הבחישה של ברק

קו פרשת המים באשר להליך בחירת היועץ המשפטי לממשלה עובר בפרשה הידועה כ"פרשת בראון-חברון" שהתרחשה בשנת 1997.
כשנחשפה הפרשה התברר, כזכור, שבעלי אינטרסים למיניהם התערבו, שכנעו, לחצו ובאחת: בחשו - כדי לדחוף לכהונה את המועמד הראוי בעיניהם.

אז גם התברר עומק מעורבותו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, בהליך הבחירה של היועץ המשפטי לממשלה.

וכיצד התברר הדבר?

נשיא בית המשפט העליון - ככל הידוע, לראשונה בתולדותיו - מילא את מה שדוברו כינה אז "חובה אזרחית", והעיד בפני חוקרי המשטרה על חלקו באותה פרשה.

חלקים מדוח החקירה של נשיא בית המשפט העליון, שנחשפו בזמנם - פותחים צוהר אל מוקד כוח רב עוצמה, שאחד ממאפייניו העיקריים: פעילות מאחורי הקלעים. עדותו של השופט ברק מעוררת כמה וכמה שאלות שיועלו בהמשך הדברים.

ראוי, איפוא, להביא תחילה קטעים מגירסתו של נשיא בית המשפט העליון בפני חוקרי המשטרה.

המסמך המרתק הזה ידבר בעד עצמו:

"אני נשיא בית המשפט העליון מאז אוגוסט 1995. יש אצלנו מסורת, לפיה בטרם מתמנה יועץ משפטי, נשאל נשיא בית המשפט העליון לדעתו. לכן ידעתי שיגיע רגע שגם אני אשאל. כתוצאה מכך, גם כל מיני מועמדים היו פונים אלי, לדעת מראש מה תהיה עמדתי אם אשאל.

איתן הברמן פנה אלי כמה שבועות, או חודשים, לפני ההתפטרות של מיכאל בן-יאיר, ושוחח איתי על הנושא, על רקע הצעתי אליו להיות שופט. הוא אמר שהוא, בעצם, היה מעוניין במשרת היועץ המשפטי, אם זו תתפנה. אני אמרתי לו שאני בהחלט רואה בו מועמד מתאים, עם כל הבעייתיות של העובדה שהוא יועץ משפטי של הליכוד.

לפני כמה שבועות התקשר אלי דן-אבי-יצחק ואמר שהוא רוצה לדבר איתי. נפגשנו בביתי. הוא אמר לי שבא מטעם שר המשפטים (צחי הנגבי - י.ד.) ואמר לי שאחד המועמדים, הברמן, טוען שיש לו את ברכתי, והוא רוצה לדעת אם זה נכון. השבתי בחיוב. אבי יצחק אמר לי שהוא מעריך את הברמן ורואה את הבעייתיות למנות את היועץ המשפטי של הליכוד. גם אני ראיתי בכך בעיה מסויימת, אשר משקלה צריך להיקבע בסך כל הנתונים. בזה, בעצם, נסתיימה הפגישה.
אינני זוכר מתי בדיוק התקיימה פגישתי עם אבי יצחק. אני משער שהדבר אירע אחרי התפטרותו של היועץ המשפטי בן-יאיר.

ביום 10.1.97 נקבעה לי פגישה עם שר המשפטים בעניינים שוטפים, והשר אמר לי, מיד בתחילת הפגישה, שהיום יובא עניין מינוי יועץ משפטי לממשלה. נדמה לי שהוא אמר שיש ארבעה מועמדים: דן-אבי-יצחק, אליקים רובינשטיין, איתן הברמן ורוני בראון. הוא אמר לי מדוע כל אחד משלושת הראשונים נפסל, ושהוא הולך להמליץ על רוני בראון.

לגבי דן-אבי-יצחק, השר אמר לי שהוא נפסל בגלל החקירה הפלילית בתיק מסויים. לגבי רובינשטיין, הוא אמר לי כי הוא, רובינשטיין, לא מסכים. על זה אני הגבתי כי אני בקשר מתמיד עם רובינשטיין, ורובינשטיין אמר לי כי לא פנו אליו. השר אמר לי שדיבר עם אשתו ולא איתו, וממנה הבין כי רובינשטיין מסרב. על זה אמרתי שאני חושש שיש כאן אי הבנה, ואני חושב שיש לנקות את אי ההבנה.

לגבי הברמן, השר אמר לי שהעובדה שהוא יועץ משפטי של הליכוד פוסלת אותו. לבסוף הוא הזכיר את רוני בראון כמועמד העדיף, ושאל לדעתי. אמרתי לו שאני מכיר את בראון. הוא היה בכמה ישיבות בעניין לשכת עורכי הדין. בראון איש נעים שיחה, עם חוש הומור, אבל לתפקיד של יועץ משפטי - הוא בהחלט לא מתאים.

הוספתי, שעל-פי הכללים, היועץ המשפטי צריך להיות כשיר להתמנות לשופט בית המשפט העליון, ואני לא הייתי ממנה אותו כשופט שלום. הבהרתי לו שהתכונות שצריך להיות שופט עליון הם תנאי הכרחי, אך לא מספיק, ולכן אמרתי שעל-פי דעתי, אפילו כשופט שלום לא הייתי ממנה אותו. ממש התפלאתי על ההצעה הזאת. השר שמע, אמר 'תודה' ועבר לנושאים האחרים של הפגישה.

אחרי שהשר סיים להציג את המועמדים, אני שתקתי, ואז השר שאל אותי: 'מה אתה אומר?'. אני שאלתי: 'אתה מדווח לי, או שאתה רוצה לשמוע את דעתי?'. הוא אמר לי שהוא רוצה לשמוע את דעתי.
אחר כך שמעתי ברדיו על המינוי. הטלפון הראשון שקיבלתי היה של רוני בראון. הוא אמר לי שאני הראשון שהוא מטלפן אליו. הוא אמר שהייתי המורה שלו ושהוא רוצה להיפגש איתי. ברכתי אותו על המינוי ונדברנו להיפגש ביום ראשון בבוקר בלשכתי.

בצהריים אני חוזר הביתה ומוסרים לי שדן מרידור חיפש אותי. התקשרתי אליו. הוא שאל אותי על עמדתי בדבר המינוי של בראון. סיפרתי למרידור את כל תוכן השיחה שלי עם שר המשפטים. מרידור היה מזועזע ואמר לי שידבר על כך עם ראש הממשלה, ויבקש דיון חוזר בממשלה.

לאחר כמה זמן, עוד באותו יום שישי, התקשר אלי שר המשפטים ואמר לי ששמע שדיברתי עם מרידור ושסיפרתי לו את כל פרטי השיחה בין שנינו. הנגבי העיר לי כי לדעתו היתה זו שיחה אישית, ולא היה ראוי, לדעתו, לחשוף פרטים בפני מרידור. אמרתי לו כי בכל מה שנוגע לשלושת המועמדים שלא נבחרו, הוא צודק, ושאני אדבר עם מרידור שלא ישוחח על כך עם אחרים. על זה אמר לי הנגבי: 'מכאן אני מבין כי לא כן לגבי בראון'. אמרתי לו 'נכון'.

מיד התקשרתי עם מרידור וביקשתי ממנו שלא להזכיר את שלושת המועמדים האחרים. שונה היה הדבר לגבי בראון, כי את זה אני לא רואה כשיחה אישית, אלא כשיחה של שני בעלי תפקיד ממלכתי, שאחד מבקש לשמוע את דעתו של השני.

עוד באותו יום שישי אני מקבל טלפון של אבי-יצחק, שאמר לי: 'הייתי אצלך בעניין הברמן, והנה תראה מה שקרה. נבחר רוני בראון, ויש בכך משום הורדת תפקיד היועץ המשפטי לזנות'. הוא היה נסער מאוד ואמר לי: 'יש עוד הרבה דברים שאתה לא יודע, וטוב שאתה לא יודע'. זה מה שהוא אמר.

אני את אבי-יצחק מכיר שנים רבות, מהתקופה שלמדנו יחד באוניברסיטה. לדעתי הוא משפטן מהמעלה הראשונה. השיחה הטלפונית איתו נראתה לי משונה, אך הסברתי אותה לעצמי כמעין ניסיון להתנצל על השיחה הקודמת בעניין הברמן. יתכן שאבי-יצחק, על רקע השיחה בינינו בנושא מינוי היועץ המשפטי, רצה לרמוז לי שלו, אישית, אין חלק בהחלטה על מינוי בראון.

ביום שישי, 10.1.97, התקשר אלי כתב הטלוויזיה מיכאל דורון ואמר לי שהוא שוחח עם שר המשפטים, והשר אמר לו שאני תמכתי במינוי בראון. הוא ביקש את תגובתי, האם תמכתי או לא תמכתי. הפניתי אותו לשר המשפטים ואמרתי לו שאני לא מגיב. מיד טלפנתי לשר המשפטים. סיפרתי לו על השיחה עם דורון, ואמרתי לו להתקשר מיד לדורון ולהכחיש. הנגבי אמר לי שהוא לא שוחח עם אף עיתונאי, ושהוא מיד יתקשר אליו, ואכן הוא התקשר איתו, ונדמה לי שהנגבי חזר אלי ואמר לי שהתקשר לדורון. הדברים פורסמו באותו לילה בטלוויזיה על-ידי דורון.

ביום ראשון בבוקר, 12.1.97, בשעה 7:20, התקשר אלי בראון ואמר לי שהוגשה באותו בוקר עתירה לבג"ץ. הוא אמר לי שלא כדאי שניפגש ושנדחה את הפגישה עד לאחר הדיון בבג"ץ. השבתי לו: אכן, נכון. הוספתי שאני רוצה לומר, בקיצור, מה הייתי אומר לו, אילו היינו נפגשים: לא אברך אותך על המינוי, כי לפי דעתי אתה לא מתאים לתפקיד. רציתי שהדברים בינינו יהיו ברורים, שאני מברך אותו על מינויו מטעמי נימוס, אבל אני סבור שאינו מתאים לתפקיד.
לאחר זמן מה אמר לי מרידור שהוא קרא בעיתון ששר המשפטים אמר שאהרן ברק בירך על המינוי, וזה לא כך. הוא נועץ בי מה לעשות. אמרתי לו שהכי טוב לדבר ישר עם שר המשפטים ולברר איתו.

אחרי התפטרותו של בראון, פנו אלי מספר מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי, לשמוע את עמדתי - ביניהם עו"ד יהודה רווה, השופטת ד"ר עדנה קפלן, וכן השופט המחוזי, מיכה לינדנשטראוס. ברצוני לציין, כי מר לינדנשטראוס נפגש איתי, לבקשתו, בלשכתי, וסיפר לי שפנה אליו עו"ד דרור חוטר ישי, והציע לו את תפקיד היועץ המשפטי, תוך שאמר שאם הוא אומר 'כן' - התפקיד שלו. לינדנשטראוס ביקש להתייעץ ולחשוב. הוא פנה אלי וביקש את דעתי. אמרתי לו שאינני יודע.

מר לינדנשטראוס אמר לי שחוטר ישי אמר לו שהוא בא אליו מטעם הגורמים המוסמכים. אני התפלאתי על ההצעה הזאת, במיוחד על כך שאדם, אשר נגדו מתנהל הליך פלילי, עוסק בבדיקת מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה".

עד כאן קטעים מעדותו של השופט ברק בפני חוקרי המשטרה.

אכן, בעקבות הפרשה הוסדר הליך המינוי של היועץ המשפטי לממשלה, והמועמד למשרה מוצע לממשלה על-ידי ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס של בית המשפט העליון.

יחד עם זאת, בעקבות עדותו זו של השופט ברק ראוי לשאול:
האם ראוי הוא שנשיא בית המשפט העליון יגלה מעורבות כה עמוקה - בחישה ממש - בעניינים שאינם נגזרים ישירות מתפקידו?
האם הדבר הולם את מעמדו של נשיא בית המשפט העליון?

ושאלת השאלות:
על-פי עדותו לעיל של השופט ברק - ברור שהיתה הידברות מוקדמת כלשהי בינו לבין אליקים רובינשטיין, שבסופו של דבר מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. מה טיבה המדוייק של ההידברות הזו, והאם הובטח בה דבר מה - לא נדע.

ואולם באוויר מרחפת לה שאלה: האם מינויו הצפוי של אליקים רובינשטיין לכהונת שופט בית המשפט העליון, הינו בעצם פירעון שטר כלשהו שנולד אז באותה הידברות?

כלומר: האם מינויו הצפוי של רובינשטיין לבית המשפט העליון הינו, בעצם, האקורד האחרון של פרשת בראון-חברון?