גיבור קטן שאיבד פרופורציות

שבוע סוער עבר על חברת טיב טעם ולקוחותיה. בגלל תוכנית כלבוטק, נאלצה הנהלת טיב טעם להיכנס למגננה ולפתוח בקמפיין תקשורתי אגרסיבי כדי להרגיע את הלקוחות, שמקצתם אולי נבהלו. עכשיו, כמה ימים אחרי, ניתן לקבוע: טיב טעם הצליחה לסכל את ניסיון החיסול הממוקד. מי שנקלעו עתה לסכנת רעב הם החתולים, שיאלצו לחפש מזללה אחרת.

רפי גינת, מפיק ומנחה התוכנית, חגג. הרייטינג נסק. בלי מאמץ מיוחד ועוד לפני שהתוכנית שודרה, הוא הצליח לחולל מהומה. אמצעי התקשורת עסקו בזאת רבות. גם בעמודים הראשונים, מעל ומעבר לכל פרופורציה. אפילו הודעת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על פתיחת חקירה נוספת נגד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, קיבלה כיסוי קטן יותר. בכך נופח דימויו של גינת, משל מדובר באיש העומד בראש תוכנית התחקירים מס' 1 המגוננת על הצרכן.

אך לא כך הדבר. לראיה: התקלה הגדולה במפעלי טיב טעם צולמה חודשים רבים קודם לשידור התוכנית. לו היה גינת באמת דואג לצרכן, היה עליו להביא זאת לידיעת הציבור, בזמן אמת (כך נהג, למשל, ובצדק, עם הכאת הילדים ב"גן הסיוטים": הצילומים הוגשו למשטרה מייד עם תיעוד הדבר עוד בטרם פרסום התחקיר בכלבוטק). במקום זאת, הוא החזיק בידיו את הצילומים עד חזרת תוכניתו לאוויר. בכך העדיף את טובתו האישית. אחרי הכל, יש לזכור: גינת מקבל עשרות אלפי דולרים להפקת כל תוכנית. ואותו מעניין הרייטינג. לא הציבור.

שידור כלבוטק בפרשת טיב טעם לקה בפגמים רבים. הנה כמה מהם:

• גינת מעוות את האמת הידועה לכל. תקלות בסדר-גודל שכזה, כפי שאירעה בחצרה של טיב טעם, הינן שכיחות ברשתות המזון הגדולות, כמו במפעלי המזון, בתי מטבחיים ועוד;

• ההתמקדות בטיב טעם וניפוח הגילויים - הן בקדימונים רבים והן בהקצאת מרבית זמן השידור לעניין זה - משל מדובר בחברה הנוהגת בפחזנות ובאופן מופקר וזדוני, כלפי ציבור הצרכנים, מבדלת חברה זו לחומרה מכל השאר, ופוגעת, שלא לצורך, הן בחברה ובעסקיה והן בתחרות במשק;

• האמת פשוטה בתכלית: אירעה תקלה. חתולים חדרו לחצר שבו הוחזקו/נפרקו חבילות בשר. חובתו של גינת לפרסם זאת. בד-בבד עם כך, אין זה חוקי (על-פי חוק איסור לשון הרע) ואין זה ראוי "לפמפם" זאת, משל מדובר בתקלה חמורה שכבר הפילה חללים. נזכור נא: למרות הפרסום הרעשני ועבודת התחקיר שנערכה, לא מצאו תחקירני כלבוטק כי בעטייה של התקלה נגרם נזק בריאותי לציבור הצרכנים;

• גינת לקה בחוסר פרופורציות. הוא התייחס לתקלה כאל מפגע/סיכון שכבר התממש. ולא כך הדבר. תקלות קורות. יש לפרסמן כדי לגונן על הציבור. חובת המפעל/המשרד הרלוונטי לפעול כדי לתקן את הטעון תיקון. כך נוהגים כלי התקשורת ומשרדי הממשלה כמעט מדי שבוע. הנה, לדוגמא: ביום חמישי החליט מנכ"ל הכנסת לסגור באופן מיידי את מזנוני הכנסת בעקבות הימצאות חיידק מסוג ליסטריה. ראש מנהל רפואה במשרד הבריאות הודיע: חיידק הליסטריה נמצא בבדיקות במספר מקומות בירושלים. ובמילים פשוטות: התגלה מפגע; הסיכון התממש. יחד עם זאת, לא ראינו זאת בפרסומים צעקניים באמצעי התקשורת.

ההתנהלות של גינת

בעיית הבעיות עם גינת היא אופן התנהלותו. סוד גלוי הוא כי מדובר בגיבור קטן. שכן: גינת נמנע באופן עקבי מטיפול ברשתות הגדולות, בבנקים הגדולים ובכל אותם בעלי הון ושררה. במקום זאת, הוא ממקד את תוכניתו בטיפול בעבריינים קטנים. ועל אלה הוא מתגולל משל מדובר בראשי הפשע המאורגן.

ואיך אני יודע כל זאת? פעם, לפני שנים הרבה, איתרע מזלי ועבדתי עם רפי גינת. הוא היה העורך הראשי של השבועון העולם הזה. אני הייתי עורך כלכלי ותחקירן תחתיו. חשפתי אז את מה שכונה לימים: פרשת החוזים המפוצלים. עיקרה: עבריינות מיסים מצד שורה של אישים בכירים וגופים חזקים, ובהם: אהרן מאיר (ז"ל), אלפרד אקירוב, בנק המזרחי ושורה ארוכה של עורכי דין מן הבכירים במשק. מיותר כמעט לציין: הופעלו לחצים כבירים. גם מצד מי שהיה המו"ל והבעלים, אריה גנגר.

והלחצים השפיעו. ועוד איך: רפי גינת התקפל. הוא אף נתן ידו למסירת הודעות כוזבות לבית המשפט, כאילו אני הסכמתי לפרסם התנצלות. רק בעקבות פנייתי שוב ושוב לבית המשפט, ולאחר מאבק ממושך, הועמדו במקומם גינת ושותפיו להודעות הכוזבות. במקביל, חלק מאותם גופים שסרחו נאלצו לשלם כופר-מס. גינת ושותפיו לקנוניה הובסו.