת האגן אינם חזקים מספיק או אינם מופעלים בזמן (לפני המאמץ), הרי שהלחץ המכאני על השלפוחית עולה על יכולת הסגירה של רצפת האגן, ונוצרת דליפת שתן.
כאשר ישנה עלייה בלחץ התוך בטני לאורך זמן (משקל עודף, הריון, שיעול כרוני, עצירות כרונית וכו') ושרירי רצפת האגן אינם מופעלים בהתאם (אינם חזקים דיו או אינם מופעלים בזמן הנכון) ישנה כריסה הדרגתית של איברי האגן.
במקרה זה הסימפטומים יהיו: כאבים בגב תחתון, כאבים במפסעה או כובד בקרקעית האגן המוחמר בעמידה או בסוף היום. כאשר ישנם סימפטומים ברצפת האגן, מומלץ לפנות לטיפול.
הטיפולים האפשריים הקיימים הם רבים ומגוונים, והם כוללים:
1. ניתוחים
2. תרופות
3. פיזיותרפיה - טיפול שיקומי התנהגותי.
חשוב לציין, כי הטיפול הפיזיותרפי הוא טיפול לא פולשני ואינו כרוך בכאב. זהו טיפול מורכב, הניתן על-ידי פיזיותרפיסטיות שהתמחו בטיפול אורו-גניטלי. אם יש בעיה, מומלץ לפנות לרופא ולבקש הפניה לטיפול.
המלצות כלליות
- הקפידי על תזונה נכונה והימנעי מעצירות;
- הימנעי מישיבה ממושכת בשירותים ומקריאת עיתונים וספרות בשירותים;
- אל תפעילי לחץ בזמן הטלת שתן;
- בזמן מאמץ פיזי (זכרי גם פעילות יום יומית כמו שיעול היא מאמץ פיזי) - כווצי את רצפת האגן, נשפי וכווצי בטן תחתונה;
- אם את סובלת מדליפת שתן במאמץ או מצניחה של איברי האגן, הימנעי מפעילות פיזית מאומצת ופני לקבלת טיפול.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
