|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
במקום לטפל בישראלים שאמרו נואש מהארץ, ושלא מעטים מהם נלחמו בשבילה, שפכו שפע של הטבות על עולים חדשים מרוסיה, שחציים בכלל לא יהודים והנקודה הציונית מעניינת אותם כקליפת השום
|
|
גם היורדים מוזמנים לחגיגות ה-60 למדינה
|
|
|
|
|
בואו הביתה!!! הכריזה כותרת ראשית ב'ידיעות אחרונות' של סוף שבוע שעבר. לכבוד חגיגות שנות השישים למדינה, כך התבשרנו בהמשך הידיעה, הכריז שר הקליטה, יעקב אדרי, על שורה של הקלות מפליגות, כדי להחזיר את הישראלים הביתה.
בהמשך ניתן פירוט של התמריצים לישראלים שיחזרו לארץ עד דצמבר 2008. ואכן מדובר במתן סיוע ומענק של עשרות אלפי שקלים למשפחה.
רשימת ההטבות על קצה המזלג: ביטוח בריאות מיידי ללא תשלום מקדמה של 8,730 שקלים לאדם. הקלה במיסוי: פטור מלא ממס על הכנסות מחו"ל ל-5 שנים. פטור מלא ממכס על מכשירי חשמל. סיוע בקליטה בשוק העבודה. סיוע והלוואות ליזמים שיעתיקו את העסקים שלהם לישראל. מלגות וסיוע לחוקרים ורופאים.
בקיצור, המדינה חוגגת 60 וגם היורדים מוזמנים להשתתף במסיבה. מדובר בלא מעט כסף. שווי התמריצים מן ההקלות מגיע למאה מיליון שקלים!!!
אני חושבת שזה נפלא ואני בכוונה פותחת בכותרת הזו את הרשימה הזאת, גם כדי שאלה שלא זכו לראות אותה ידעו על כך דרכי וגם כדי למחוא כפיים ולומר בראבו! והידד! למשרד הקליטה.
אבל, בעיקר, כדי לשאול את השאלה שהכי מציקה כאן: למה היה צריך להגיע למספר כה גדול של יורדים כדי להתעורר ולעשות מעשה?
למה בארץ, תמיד מתעוררים רק אחרי שמדובר בקטסטרופה? אני בטוחה שלו היו נוקטים במדיניות רחבת יד כזו לפני עשור ושניים, אלפי ישראלים היו חוזרים הביתה.
ככה זה בכל דבר שם. רק כשמגיעים מים עד נפש מתלבשים על "הצרה". אותו דבר עם כביש הערבה. השבוע קרתה שם תאונה מחרידה, בדרך לאילת, ליד הפונדק של כושי רימון. שני ילדים נהרגו, האבא האומלל פצוע קשה.
כל הזמן קורות שם תאונות מחרידות בכביש הערבה. הכביש צר, דו סיטרי, הדרך ארוכה וחדגונית, השמש המדברית היוקדת מסנוורת את הנהג - בקיצור, מלאן סיבות. אבל העיקרית שבהן היא תנאי הדרך האיומים - הכביש הצר, המפותל והדו סיטרי.
ואל תשכחו שרוב הזמן הכביש הזה עמוס במשאיות שיורדות וחוזרות מאילת, וברכבים פרטיים, עמוסי משפחות עם ילדים, שירדו לטייל באילת, או חוזרות משם. הצירוף הזה - של משאיות אימתניות ומשפחות שחוזרות עייפות מטיול באילת - הוא קטלני.
ומה עושה משרד התחבורה? כלום. כל שנה גובה הכביש הזה מחיר דמים כבד. עד שלא תקרה שם תאונה מזעזעת באמת אף אחד לא יתעורר.
למה? כי זו תכונה ישראלית. לקום ולעשות מעשה רק כשהסכין מונחת סביב הצוואר. לכן, גם נראנו כמו שנראנו במלחמת לבנון השנייה.
תמיד מתעוררים אחרי שהקטסטרופה כבר קרתה. ובעיני - מאות אלפי הישראלים שעזבו את המדינה, זה בפירוש קטסטרופה.
במקום לטפל בישראלים שאמרו נואש מהארץ, ושלא מעטים מהם נלחמו בשבילה, שפכו שפע של הטבות על עולים חדשים מרוסיה, שחציים בכלל לא יהודים והנקודה הציונית מעניינת אותם כקליפת השום.
עכשיו כשימדי התופעה הפכו מפלצתיים מתעוררים ומנסים לכבות את השריפה. אבל על זה נאמר: מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא!
|
| תאריך:
|
23/08/2007
|
|
|
עודכן:
|
23/08/2007
|
|
שוש מיימון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שאול אבידור
|
23/08/07 13:23
|
|
|
|
2
|
|
פנחס
|
23/08/07 14:09
|
|
|
|
3
|
|
edrty
|
23/08/07 18:15
|
|
אין ספק באשר לערך ההיסטורי הגלום בספרו של הגיאוגרף, הקרטוגרף והבלשן ההולנדי אדריאן רלנד, שבשנת 1695 סייר בארץ ישראל ותאר אותה בספר מסעותיו כארץ עזובה, חרבה ושוממה. המחבר משרטט את המציאות הארצישראלית של המאה השבע עשרה בקווים קודרים של ארץ ריקה מאדם בעיקרה, עם מיעוט מבוטל של מוסלמים, רובם נוודים, ורוב ברור של נוצרים ויהודים. אך תיאור תיעודי זה, שמנפץ את המיתוס הפלשתיני וכותש לאבק דק את ההיסטוריה המשוכתבת בידי אדריכלי האיסלאמיזציה של ארץ ישראל, אינו רלוונטי כל עוד עם ישראל עצמו נוהג כאילו אינו מאמין בהיסטוריה הארצישראלית שלו.
|
|
|
|
|
אם יש מישהו הנושא באחריות ישירה, ראשונה במעלה, למרחץ הדמים שגובה מאיתנו, חדשות לבקרים, כביש הערבה - הרי שזוהי המדינה בכבודה ובעצמה. השבוע גבה הכביש האכזר הזה עוד שני קורבנות בנפש, המצטרפים לרשימה ארוכה של נפגעים בו.
|
|
|
|
|
אין לקנא בראש מפלגת העבודה, הכמרים של השלום לא יסלחו לו. אמנם, הוא לא כפר עדיין בעיקר - מדינה זרה על אדמת א"י, ירושלים לערבים, יישובים יהודיים לחורבן וגירוש - אך לקתולים די אף בסימן קל של חשיבה עצמאית והטלת ספק כדי להביא לאקס-קומיניקציה - הדחה מתוך כניסיית המאמינים, ומשם קצרה הדרך אל המוקד.
|
|
|
|
|
ישראל שקלה, כבר לפני זמן רב, במסגרת ההתיעצויות הביטחוניות שקיימה להלחם בירי טילי הקסאם מהרצועה באמצעות ניתוק החשמל לתושבי עזה כדי להפעיל לחץ על ארגוני החבלה להפסיק את הירי. הרעיון נדחה על הסף מסיבות הומניטריות כדי שלא להטיל עונש קולקטיבי על האוכלוסיה הפלשתינית. והנה מי שגורם לניתוק החשמל ברוב חלקי הרצועה הוא ארגון החמאס ולא ישראל שאותה מנגחים בעולם, חדשות לבקרים, על מדיניותה כלפי תושבי הרצועה.
|
|
|
|
|
עיניו של פריצי צרות בדרגת האלוף החדשה, שהונחה זה עתה על כתפי אב-בית-הדין-הצבאי לערעורים (מה שמו, לכל הרוחות? כשלמדתי סוף-כל-סוף את השם ישי בר, החליפו אותו).
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
