|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נוהג רווח במחוזותינו, כאשר אנו מציינים מקורותיו של אדם אנו ממהרים להצמיד לו את תובנותינו בדבר קטלוגו למחנה הימין או השמאל ● האומנם כך ראוי? מפתיע למדי, אך מה שהיה נכון עד לא מכבר אינו כה ברור יותר
|
נוהג רווח במחוזותינו, כאשר אנו מציינים מקורותיו של אדם אנו ממהרים להצמיד לו את תובנותינו בדבר קטלוגו למחנה הימין או השמאל. האומנם כך ראוי? מפתיע למדי, אך מה שהיה נכון עד לא מכבר אינו כה ברור יותר.
הבה וניבחן הנחותינו המקובלות. לגרסת המקטרגים מ"הימין" הקיצוני ה"שמאל" הוא שונא "הכיבוש", שונא מתנחלים, שונא כתומים, אוהב ערבים, תומך ב"מדינת כל אזרחיה", שונא ביבי וליכוד, מאוהב בהחזרת שטחים תמורת שלום בעל מאפייני קריסה מובהקים, נוטה להתבלבל לנוכח העובדות ואינו מוכן לשנות דעתו לנוכחן, מאמין הזוי בהבטחות הפלשתינים, מכחיש אנטישמיות, מתבולל ומתיוון, מנסה להתנער "מאשמת" השואה, מתנגד לגדר ההפרדה, חש לסבלם של הפלשתינים ומתעלם מסבל היהודים, מוכן להגלות מאות אלפי מתישבים יהודים אך אינו מוכן להזיז ולו בית ערבי אחד שאינו חוקי, "הכיבוש" אשם בפיצוץ יהודים באוטובוסים, מבין את הטרור, מוציא דיבת ישראל רעה בעולם, פוסט יהודי, פוסט ציוני, פוסט ישראלי, "הו כמה יפי נפש אנו", הדתיים אסונה ומוצצי לשדה של המדינה, שרות דתיים בצה"ל? אין חיה כזו, ישראל נאנקת תחת כפיה דתית ועוד כהנה וכהנה.
כעת מיהו ימני? לגישת השמאל הקיצוני "הימין" דוגל בפרת והחידקל כגבולה המזרחי של ישראל, דינם של ערביי ישראל להיות מועמסים על משאיות ויטונספרו לעזאזל, ערביי הגדה יצטרפו לערביי ישראל במסעם לעזאזל, ישראל תפריט עצמה למוות, עשיר וטוב לו-עני? למי איכפת, "בוגדי השמאל יקבלו את המגיע להם", "הוגי דעות? אין דבר כזה", "ערבי טוב הוא ערבי מת", "האזרח נולד לשרות המדינה ולא - מוטב לו ולא נולד", "קיר הברזל" הוא נהר הירדן ואפשר גם ממלכת ירדן, "הם יודעים אך אלימות", "הימין הינו המכנה המשותף הנמוך בישראל", "פנטים ימניים", ימין פשיסטי". האם נחוץ עוד מאלה?
אכן דעות המקובלות על השולים בכל מחנה, והללו אף תואמות המצב הנתון בשולי המחנות הקוטביים. מיעוט זניח של ה"שמאל" המסורתי, כפי שידענוהו מקדמת דנא, נטה לשמאל הקיצוני ההזוי והתרחק מרחק רב מבסיס התמיכה הרחב, הדומם, של השמאל השפוי. מנגד הימין הקיצוני ההזוי לא טמן ידו בצלחת, רחק מלב הקונצנזוס הימני המתון, תוך שהוא מעלה על נס את כישלי השמאל הקיצוני בהציגו זאת שלא בצדק כחזות כלל מחנה השמאל.
למזלנו, כמותם הכוללת של קיצוני שני המחנות, תוך נקיטת הערכה זהירה שאינה מדעית, אינה עולה על כ-20% מכלל האוכלוסיה היהודית הבוגרת.
ומה באשר ל"שאר" 80 האחוזים? עיון מדוקדק ולאורך זמן במאמרי עיתונות ותגובות קוראים אינטרנטיות מלמד כי השוליים מהשמאל והימין הקיצוני אומנם השתלטו על השיח הציבורי, כפי שנוהגת כל קבוצה קיצונית, בעוד הציבור נישאר ברובו דומם, אך גם מדממה יחסית זו ניתן לחשוף תובנות מפתיעות. הפערים בנושאי הליבה המהותיים לקיומו של עם ישראל, בין "המחנות השפויים" של השמאל והימין הצטמצמו במדה דרסטית וקיימים כיום אך במספר נושאים, חשובים מאין כמוהם אך פתירים. הנושאים המרכזיים אשר עדיין במחלוקת בין הימין לשמאל הינם: עתיד שטחי יהודה ושומרון, המשנה הכלכלית הקפיטליסטית ואחיזת השמאל באקדמיה, בתקשורת, במערכת המשפט ומוסדות השלטון.
לקירבה המושכלת בין המחנות (אם כי עדיין לא ברמת קרוב הלבבות) אחראים מספר ארועים מרכזיים בחיי האומה לאורך כ-15 השנים האחרונות: הסכם אוסלו א' שללא ספק נחוץ היה בו לבחון את כוונות הצד הפלשתיני אך זה ניכשל משום רפיסות העמדה הישראלית לנוכח הפרות בוטות שלו בעיקר (אך לא רק) על-ידי הצד שכנגד. הסכם אוסלו ב' אשר אסור היה לו להחתם לנוכח הסיבות שהביאו לכשלון ההסכם הראשון, אך נחתם תוך התעלמות בוטה מהעובדות ובכוח אינרציה שגויה מונהגת הרהורי לב הזוהים בצד הישראלי. פינוי צה"ל מרצועת הביטחון הלבנונית אשר נעשתה מכל הסיבות הנכונות אך בוצעה בשלומיאליות ובחוסר כישרון כה בולט אשר ללא כל ספק הביאה לפרוץ איתיפדת 2000 על אלפי הרוגיה משני הצדדים. כוונות הדרג המדיני היו טובות אך הדרך הובילה שאולה. אינתיפדת 2000 אשר חייבת היתה ליצור אחדות בעם אך למעשה הטילה מורך בלבבות וספקות המלובות בידי השמאל הקיצוני ועושי דברו מהמדיה, בצדקת המפעל הציוני (התודות לצה"ל והשב"כ אשר עמדו בפרץ והיצילונו מעצמנו). גירוש גוש קטיף וצפון השומרון אשר נעשה מכל הסיבות הלא נכונות, גרם בעליל לאי מוכנותו של הצבא למלחמה קונבנציאלית ובכך לתוצאות האומללות של מלחמת לבנון, כמו גם יצר קבוצה גדולה של פליטים יהודים בארצם ובתוך כך גם עיצוב חמאסטן העזתית על כל המשתמע לשלילה מכך. מלחמת לבנון השניה אשר פרצה מהסיבות הנכונות מהצד הישראלי אך נוהלה בחוסר כישרון, קוצר ראיה אסטרטגי ותבוסתנות כה גדולים עד כי תוצאותיה שינו מהותית את מאזן הכוחות במזרח התיכון לרעת ישראל. נשיפתו הגרעינית של אחמאדינג'ד האירני בעורפה של ישראל, בעוד ישראל מדשדשת במקום תוך רפיסות מדאיגה.
מספר ארועים אשר ראויים להחשב משמעותיים, מדגימים את נטייתם ההולכת ומואצת של ציבורי השמאל והימין המתונים זה לכיוונו של השני.
ברי הוא כי רובו של הציבור רואה כעת עין בעין את הגורמים המשפיעים על עובדת קיומנו כאן בצורה מפוקחת ומושכלת מונים רבים ממנהיגינו אשר מירב מירצם והבנתם מושקעים עמוק במאבקי הישרדות ועשיה לביתם בלבד.
|
אחיזת השמאל באקדמיה, בתקשורת ובמשפט
|
|
מאז תקופות טרום הקמת המדינה ניכס השמאל לעצמו את השליטה במערכות השלטון וההשפעה הציבורית עקב היותו דומיננטי במעשה המרכבה של הקמת מדינת ישראל, ובדין. מאידך, ובראיה רטרוספקטיבית תרומת הפלג הימני היהודי בכל הקשור במאבק היהודים לתקומתם אינה נופלת מתרומת השמאל. אותה גישה אשר הוכחה כנכונה במבחן התוצאה אז בימי התהוותה של מדינת ישראל, דהיינו הצורך בליכוד שורות מלא ובשליטה שלטונית ריכוזית אם כי ספק דמוקרטית, על-מנת שניתן יהיה להרים את המשא העצום של הקמת המדינה, איבד כיום מצידקתו ד'אז. יתרה מזאת, אחיזתו הריכוזית של השלטון בצד אחד בלבד של הקשת הפוליטית כיום מפלגת את העם, פועלת נגד אחדותו ומשכך מחלישה את כושר עמידתו נגד האתגרים אשר עדיין עומדים לפניו. מעודד להיווכח כי קיים שיפור עיקבי בשיתוף הימין בעוגת מוסדות השלטון אם כי תהליך זה עדיין בעיצומו ועוד רבה הדרך לתיקונו.
כלל המערכות, אקדמיה, תקשורת, המשפט והשלטון (משרדי הממשלה) נתונות תחת מתקפה ציבורית חיובית הקוראת לאיזון נאות ומידתי בין המחנות הראשיים. אכן, השמאל אינו מוותר ללא קרב על תפקידיו הדומיננטיים והמתגמלים במוסדות אלו אך נאלץ לסגת עקב בצד אגודל וטוב שכך, מפאת הלחץ הציבורי ההולך וגובר. העדפה מתקנת לטובת הימין לזמן מוגבל הינו המעשה הנאות אך זה חייב להיות תחת פיקוח משפטי הדוק וללא פשרות תוך פסילתה הגורפת של שיטת המינויים הפוליטיים הרווחים כיום, למעט נושא משרות אמון.
אין מן האמור לעיל לרמוז או אף להמליץ כי מחר יפנו שני המחנות מימין ומשמאל לדרך פוליטית משותפת. ייסוד והרצת מפלגת מרכז אף הוא הינו רעיון גרוע אשר ניכשל שוב ושוב במבחן המעשה. חשוב הוא כי השלטון במערכת הדמוקרטית, הן משמאל והן מימין, ימצא אופוזיציה לוחמנית וביקורתית העומדת כמשקל נגד פוליטי ומהווה תזכורת מתמדת לקיום אלטרנטיבה שילטונית. רק ניגודי דעות במערכת הפוליטית והללו יהיו קיימים תמיד אפילו וישנה הסכמה בין המחנות בנושאי ליבה קיומיים, יפרו את השיח הציבורי ובכך יטייבו וישמנו את גלגלי המערכת, לרווחת הציבור. מאידך מעודד להיווכח כי ישנה תמימות דעים ההולכת ומתהדקת בציבוריות הישראלית בנוגע לנושאי הליבה הנוגעים ישירות לקיומו של עם ישראל בארצו כדוגמת יהדות, דמוקרטיה, ציונות, חנוך, זכויות הפרט וזכויות הציבור. ומשכך, בהגיע יום פקודה סגרירי, אין לשלול שיתוף פעולה שלטוני בין המחנות היריבים אשר הזהה בינהם גובר על המפריד.
אין לשלול גם שינוי שיטת הבחירות הקיימת לעבר בחירות אזוריות אשר למרות שאף הן אינן מושלמות, מהוות שיפור גדול בקשרי האזרח עם נציגיו בכנסת ובהעמקת המחויבות והשרות לאזרח ע"י נציגיו שם. על המחוקקים לפתור את שאלת התרחיש האפשרי בהשתלטות עוינת של השלטון המרכזי הישראלי על הדמוקרטיה הישראלית, כאשר שנת 1933 והארועים בדמוקרטיה הגרמנית בה חייבים לשמש תמרור אזהרה ציבורי כאן בימינו אלו. ממשלת אומרט אשר חסרת כל מנדט ציבורי למשול הינה אך דוגמה לנאמר כאן. ראוי היה כי מנגנון רשמי-מגובה חקיקה אשר יאסוף מספר מכריע של חתימות ( מיליון למשל) יחייב את הכנסת במשאל עם בתום שנתיים מתחילת כהונת הממשלה, אשר יקבע את המשך דרכה או הפלתה של הממשלה המכהנת. ברי הוא כי ללא החלפתם מבעוד מועד של מספר מכריע משרלטני הכנסת ד'היום אשר מזה זמן רב אינם מיצגים את רצון הציבור, לא יווצרו התנאים לשינויים אלו.
אך יותר מכל, מעבר לנושאי מפלגות ומחנות, עלינו כאזרחי המדינה לזכור ולהפנים היטב כי הפרטים במשטר הדמוקרטי משולים לטיפות הגשם. כל טיפה בודדת לכשעצמה חסרת משמעות ואינה מביאה לשינוי המיוחל, היא ניספגת באדמה ואובדת. אך כלל טיפות הגשם בנופלם יחדיו יוצרות את הנהרות, הזורמים ויוצרים את הים. זהו המשל, והנימשל? האם יש צורך להכביר מילים? אנו האזרחים הריבון בארצנו ואין בילתנו. כוחנו הוא באחדותנו.
|
|
המשנה הכלכלית הקפיטליסטית
|
|
משנתו הכלכלית של הימין המתון והפעלתה הוציאה את ישראל מאסון כלכלי אשר בהעדרה לא היתה מתאפשרת היציאה החלקה יחסית של המדינה מאינתיפדת שנות האלפיים. נכון, מישנה זו העצימה את הפערים החברתיים, אך אלו ניגרמו יותר מכל מסיבת אי השלמתה של התוכנית הכלכלית לאחר שנת 2005.
נכון, עשירי ישראל התעשרו יותר וזהו כשל רגולטורי פוליטי חמור ומקומם אשר חייב היה, ועדיין ממתין לתיקונו, להיות מושת על האוליגרכים הישראלים ולא כך הווה. מאידך המצב הכלכלי הלאומי נע מתסמונת כלכלית אסונית לפני אך שנים ספורות, לפריחה לאומית כלכלית אשר אפילו מלחמת לבנון הכישלונית לא היצליחה לקלקל. מצבו הכלכלי של רוב העם ומדינת ישראל כלפי הכלכלה הגלובלית השתפר, על כך אין עוררין. העשירים נהיו עשירים יותר אך גם העניים ובעיקר שכבת הבינים נהנו, מי יותר ומי פחות, מהפריחה הכלכלית. השמאל ברובו מכיר כיום בתרומת הימין ומשנתו הכלכלית מתחילת שנות האלפיים לרווחת ישראל אם כי נאבק למציאת פתרונות לשוליים העניים אשר עדיין נותרו ללא מענה. הימין מצידו הבין כי הפריחה הכלכלית, חיובית ככל שהיתה והינה, יצרה כיסי ניצול ועוני בילתי פתיר עדיין ועליו לכן לחבור ולשתף פעולה עם השמאל במציאת פתרונות אלו. אלו גם אלו היכירו בכך כי המשנה הקפיטליסטית הימנית תשרת אומנם את כלל הציבור אך חייבת לעיין עצמה ולינקוט בקו "הקפיטליזם הסוציאלי" כפי הנוהג במדינות המערב המפותחות תוך דחיית דרכו של "הקפיטליזם הדורסני". הנה כי כן, שוב זהות גישות.
|
|
חילחלה ההבנה שדרך בימה"ש העליון מחלישה אותו
|
|
בהתאם למשאלי דעות רבים ניכר כי הציבור ברובו המכריע (כ-70% לפי משאלי דעת קהל) תומך בדרכו ובשינויים המוצעים ע"י הפרופ' פרידמן, זה לא מכבר מונה כשר המשפטים, כלפי בית המשפט העליון. לעומתו מתיצב חלק קטן ובטל בשישים של עמומי הוויות העולם מהאקדמיה והמשפט, אותם חסרי יושר ויושרה להודות בכשלי מערכת המשפט ובצורך לשינוי, אלו נאחזים בקרנות המזבח של "המהפכה החוקתית" המעלה צחנה חריפה של תפיסת שלטון אלימה מידי הריבון הציבורי בידי אהרן ברק וממשיכתו דורית ביניש.
ניכר כי חילחלה ההבנה בשכבות ציבור נירחבות כי דרכו האנטי-דמוקרטית של בית המשפט העליון מובילה להחלשתה, ללא דרך חזרה ואף אולי לחורבנה של ישראל בטווח הבינוני בבחינת "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות". אפילו התעוב הציבורי הגורף מאולמרט, ממנהו של מר פרידמן, לא צימצם את התמיכה במר בפרידמן.
אפילו הידיעה כי בית משפט זה הינו מעוזו של השמאל הקיצוני הישראלי (עד כדי כינויו "סניף של פלשתין ומר"צ ע"י רבים), לא הסיט את התובנה הרעננה בשמאל הישראלי השפוי בדבר הנזקים למדינת ישראל ולמשטרה הדמוקרטי אשר זה גורם בהתנהלותו שטופת האג'נדה החד-צדדית. מאידך, נזכיר כאן לטובה את שרותו החיוני של בית המשפט למדינת ישראל בנושאי זכויות האדם וקבוצות המיעוט בה. בימין הדברים ד'לעיל ידועים מקדמת דנא, עובדה המעידה על פיכחונו המדיני והביטחוני, בשמאל מחלחלת והולכת התובנה בדבר הצורך בשינוי ואיזון דעות פרגמטי- מערכתי בבית המשפט העליון ועל כך מגיע לשמאל השפוי "כה לחי".
|
|
סלעי המחלוקת שעדיין נותרו ושכבר הוסרו
|
|
אם אך לפני עשור ומאז קום המדינה נהגה המדיה הישראלית בחד-צדדיות מובהקת לכיוון השמאלני של המפה הפוליטית הרי כיום ניתן להבחין בבירור בשינוי מהותי ביחס העיתונות השמאלנית-במוצהר כלפי הזרמים הימניים בציבור (עובדתית, ארבעה עיתונאים מתוך חמישה הצהירו במשאל מקיף מלפני כשנתיים על נטייתם המובהקת שמאלה). קשה יותר ויותר למצוא בימינו אלו משדר עיתונאי כלשהו אשר לא ידאג להביא אנשי ימין כמשקל נגד וכאיזון דעות לאנשי שמאל אשר זכו לייצוג בלעדי במשדרי המדיה הישראלית מקדמת דנא. העיתונאים הם הראשונים לזהות שינוי בהלכי הרוח הציבורי מפאת תלותם לפרנסתם בציבור קוראיהם ומשכך זורמים הם בכיוון הרוח הציבורית החדשה. את השינוי בהתנהלות המדיה בעקבות הלכי הרוח הציבוריים ניתן לשייך לשני גורמים מרכזיים (אך לא בלבדית).
הכשלונות המדיניים והביטחוניים במבחן התוצאה של האג'נדה השמאלנית הקיצונית משך כ-15 השנים האחרונות, הוא אשר הביא רבים בשמאל היהודי-ציוני להכרה כי הוטעו שנים רבות ע"י מנהיגיהם מטפחי האג'נדה האידאולוגית והאישית החד-צדדית והאטומה לעובדות מוכחות ומשכך חילחלה התובנה כי ראוי להאזין למצער ואף גם לקבל בחלקם את טיעוני הצד השני. מהפכת האינטרנט הוציאה את הבלעדיות לחופש הביטוי ולהבעת דעות מידי המדיה והיניחה הללו הישר לידי הציבור. לפתע, עיתונאים אשר היו משוכנעים בכוחם המגי לחרוץ גורלות ולעצב מדיניות, הפכו לשק החבטות הציבורי משאך ההינו לבטא מהרהורי ליבם ההזוהים אשר לא תאמו את תובנות הציבור הנאור, המפוקח ומעודכן ערוצי אינטרנט בעלי אג'נדות מתנגשות אך מפרות, בהתאמתן לעובדות. הצד הימני של הציבור אשר היה בהסגר תיקשורתי מאז קום המדינה ניצל בהרחבה את ההזדמנות אשר ניתנה לו להבעת דעות חופשית אשר נימנעה ממנו עד עתה. מעצב המדיניות האמיתי הפך להיות ציבור המגיבים בעיתונות האינטרנט. הדמוקרטיה חזרה לידי הציבור אם גם בצורה עקיפה ומוגבלת כלשהו.
מאז תחילתה של המאה ה- 20 , בה הוקמו הקיבוצים הראשונים היה נהיר וטיבעי הוא כי מעצם טיבעם האידאולוגי מחזיקים קהלי הקיבוצים באג'נדה שמאלנית, מי פחות ומי יותר. משום תלכידם הרעיוני והמעשי, שימשו הקיבוצים את העורף הגייסי לכלל נוטי השמאל בציבור הישראלי. גישה זו החזיקה מעמד עשורים רבים אך ניכר בה סחף משמעותי לכיוון המרכזי ואף הימני המתון מתחילתה של המאה ה-21 . ההפרטה שעברו הקיבוצים אשר מזוהה עם הכלכלה הקפיטליסטית המזוהה מצידה עם הזרם הימני תרמה להירהור שני בדבר צידקת הדרך המונוליטית הקיבוצית מקדמת דנא וכל זאת בנוסף על הארועים במקומותינו אשר הוזכרו לעיל משך 15 השנים שחלפו. אנו עדים להתארגנות מסיבית לאורכה ורוחבה של התנועה הקיבוצית אשר אינה מוצאת יותר פסול באימוץ אג'נדה מפוקחת הצמודה לעובדות בשטח ואינה מחזיקה יותר בדעות אשר אינן תואמות את מצבה של ישראל כיום. תהליך זה עדיין בהתהוות אך סביר כי יושלם בתוך עשור או שניים
הציבור האמוני מיישב שטחי יהודה והשומרון, אשר כה שנוא על תומכי השמאל הקיצוני והאנרכיסטי שטוף אג'נדת הכסל הנילעגת של "שטחים תמורת שלום" ללא תנאי ותמורה, החל משכנע לאיטו ציבורים אשר היו עד עתה אטומים כלפיו בנוגע לכנות כוונותיו ואמונתו. חלקים בציבור הישראלי החלו רואים עין בעין כי הציבור האמוני ומפעלו ההתישבותי נותן ביד ישראל יתרון אסטרטגי אשר מאפשר לה מרחב תמרון במשא מתן לשלום עם אויבינו הפלשתינים ובהעדר פועלם זה ישראל היתה עלולה להידרש ע"י הקהיליה הבינלאומית לוותר על נכסיה האסטרטגיים שיבואו מבשרה החי-הקיומי. הגרוש אטום הלב, השרירותי חסר ההגיון האסטרטגי הלאומי של גוש קטיף תרם אף הוא לשינוי בבחינת "מעז יצא מתוק". יותר ויותר מאזרחי ישראל התפקחו, רואים עין בעין את המציאות ללא כחל ושרק ומשוכנעים כיום כי החלטות קיומיות וגורליות הנעשות ע"י קברניטי המדינה באות על-רקע אישי ופוליטי מצומצם ואין בינהן וטובת המדינה ואזרחיה דבר. בשמאל המתון מתחילים לזהות גם סכנה קיומית עתידית לעתידו של עם ישראל בארצו עקב רתיעת ציבורי "מתיוונים" ישראלים משורשי היהדות ועקב כך אובדן דרך יהודי-איטלקטואלי. בכך אובדת לנו הסיבה העיקרית לישיבתו של העם היהודי בציון וניסלל הנתיב השלילי ל"מדינת כל אזרחיה". הציבור האמוני המתון והשפוי (להבדיל מהמיעוט הקיצוני) הוא שלקח ובדין את תפקידם המסורתי-ההתישבותי של הקיבוצים ובכך מהווה הוא כיום לדעת רבים ומפוקחים משני המחנות את הסמן הימני והשמאלי לזכותנו על ארץ ישראל.
ומה באשר לסלעי המחלוקת העיקריים הנזכרים לעיל אשר עדיין נותרו בין מחנות הימין והשמאל?
|
|
דווקא גירוש תושבי גוש קטיף וצפון השומרון אשר נעשה ביוזמתו ועידודו של השמאל הישראלי תוך שהוא משחק לידי נמלט ציני מאימת החוק, הביא לתפנית בקרב השמאל שאינו פנאטי, כאמור לעיל. תוצאות הגרוש, הקמת חיזבללה-לנד בדרום לבנון, הקמת חמאסטאן ברצועת עזה וכשל המדינה במציאת פתרון קבע למגורשים הניע רבים בשמאל להבין כי אין פתרון קסם לעובדות החיים, המציאות המזרח תיכונית ונושא ההתישבות בגדה המערבית. חלקים גדולים בשמאל מבינים כעת כי מרבית שטחי ההתישבות החדשה יישארו בידי ישראל מפאת ההכרח הביטחוני-קיומי בהם וניראה כי מספר פיתרונות יצירתיים עשויים ליישב בעייה זו ביננו לבין הפלשתינים. מאידך מתהוות חומות מהותיות בין השמאל המתון לזה הפנאטי.
הימין המתון מתחיל מצידו להפנים כי עליו לפנות לפתרון הפרקטי, בבחינת "תפשת מרובה לא תפשת" ואפשר כי ישראל תאלץ לוותר על חלקים שאינם כה מהותיים עבורה מהגדה המערבית עם התיצבות המערך הגאופוליטי העולמי והמקומי ביו התרבויות הניצות, בתמורה לשטחי ההתיישבות ושטחים אחרים האסטרטגיים לקיומה ואשר יישארו בשלמותם בידינו. הגבולות הרעיוניים בנושא "השטחים" בין שני המחנות הגדולים המתונים עדיין מטושטשים אך מתייצבים והולכים כאשר הדומה רב על השונה.
|
|
| תאריך:
|
31/08/2007
|
|
|
עודכן:
|
31/08/2007
|
|
אהרון רול
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
נחום שחף
|
31/08/07 14:20
|
|
|
|
|
|
א מ רול
|
1/09/07 00:38
|
|
|
|
|
|
נחום שחף
|
1/09/07 22:52
|
|
|
|
|
|
א מ רול
|
2/09/07 05:05
|
|
כותרת שהופיעה (30.7.07) ב"The Marker" בישרה ש"מפלגת העבודה מבטלת את הסכם ההעסקה הקיבוצי לעובדיה". החלטתו של אהוד ברק לטפל במשבר הכספי של מפלגתו תוך הפרה בוטה של עקרונות היסוד שלה מזכירה את התסריט שלא התממש, השתלטותו של פייגלין על הליכוד.
|
|
|
|
|
את הפרשה הזאת קוראים תמיד לפני ראש השנה. (רמב"ם הלכות תפילה י"ג): עזרא תיקן להן לישראל, שיהיו קורין קללות שבספר ויקרא, קודם עצרת; ושבמשנה תורה, קודם ראש השנה. הרעיון הוא להתבונן במה שעלול לקרות אם חלילה מתנתקים מהוראות התורה הקדושה, ולשוב אל ה' באמת. זה מתאים ערב חג השבועות, זמן מתן תורתנו שאז מקבלים שוב את התורה בשמחה ובפנימיות, וזה ממש נדרש לקראת ראש השנה, יום בו כל באי עולם עומדים למשפט, כאשר השופט הוא האין סוף ברוך הוא בכבודו ובעצמו.
|
|
|
|
|
"אין לי שמץ של מושג היכן בעלי בועז, ואני בקושי יודעת איפה אני". כך אמרה תמר יונה ביום שלישי השבוע (28.8.07) בראיון לידיעות אחרונות. דברים דומים אמרה לערוץ 2. אמש התברר שהיא ידעה טוב מאוד היכן הוא, ובעצם גם היכן היא: ממש לידו. משטרות איטליה וישראל לכדו את שניהם יחד, אמש, בעיירה קסטל דה לה גרדה, ליד ורונה שבצפון איטליה.
|
|
|
|
|
אפשר להתווכח על גדר ההפרדה, האם היא יעילה אם לאו? האם היא פותרת את בעיית הביטחון או שאין בה תועלת? האם ההוצאות עליה אינן מוגזמות ביחס ליעילותה? דבר אחד ברור מעל לכל ספק: היא הפחיתה למינימום את מספר הפיגועים בתוך ישראל, היא צמצמה לאפס את מעשי ההתאבדות בלב ערי ישראל, ועם זאת היא הגבירה את השנאה והתסכול הערבי, המתנפצים עליה. רק לזכור כמה דם נשפך כאן לפני שהגדר נוספה לנוף הארץ...
|
|
|
|
|
ירון, אחי, יש זמנים ומצבים שבהם צריך להרים ידיים, ולהגיד לכולם: תחנקו.
|
|
|
|
|
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
