בנניותה של רפובליקתנו

כמה מילים נכתבו על הפער אידיאולוגי בין הפרופסור אהרן ברק ובין הפרופסור דניאל פרידמן, תהום אידיאולוגית עמוקה פעורה ביניהם, והתואר "פרופסור". מוסיף עומק ורוחב לתהום. גרנד קניון הוא ערוץ נחל הקישון לעומת התהום הזו.

זה אקטיביסט שיפוטי וזה אקטיביסט חקיקתי. זה רואה את בית המשפט כרשות המבקרת לעומק את כל הרשויות כולל את הריבון, המחוקק (הכנסת) וזה רואה את המחוקק כיושב מעל כולם, וחשוף רק בקצוות ורק במידה מועטה ביותר לביקורת שיפוטית.

היום ניתן כבר להבין שכל הפער האידיאולוגי הזה הוא חרטא ברטא, קשקוש מקושקש, התלמיד פרידמן עולה על רבו ברק, מסתבר שפרידמן הוא אבי אבות האקטיביזם השיפוטי, מסתבר שכל האידיאולוגיה בגרוש הזו נעלמת בתפר שבין מפא"י לשס.

חוק הירושה אשר נחקק בשנות ה-60 הגדיר כי "איש ואישה" החיים יחדיו, ואחד מהם הלך לעולמו מבלי שרשם צוואה כחוק, יירש אותו בן הזוג השני. בהחלטת בית משפט הורחבה פרשנות החוק גם ל"איש ואיש" או "אשה ואישה", כך שגם בני זוג מאותו המין זכאים לרשת לפי החוק. היה זה אחד המקרים הבולטים (ואולי גם הצודקים) בהם הפרשנות לחוק סתרה באופן ברור ומובהק את הכתוב בחוק. זהו מקרה מובהק בו בית המשפט לוקח על עצמו סמכויות שאינם שלו ונכנס בנעליו של הריבון, המחוקק, אקטיביזם שיפוטי מהמסוכנים ביותר.

ומה הסכנה באקטיביזם מן הסוג הזה?

האקטיביזם ה"רגיל" מסמיך את בתי המשפט לבטל חוקים (או סעיפי חוקים) אשר אינם עולים בקנה אחד עם חוקי היסוד. לביטול כזה של חוקים יש הגנות על-פי (א) סעיפי פסקת ההגבלה שהם חלק מחוקי היסוד ומגדירים בפירוש מצבים בהם מותר לגופי הממשל לעבור לכאורה על חוקי היסוד (ב) עיקרון "עקיפת בג"צ היה והריבון, הכנסת, מתעקשת, היא יכולה ומוסמכת על-פי חוק, לחוקק חוק חדש.

אך אם בית המשפט לא מבטל את החוק, אלא עושה מה בראש שלו, בניגוד למה שכתוב בחוק, הוא מעקר את יכולת הטיפול של הריבון בבעיה, וכי מה יעשה הריבון? האם ישנה את החוק? ומה יעזור הרי בית המשפט מלכתחילה פסק בניגוד למה שכתוב בחוק.

משרד המשפטים יוזם כיום שינויים בחוק הירושה. מסיבות פוליטיות קואליציוניות הוא רואה עצמו שר המשפטים נאלץ לכתוב בחוק "איש ואישה" אך הוא מבטיח לארגוני זכויות האדם, שבתי המשפט ימשיכו להחליט בניגוד למה שכתוב בחוק, ומצוטט היום האדון הנכבד פרידמן בידיעות אחרונות כאילו הודיע לש"ס כי הוא סבור שיש להתיר לבתי המשפט השונים להמשיך ולפרש את הגדרת הידועים בציבור באורח הליבראלי כפי שהפגינו, לפיו המושג בני זוג חל גם על בני זוג מאותו מין.

ומאחר שלא עומדים בפני השופט אלא הצדדים, על טענותיהם, ראיותיהם מומחיהם וכו' וספר החוקים, הרשו נא לנסח מחדש (לדוגמא) את סעיף 55 לחוק הירושה בעידן הפרידמניזם הליבראלי:

"איש ואישה (ראה הערה 1) החיים חיי-משפחה במשק-בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש."

הערה 1:
אך יודעים אנו שלא כך ינוסח החוק, ומה שאנו מקבלים בעצם זה תבשיל דוחה המעיד יותר מכל על בנניותה של רפובליקתנו, קונספירציה בין כל 3 הרשויות, משרד המשפטים, הכנסת, ובתי המשפט לפעול באופן ברור נגד אינטרס הציבור, באופן שהממשלה המציעה את החוק, לא מתכוונת למה שהיא מציעה, בכאילו, הכנסת שתצביע עבורו, לא מתכוונת למה שהיא תצביע, בכאילו, ובתי המשפט עושים ברשות ובסמכות מה בראש של השופט לגמרי לגמרי לא בכאילו.

ובימים האלה אין דין ואין דיין בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.