נחום ברנע, סימה קדמון, מאיר שלו, יאיר לפיד, סבר פלוצקר, גפי אמיר וזמר מפורסם מסכמים בגיליון החג של ידיעות אחרונות את השנה שהיתה, כל אחד מנקודת ראותו האישית. לכל הדעות - דרך עיתונאית ראויה לבטא (ויש הטוענים-לייצר) "מדורת שבט".
את המכנה המשותף של כל הסיכומים הללו מיטיב לבטא יאיר לפיד: "המציאות היא עניין סובייקטיבי. זה לא מה שקורה לנו אלא מה שאנחנו מרגישים. תחושת ההתפוררות הכללית לא נובעת ממשהו שקרה, אלא מכך שהחלטנו להיות מבואסים", ו"אני לא טוען חלילה שאין לנו בעיות: הפערים בחברה גבוהים מדי, צריך להמשיך להלחם בעוני, הקסאמים צריכים להיפסק והחטופים צריכים לחזור הביתה, אלא שדיכאון קיומי ורטינות חמצמצות אינם בדיוק המתכון האידאלי לטיפול בבעיות. החלק הטוב היחיד הוא שאם זה עניין של מצב רוח, אז אפשר גם לצאת מזה". ואכן, מבחינה מבנית מתנבאים כולם בסגנון אחד: המדינה בכלל במצב טוב יותר מאשר לפני שנה, אם כי יש בעיות נקודתיות, איש איש והבעיות המטרידות אותו. והרייטינג הנמוך של אולמרט? "מצב רוח".
השאלה היחידה העולה מהסיכומים הללו היא ליד מדורתו של איזה שבט הם נכתבו: אף אחד מהם אינו מזכיר את מצבם של מגורשי גוש קטיף וצפון השומרון. כך למעט הזמר הגר בוילה מפוארת באפקה, שמעולם לא התחרט על תמיכתו בהסכמי אוסלו והמהגג כהאי לישנא: "המשכנו... להתנתק מהמנותקים שלא מצאו לעצמם עדיין תחליף לבית שהיה להם", ולמי שלא מבין: יש לקורבנות לפחות אחריות תורמת ולכן ידי שעזרו לחולל את הנבלה-נקיות לפחות חלקית.
בשבט שלי חושבים שהשחיתות שפשתה בנו בשנה החולפת עוד יותר מבקודמותיה איננה בעיה נקודתית אלא סרטן מפושט. עוד חושבים אצלנו שגם הפקרת אזרחים לאש אוייב איננה בעיה נקודתית אלא התפוררות הבריחים שפעם ידעו להפוך את יהודי הארץ הזו לקולקטיב אדיר-כוח. וגם סוברים בשבט שלי שאסור להפקיר סמכויות בידי מי שהוכיחו שוב ושוב שהם לא רק חסרי אחריות אלא גם חדלי אישים או פנטזיונרים סידרתיים, ומעל לכול-עבריינים. ולבסוף מאמינים בשבט שלי שלולא התמקדו התופעות הנ"ל במקום ובזמן לא היה איש מעלה בדעתו לטרנספר את גוש קטיף וצפון יו"ש בכלל, ובפרט ללא תמורה, ללא תועלת וללא התייחסות לתוצאות האפשריות.
לכן, מכובדי מידיעות אחרונות, אתם בינתיים לא מדורת השבט שלי אלא זו של השבט המדחיק: מדחיק את הכרת אשמתו באונס הקולקטיבי שביצע בבני השבט שלי. אתם מתעלמים מאתנו כדי שלא תצטרכו להתעמת עם אשמתכם. ויש לי שתי חדשות עבורכם - אחת רעה ואחת טובה.
הרעה: איננו מתכוונים להתאדות כדי להקל על מצפונכם. הטובה: סביב מדורתנו הכתומה הסכמנו שאם תודו באשמה נרשה לכם להתחממם לאור מדורתנו גם אם זה יקרה רק כשאפר מדורתכם הכבויה יאיים לכסות את כולנו. עד אז-אנחנו שייכים לשני שבטים שונים, ולעניות דעתנו ראוי שתתביישו בשלכם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
