המאבק האידיאולוגי באיסלאם הרדיקאלי

עבד אל-חמיד אל-אנסארי, דיקן הפקולטה למשפטים והשריעה באוניברסיטת קטר לשעבר, מקדיש רבים ממחקריו להתחקוּת אחר שורשי האידיאולוגיה האיסלאמית הקיצונית. על-פי רוב מתייחס אל-אנסארי במאמריו לתפקיד המסגדים והמדרסות האיסלאמיות, ומסביר כיצד הפכו למרכזים להפצת חשיבה פונדמנטליסטית וקיצונית. המסגדים, אומר אל-אנסארי, הפכו כיום לזירות תעמולה מפלגתית ולהפצת אידיאולוגיות קיצוניות.

אנשי דת מטיפים מעל בימות המסגדים לאלימות, ”וממשיכים למלא את ליבותיהם של צעירינו ברגשות שנאה ועוינות נגד התרבות המודרנית“. התכנים הנלמדים במדרסות הפזורות ברחבי העולם הערבי והאיסלאמי, אומר אל-אנסארי, רחוקים מרחק רב מלימודים מודרניים; הן מקנות לתלמידיהם תפיסות שגויות של מושג הג'יהאד ובוחרות ללמדם את הלכות האיסלאם הקיצוניות ביותר. הן אינן מחזקות רגש השתייכות ונאמנותם למולדת ואף ההפך מכך - הן ממלאות אותם בשנאה כלפי המדינה אותה הם מחשיבים לחילונית ואשר פועלת על-פי תכתיבי ”הכופרים“ - המערב וארצות-הברית. מכאן קצרה הדרך לשכנע את אותם תלמידים לאמץ את הג'יהאד נגד המדינה עד כדי ביצוע פעולות-התאבדות.

הפרופסור מאמון פנדי, מומחה מצרי בתחום האיסלאם הפונדמנטליסטי, טוען כי התקשורת הערבית, ובראשה תחנות-הלווין הערביות לוקחות חלק נכבד בהשרשת תרבות הטרור בקרב החברה הערבית. לטענתו, רבים מן ה-”מומחים“ והפרשנים המתארחים בערוצי החדשות הינם למעשה חברי ארגונים ומפלגות איסלאמיות קיצוניות, ובהופעתם בתקשורת הם משמשים כסנגוריהן של אותן קבוצות ממש. כזה הוא לדוגמא, אוסאמה חמדאן, נציג החמאס בלבנון, המשמש כיום פרשן ב"אל-ג'זירה". ”אין זה מפליא אפוא“, הוא מוסיף, ”כי סגנו של מנהיג ארגון אל קאעדה, איימן אל-זוואהירי, זוכה בכינוי ’ד"ר איימן‘, ובן-לאדן עצמו מוצג כ-’שיח' אוסאמה‘, בעוד שמעשי האלימות היוצאים מבית מדרשם זוכים בלשונם של אותם פרשנים לכינוי -"מעשים אותם מכנה וושינגטון כּטרור".

לרגל ציון שש שנים להתקפות הטרור של 11 בספטמבר, שואל האינטלקטואל הפלשתיני אחמד אבו-מטר, מה התחדש בעולם הערבי והאיסלאמי. לטענתו בחלוף שש שנים ניתן לומר כי תופעת הטרור, ובמיוחד בעולם הערבי, מצויה במגמת עלייה. חלק ניכר ממאמרו מקדיש אבו-מטר לקשר שבין בעיית האנאלפביתיות בעולם הערבי (העומדת על כ-40 אחוזים) לבין התחזקות הטרור. לטענתו אותם מיליוני אנאלפביתים אשר אינם יודעים לקרוא ולכתוב, מעבירים את מרבית שעותיהם במסגדים ומול מכשירי הטלוויזיה. הם מאזינים וצופים בשטף שידורי-הלווין הדתיים המנוהלים על-ידי שיח’ים בורים, במלוא מובן המילה, המדברים ללא הרף ומעודדים לטענתו, מעשי אלימות.

מהי המסקנה העולה מכך, אם-כן? אותם אינטלקטואלים ערביים מדברים למעשה על אידיאולוגיה קיצונית השולטת על השיח הפנימי בעולם הערבי והאיסלאמי והמתבטאת כאמור בתעמולה קיצונית המופצת במסגדים, במערכות החינוך הדתיות ובכלי התקשורת הערביים. על-רקע מציאות זו הופכת המלחמה בהסתה ובאידיאולוגיה הקיצונית לצורך של ממש - ומכאן חשיבותם של אנשי-הרוח הערביים. בראייתם, רק שינוי מתוך החברה הערבית והאיסלאמית, יוביל לשינוי המיוחל. הם מקווים כי באמצעות הטפה נגד אלימות, הפצת רעיונות ליברליים ודמוקרטיים וקריאה לרפורמה איסלאמית-דתית בכלי-התקשורת הערביים השונים והאינטרנט, תיווצר האפשרות לחדור מבעד לערפל הסמיך של השיח הקיצוני והסגירוּת המחשבתית השלטים כיום על הרחוב הערבי. ”אין להסתמך אך ורק על כוחות הביטחון“, אומר אל-אנסארי, ”שהרי אין בכוחם של אלו לחדור אל המוחות הקנאים והנפשות המלאות שנאה ועוינות כלפי החברה בה הם חיים. הטרור הינו רעיון אלים השולח שורשים עמוקים החודרים את תרבות החברה“. לפיכך, הוא מוסיף, זוהי חובתם של המשכילים, של אנשי-הדת ושל המחנכים לצאת נגד תפיסת הטרור ולעקרה.

לסיכום, יש לציין כי אותם ליברלים אינם זוכים לפופולריות רבה בקרב העולם הערבי והאיסלאמי וקולותיהם אינם זוכים על-פי רוב לתהודה מספקת. אולם אומץ-הלב וההתמדה שהם מפגינים מחייבים את העולם המערבי לתת את הדעת ולחשוב כיצד עליו לסייע בהפצת משנתם במלחמה האידיאולוגית באיסלאם הרדיקאלי ובמאבק על מוחם ועל ליבם של מיליוני צעירים מוסלמים.