ואולי אחמדינג'אד צודק?

הממסד היהודי בארץ ישראל אימץ לעצמו כללי התנהגות שאולי מתאימים לאלסקה, או לאי המוקף באוקיאנוס דומם, אך לא לתרבות המזרח-תיכונית המקיפה את ישראל וגם חודרת לתוכה בצורת האוכלוסיה הערבית של המדינה.

אם קילומטרים ספורים מגבולות המדינה - גנב שנתפס - כורתים את ידו, לרוצח - כורתים את ראשו, ואנס שנתפס - עובר עונש מלקות בכיכר העיר, לפני שייזרק לכלא או לגרדום, הרי בישראל נוקטים נגדם ב"נאורות" פרובוקטיבית, שמעוררת בוז מכל הסביבה. הגנב - מנאשם הופך למאשים, ומי שתפס אותו מואשם באלימות, נדרש לשלם פיצויים ועלול גם להיזרק לכלא. לרוצח ולאנס עורכים חגיגה משפטית, תוך שימת דגש על "זכויות האדם" שלו, חיפוש תירוצים מהסוג של "ילדות קשה" ומתן סיכוי לצאת לחופשי אחרי תקופת צינון של דעת הקהל עליו. אף אחד לא משבח את ישראל על כך, ומצד שני - לא קמה שום מחאה בעולם לאחר שרק לאחרונה הופץ סרט וידיאו בו רואים ילד אירני קטן מושכב בחזית של משאית וזו מרסקת תחת גלגליה את ידו הימנית, כעונש על שנתפס בגניבת כיכר לחם.

העולם גם לא מתרגש מרציחות לשם "שמירת הכבוד" המזרח-תיכוני. בשם הכבוד יכול אב לרצוח את בתו ואח את אחותו, ואם מישהו פוגע בכבוד האיסלאם - בציור או בכתיבה - דינו מוות לפי צו של פאתווה דתית. לעומת זאת, כבוד העם היהודי נשאר הפקר, כמו באלפיים שנות הגלות, בהן אולפו היהודים לוותר על כבודם תמורת אי-פגיעה בגופם.

ד"ר גיא בכור, מראשי המומחים למזרח התיכון באקדמיה שלנו, הקדיש לכך מאמר מיוחד בביטאון האינטרנט שלו, שאני ממליץ לראשי המדינה לקרוא אותו בעיון. עיקרו - מי שמוותר על כבודו מזמין יחס של זלזול מהצד שכנגד ותיאבון לסחיטת ויתורים. כך קרה שערוצי הרדיו והטלוויזיה שישראל סיפקה לרש"פ מנוצלים להפצת שקרים, עלבונות, גידופים ועלילות דם על יהודים - תוך הפרה גלויה של הסכמים וללא תגובה ישראלית של ממש. כך מוחלת ישראל לאנשי אקדמיה המקבלים את שכרם מקופת המדינה אך קופצים בראש כל מסע שיסוי בינלאומי בשרות ההסתה הפלשתינית. וכך מבליגה ישראל על ירי טילים משטח שנמסר לשלטון בלעדי של הרשות הפלשתינית, וכשהרדיו מודיע - "לא היו נפגעים ולא נגרם נזק" - שוכחים את הנזק לריבונות המדינה ומעמדה בעולם - הנכס החשוב ביותר של העם היהודי, עבורו לחמו ונפלו מיטב בניו.

במצב כזה, אין שום הגזמה בדרישה - שלפני שמנהיגי הפלשתינים דורשים מחוות מישראל - יתנצלו, קודם-כל, על התנהגותם עד עכשיו, בפעולות הטרור, במסע השקרים וההסתה ובעלילות הדם - החל מפרשת "רצח הילד מוחמד א-דורה" ועד ל"טבח בג'נין". יו"ר הרש"פ חייב בהתנצלות אישית על פעילותו בהכחשת השואה והכחשת קיומו של בית המקדש היהודי על הר הבית.

עד אז - אין על מה לדבר איתם בוועידה כזו או אחרת, פרט לדיון עם ארצות ערב על פתרון הבעיה ההומניטארית של הפליטים הפלשתינים, שנגרמה מפלישתן לישראל ביום הקמת המדינה, בהפרה בוטה של החוק הבינלאומי. ויתור על זכות זו של מדינת ישראל הוא התחלה של ויתור על ריבונות המדינה, ממנו מתחילה הדרך לוויתור על קיומה - לפי החזון של מחמוד אחמדינג'אד.