חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, חוקק בשנת 1983 וקובע איסורים מרחיקי לכת בדבר עישון במקומות ציבוריים. החוק אומנם חוקק לפני מספר רב של שנים, אלא שרק בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה, אכיפת החוק מיושמת באופן דווקני הלכה למעשה, במקומות ציבוריים רבים, וזאת ככל הנראה עקב מודעות גבוה יותר לנזקי העישון ודרישת הציבור לפעול לאכיפת החוק.
באוקטובר 1994 אף נכנס לתוקפו חוק הגבלת העישון במקומות העבודה. הרציונאל לחקיקת חוק זה הוא המידע המצטבר והמוכח בדבר נזק בריאותי מעישון פאסיבי המכונה גם עישון כפוי.
מדובר בנזק בריאותי לאנשים שבעצמם אינם מעשנים, אך חשופים לעשן המעשנים לידם. בניגוד למקומות ציבוריים אחרים, במקומות העבודה החשיפה לעישון היתה למעשה בכפייה ולמשך לפחות 8 שעות ביום, שלא כמו במסעדה או בקולנוע.
עיקרי חוק הגבלת עישון במקומות ציבוריים הם כי המחזיק במקום ציבורי, חובתו היא לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עישון בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו, ובכלל זה - לפנות לאדם המעשן ולהורות לו לחדול מהמעשה האסור ובמידה ולא חדל זה מלעשן, להתלונן בפני מפקח. מעבר לכך קובע החוק כי המחזיק של המקום ציבורי, לא יציב מאפרה במקום ציבורי שבהחזקתו. תקנות הגבלת העישון המקומות ציבוריים, אשר נחקקו מכוח חוק זה, קובעת חובת קביעת שלטים להגבלת עישון, בגוף התקנות אף מובאות צורות השלטים המותרים.
פסקי הדין בעניין זה רבים ומגוונים, אלא שניתן לומר כי מגמת בית המשפט בשנים האחרונות היא הקפדה על אכיפת חוק זה, תוך שימת דגש כי ציבור המעשנים מזיק לציבור הלא מעשנים ובשורה של פסקי דין מטיף בית המשפט מגמתו באומרו: "עישון הפוגע בזולת כמוהו כתקיפה", כך אמר כב' השופט שלמה פרידלנדר בפס"ד ת"ק 365806/07 בו תבע גיא אופיר את מסעדת "מרתה" בתל אביב. בפס"ד נוסף רע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצטה בע"מ קבע השופט רובינשטיין: "כי יש מקום ליתן ביטוי חזק – ולו גם עדיין במישור הסמלי – לנזק, לשם הרתעת הרבים".
עוד ניתן לראות בפסיקת בית במשפט קו מנחה והוא בחינת הנתונים ובירור השאלות האם נעשה ניסיון כן ואמיתי מצד מחזיקי המקומות הציבוריים לעשות לאכיפת החוק, כאשר בראש ובראשונה נבחנת שאלת השילוט, המאפרות והיחס ללקוח המתלונן. על כן פנייה של לקוח מתלונן באשר לעישון במקום הציבורי, מחייבת התייחסות רצינית ויש לפנות ללא שיהוי למפר החוק ולבקש אותו לחדול ממעשיו.
דקדוק אמיתי בהוראות החוק, כעולה מן המובא לעיל, מחייב פנייה יזומה למפר הוראות החוק אף האם לא התקבלה תלונה קונקרטית מאורח. באשר לרמת החשיפה לתביעות הרי שבפועל כל לקוח הינו תובע פוטנציאלי.הדרך האולטימטיבית כך ניראה, להימנע מתביעות היא לתו יחס ראוי, הולם, אחראי ורציני לכל לקוח בזמן אמת, החל מעובד זוטר וכלה בעובדי מנהלה.
יובהר כי אחריותו של מנהל פעיל/שותף או עובד בכיר האחראי לאותו התחום יאשם בהפרת הוראות החוק באופן אישי אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושהוא נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של הסעיף האמור. הצבת שלטים, העדר מאפרות ומתן התייחסות הולמת למתלונן ופנייה לגורם המפר את הוראות החוק בזמן אמת למען יחדל מלעשות כן, תהא להגנה הטובה ביותר בתביעות כגון אלו.
חרף האופטימיות המובעת לעיל, ככל שעסקינן באכיפת החוק, עדיין ניתן לראות כי מחזיקי מקומות ציבוריים, המיועדים לרוב לבילוי ופנאי ליליים לא אוכפים את הוראות החוק. מקומות ציבוריים אלו מעדיפים לספוג קנסות על הפרת סעיפי החוק על-מנת לספק ללקוחותיהם חווית בילוי אולטימטיבית לפיה מותר להם לעשן כרצונם החופשי במקום בילויים, הציבורי.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
