המורים - מורים, הממשלה - סוררת

חודש חלף מאז החלה שביתת המורים, ואנו כבר מברכים - ראש חודש טוב, ומקווים להפסקת השביתה. מצד שני, ברור לנו שרק לחץ ציבורי ורק כוחו של בית הדין לעבודה יביאו לסיום השביתה. אתה צופה באדישות של הממשלה נוכח שביתת המורים - ואתה נזכר בסקטורים שנשברו באמצעות כלכלה צינית וקונספירציה "סינית": שבירת מטה לחמם של עובדים רבים בשכר עבדות, והעברת ענפי כלכלה רבים, דוגמת הטקסטיל למפעלים סיניים. עתה כשמנסים לשבור את המורים ולהנציח את מעמדם כחוטבי עצים ונייר נטול עץ, אתה שואל את עצמך : האם הפעם ישלוף רוני בראון את המורה הסינית?

בראון ופקידיו מתבצרים בעמדות קשוחות ומנסים לכופף ידיים, ובראון מתריס: המורים עושים 'אחת שתים שלוש' ומתחפרים באותה עמדה...בינתיים הוא זה שחוזר ומציע אותה הצעה בנייר צלופן אחר. האגרסיביות והלשון המשולחת שכה אפיינה את רוני בראון לא פסה מן העולם. חבל. חכינו לקצת חינוך, לדרך ארץ.

את בעיית החינוך וההוראה ניסו שנים לטאטא אל מתחת לשטיח. "נערי האוצר" שוב נקראים לשטות במורים ולהציע להם הצעות עלובות חדשות לבקרים, עד שיצליחו למצוא את הנוסחה הנכונה לסיפור על "עד שהפריץ ימות"... בינתיים החינוך הולך וגווע, ונערים משוטטים ברחובות. הדרך היחידה של האוצר לשבור את המורים היא באמצעות עיסקת "סחר מכר" עם הסתדרות המורים הרופסת ובאמצעות רצח אופי נגד רן ארז. ידיעות אחרונות שיצא להכות בחושפי שחיתויות באמצעות נחום ברנע, יצא הפעם במשימה שנראית נואלת ומכוערת. האם זו הדרך לסייע במאבק לשבור את מאבק המורים?

משרד החינוך כביכול מנסה לדרוש מהאוצר ללכת לקראת המורים, אך בו בזמן מציע למורים היסודיים הסכם מעליב, וקונה אותם בעבור נזיד עדשים, וכל זאת כדי לשבור את ארגון המורים העל יסודיים - והאם כך באמת תיפתר בעיית החינוך, המחסור בכיתות, מספרי התלמידים בכיתות? האם כך יצליחו למשוך כוחות טובים להוראה? לגברת תמיר שם במשרד החינוך הפתרונים, גברת תמיר מחכה כנראה לחודש יולי...

יש מי שמאמינים שניתן לשבור מורים באמצעות צווי חירום. אולי באמת תצליח הממשלה לגייס חיילים שיחליפו מורים או קומנדו מורות סיניות במחיר זול? אין פתרון אמיתי. שוב מנסים לכסות שיטפון של מצוקות בסכרים של קרטון. כאשר ירון זליכה התפטר, הסביר כתב החצר נחום ברנע, שהיה קשה לממשלה להגיע לפתרון בגלל ירון זליכה. התירוצים של נחום-תקום לא הצליחו לכסות על הכוחנות של הממשלה ועל יחסה הנוקשה כלפי המורים. האם מישהו מאמין שניתן יהיה להחביא את בעיית החינוך מתחת לשטיח?

הם קוראים לזה כלכלה, רוני בראון מדבר על שמירת המסגרת. הוא מתכוון כנראה לשמירת המסגרת של ממשלה מנופחת עם סגני שרים ושרים בלי תיק. נערי האוצר מדברים על 'הדרך לצמיחה'. הם רק שוכחים לרגע את הדרך לצניחת החינוך. ההגדרה לא משנה. זה לא זה. זה מזכיר את הסיפור הידוע:

ב-1944 כשקפה נמס היה עדיין תופעה חדשה יחסית אמר הקומיקאי האמריקני הנרי יאנגמן: "אין לזה טעם של קפה, אין לזה צורה של קפה, ואין לזה ריח של קפה. מישהו מוכן להסביר לי למה קוראים לזה קפה?" ואנו שואלים: מי מוכן להסביר למה קוראים לכל זה 'כלכלה בריאה' כשעמודי החינוך מתמוטטים? כשההשכלה הגבוהה בצרות? כשהישגי התלמידים הולכים וצונחים? כשקיצוצי השעות הולכים וגדלים משנה לשנה?

את מי מנסים להוליך כאן שולל בסיסמאות של "ייצוב הכלכלה"? מדוע אין משתמשים בעודפי התקציב שנותרו בשל הבראת הכלכלה בזמנו של שר האוצר נתניהו?

לא נעים לראות כיתה סגורה

ראינו את נערי האוצר מתקפלים כאשר ועדים גדולים וחזקים החזיקו בשאלטר. כך הוליכו שולל במשך השנים את המורים, והשיטה היתה פשוטה: להמשיך את הקיצוצים, לשבור את המורים, לא לפתור בעיות ברצינות. כאשר מכבים שריפות לאורך שנים, לא מגיעים לפתרון המיטבי - וכך נותר המשק עם הסולם ההפוך: משמעו חזקים ואוחזי שאלטר למעלה, בלי כל קריטריון אמיתי לתגמול ובלי בחינה מה סדרי עדיפויות. חינוך והוראה נשארים מאחור. מקוצצים ופגועים - ואותו חבל שנכרך סביבם שנים, שנה אחר שנה, קיצוץ אחר קיצוץ, עוד תלמידים לכיתות גדולות בלאו הכי, איום בגזילת שעות הריכוז והחינוך... החבל נכרך סביבם וקוראים לזאת רפורמה. החינוך הופך לחינוק.

"הספר השחור" של אותו אבואב

בשעתו כאשר היה שמואל אבואב יו"ר ועדת החינוך במרכז השלטון המקומי הוא בישר בדמעות שליש על הפחתה של כ-80 אלף שעות לימוד - וזעק חמס. כמנכ"ל משרד החינוך הוא כמובן היה יד ימינה של שרת החינוך ונושא הכלים של נערי האוצר. קראו על מה בישר אז אבואב בהיותו במרכז השלטון המקומי ותבינו את גודל המצוקה: כבר אז, באחד מאותם גלי קיצוצים, דובר על סגירה של מחוז ההתיישבות בחינוך. כולנו הרי יודעים מה ההרכב העיקרי של אוכלוסיית המושבים. שוב ושוב נגזרה גזרה על סגירת חלק מהמכללות להוראה והקטנה של מכסת הסטודנטים שמתקבלים למכללות. כך הגענו למצב של הקטנת הכשירים להוראה. שוב ושוב פוטרו אלפי מורים, שסיימו את שנת עבודתם הראשונה או השנייה בחינוך.

הגזירות לאורך השנים הובילו למיזוג של בתי ספר קטנים, הפחתה בבינוי חדרי לימוד, הגבלת ההשתלמויות למורים בשנת שבתון לתחומי ההוראה שלהם בלבד, הגדלת מספר התלמידים בכיתה ועוד. במשך השנים פגעו גם במסגרות לנוער במצוקה: במפתן, במפעלי תעסוקה לנוער, בכל המסגרות שניסו להציל נערים ונערות מירידה לרחוב. מפת"ן היא מסגרת חינוכית לבני נוער שנשרו מכל מסגרות החינוך הרגילות. גם כאן הונפה חרב הקיצוצים על הרשת. את העתיד לא ראו מעולם דרך עיני הילדים, או דרך עיני כוח העבודה של המורים שפוטר.

בעיית החינוך בעיירות הפיתוח הלכה והידרדרה, והיא עלולה להחריף. צריך לשים לב, שהמצב יחמיר, כשמבקשים להנציח סדרי עדיפויות כוחניים - יש בעיה שקשה להסתיר: בתחרות על משאבים ועל התלמידים טובים, בין בתי ספר מבוססים ובין בתי ספר באזורים חלשים, החלשים נשארים מאחור, יישארו מאחור . ברור לכולם וידוע לכולם ללא שום צל של ספק: הם גם לא יוכלו לעמוד בתחרות על המורים הטובים.

המאבק במשרד האוצר ובמגמותיו הוא מאבק של כולנו: הפגיעה בחינוך היא קודם כל פגיעה בשכבות החלשות: צמצום שעות ההוראה השפיע, משפיע וישפיע על מתן שעות תגבור לתלמידים מתקשים. בארץ עובדים לפי השיטה שיחידת לימוד שווה שלוש שעות הוראה, ואין ממה לקחת לשיעורי עזר. לכן ברור שהמצב עוד ילך ויחמיר: העזרה שהוגשה עד כה לתלמידים שמצבם הכלכלי לא איפשר להם לרכוש ספרים, תלך ותצטמצם. לאן כל זה יוביל? לאן?

הסינים באים, הציניות מנצחת

סינים רבים עוזרים לנו בבניין ו"בעבודה זרה", אבל מתברר שלא רק כאן במדינת ישראל. התופרת הסינית היא אהובתם הסודית של כל התעשיינים. אולי עתה יש תוכנית סודית לבוא למורים ולומר להם באיום: היזהרו, עוד נחליף אתכם במורים סיניים ובמורות סיניות... אולי זה נשמע הזוי, אבל לפחות בתקשורת עם המורים זה בטוח: סינית הם מדברים אל המורים.

ישראל נחשבה מאז ומעולם למדינה שהעמידה בראש סולם העדיפויות ערכים כמו חינוך וטיפוח מצוינות, אך בשנים האחרונות הכל הולך ומתרסק: למשרד האוצר חשוב לשמור על דירוג האשראי בעיני העולם, כשבעינינו הכל הולך ומאבד גובה. כדאי לאנשי האוצר לדעת שבסופו של דבר לא יוכלו להסתיר את המלך העירום. הסיפור הבא ימחיש זאת להם:

זה הסיפור על אותו אדם שרצה למכור את האוטו שלו. הכין ידידנו מודעה בזו הלשון: "למכירה אוטו ישן. בקושי סוחב. אוכל שמן". ראה את זה החבר שלו ואמר לו: "ככה בחיים לא תמכור את האוטו. תכתוב שמדובר באוטו חסכוני, שמור היטב, במצב מעולה". אחרי שבוע הם נפגשים שוב. "נו, מכרת?", מתעניין החבר. "השתגעת?", עונה לו בעל הרכב ,"אוטו כזה מוכרים?".

בראון רוצה לשכנע אותנו שהאוטו בסדר, כי הוא השתכנע שאפשר להמשיך עם ה'טרנטה'. הוא רוצה שנאמין שעם מורים שבורים וחינוך מרוסק, נעלה את תדמיתו במלים יפות ובסיסמאות. הבה נראה את המציאות באור מפוכח: אין מנהיגות מעצבת ואין קריאת כיוון. מי שקובע את עתיד החינוך הם פקידים של האוצר. ראש הממשלה ושר האוצר עסוקים בפוליטיקה שלהם. הפקידים יכולים לקבוע שיש להעלות שכר לימוד באוניברסיטאות וכך לפגוע במועמדים מעיירות פיתוח, ליישם רפורמה בחינוך בלי להתחשב בהתנגדויות של המורים, לצמצם ולצמצם בשעות לימוד, לגזול מן המורים שעות ריכוז, לשחוק את המורים עד דק בהעלאת מספר השעות הפרונטאליות...

באף מדינה מתוקנת לא מעניקים למשרד הממונה על ביצוע התקציב השפעה כה מכרעת על מערכות חינוך והשכלה, גם כאשר ברור לכל: זו השפעה הרסנית. האם מישהו בדק כמה כוחות הוראה צעירים נותרו היום בחדרי המורים? איך הצלחנו להרחיק כוחות טובים מלהתקרב להוראה?

מורים בישראל משתכרים משכורות נמוכות, ורבים יעדיפו להיות מלצרים או דוורים ולהרוויח משכורת טובה בלי להכין מערכי שיעור, להתמודד עם משימות חינוכיות, לבדוק מבחנים, לענות בשעות הערב להורים מודאגים וכו'. בהשוואת תנאי השכר של מורים בעלי ותק של 15 שנה לפחות ב-31 מדינות רואים, כי מדינת ישראל עומדת במקום ה-28. בסולם השכר של המורים. רק בהונגריה, בצ'ילה ובפולין מורים מרווחים פחות מאשר בישראל.

החזון - היכן הוא?

מה קורה לנו כחברה? האם שכחנו את החזון, את הערכים, את הדרך? אנחנו עדיין חברה בהתהוות, ויש לנו עדיין צורך של אמת לשנות דפוסי חשיבה של דור המייסדים ושל מנהיגים שקבעו קונצפציות מוטעות. דעות קדומות נבדלות מבורות כשם שמטוס קרב נבדל ממטוס סיור. אדם בור פשוט נכשל ברכישת הידע, ומי שמחזיק בדעה קדומה נכשל בהבנת הידע. עלינו לקום, כי זו העת לנפץ בערות ובורות, לנפץ דעות קדומות, לקרוא את המפה החברתית באופן שיהלום את מטרות היסוד של הציונות.

הדרך לשינוי לא תהיה קלה: בהצגה "אויב העם" של הנריק איבסן, אנו עדים למאבק בין כוחות, כאשר אלה הרוצים לבער את הרוע ואת הזוהמה עומדים במאבק מול גורמים אנוכיים המעדיפים צרכים וחישובים כלכליים קצרי טווח. הרופא בהצגה מגלה שהמרחצאות של העיר מזוהמים ומסוכנים לבריאות, והוא משוכנע שאפשר וצריך להילחם בזוהמה. המאבק לסילוק המרחצאות לא קל, ומי שצופה בהצגה יכול לשער בנפשו עד כמה המצב נראה לעתים דומה לסילוק עיוותים בחיינו ובחברתנו.

רק חזרה לחזון תציל אותנו: לא כלכלה צינית ולא עבודה סינית נחוצות לנו, אלא כלכלה ציונית. חייבים להעלות את רמת החינוך, חייבים לסייע למורים בדרכם לשפר את החינוך בתוכניתם "עוז לתמורה". זו ראשית ההבראה. זה הזמן לשינוי המצב. הכתובת על הקיר.