בני גאון הוציא לאור את "הספר השני" - חשבון נפש ניהולי. גאון עושה חשבון עם אוהביו, ובמיוחד עם יריביו. הספר מתעד ארבעים שנה שבני גאון פועל בצמתים הכלכליים, בחלק מהזמן - באלה החשובים במדינה.
גאון מספר על דרכו, החל מעת היותו טכנאי מזגנים וחשמלאי בלהקת התרנגולים של אחיו יהורם גאון, ועד עתה, כשהוא עומד בראש קבוצת השקעות גדולה שייסד.
ובכל זאת, גאון, עם ניסיונו כי רב, חוזר בסופו של דבר, כמו כולנו, למקורות. בפרק האחרון של ספרו, הוא מסיים בארבעה פתגמים בלדינו, בהם בחר מתוך ספרו של אביו: "בשמים מספרד - מאוצר חוכמת יהדות ספרד". ארבע אימרות, כותב גאון, שאני מאמין בהן, ואפשר לראות בהן עצות טובות במיוחד:
- "קין סי איצ'ה קון גאטוס אמאניסי אריסגונייאדו". ובעברית - הישן עם חתולים דינו שיתעורר שרוט.
- "איל טיימפו איס און ריקו טריזורו, אי מאס פריסייאדו קי איל אורו". ובעברית - הזמן הוא אוצר בלום, ויקר מן הזהב.
- "קאונדו לה פ'רוטונה טי איספאנדי, און דידו איספאנדילי לה מאנו". ובעברית - כאשר המזל מושיט לך אצבע, הושט לו את כל היד.
- "לוס בייניס סון די אקילייוס קי גוזאן". ובעברית - העושר שייך לאלה - היודעים להנות ממנו.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
