ככל שמתקדם מועד כינוסה של ועידת אנאפוליס, הולכת ומתבררת התהום הפעורה בין עמדות הצדדים. ה"ועידה" הפכה ל"מפגש" של יום אחד בלבד, נושאי הליבה לא יעמדו לדיון ואפילו על ההצהרה המשותפת מתקשים ישראל והפלשתינים להגיע להסכמה. ההישג היחיד של ה"מפגש" יהיה, ככל הנראה, שחרור של 500 טרוריסטים פלשתינים כ"מחווה" לאבו מאזן.
אנאפוליס היא מעשה מחשבת של כישלון ידוע מראש. יסוד הכישלון טמון בקונספט אשר הציב את העגלה לפני הסוסים, קרי - ניסיון לדלג על השלבים של הסדרי ביניים שיאפשרו בניית אמון בין הצדדים ומעבר לדיון בנושאי הליבה של הסכסוך ובהם הגבולות, ירושלים והפליטים. מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליזה רייס, הסבירה בכנס של הארגונים היהודיים בארה"ב ב-13 בנובמבר 2007, כי הממשל הגיע למסקנה שראוי לדון כבר כעת במתווה הסדר הקבע כצעד לקראת יישום חזון הנשיא בוש על שתי מדינות החיות בביטחון זו לצד זו.
הגישה האמריקנית מעוררת בעייתיות רבה. "הריצה קדימה" יוצרת בהכרח את "התנגשות יום הדין" בין ישראל לרשות הפלשתינית בתנאים קשים לשני הצדדים. בישראל לא ברור כלל ועיקר אם ביכולת הממשלה לקבל החלטות בנושאים המדיניים המהותיים. הרשות הפלשתינית תחת שלטונו של אבו מאזן עושה את צעדיה הראשוניים בביסוס שלטונה בגדה המערבית, תוך שהיא מתמודדת עם שלטון החמאס ברצועת עזה הנושף בעורפה ומאיים להפילה או לחסל את מנהיגיה. ברי לכולי עלמא שמצבו של אבו מאזן כמנהיג העם הפלשתיני אינו כשל יאסר ערפאת, שזכה להילה של אבי האומה ונחשב לסמל שאין מערערים על סמכותו. גם המוסדות הפלשתינים הלאומיים אינם נחשבים עוד למייצגים הבלעדיים של העם הפלשתיני.
הטעות ביסוד זימון ועידת אנאפוליס מזכירה את ההתעקשות האמריקנית על עריכת בחירות דמוקרטיות ברשות הפלשתינית לאחר מותו של ערפאת, מבלי שניתנה הדעת למשמעות ההשתתפות של מפלגות פשיסטיות - איסלאמיות המייצגות ארגוני טרור. מדיניות זו הובילה לניצחון סוחף של החמאס ולעלייתו לשלטון. כאז, גם היום ראוי להגדיר יעדים מדיניים ריאליסטיים וברי הגשמה. אלה צריכים להתמקד בראש ובראשונה בייצובו של השלטון הפלשתיני בשטחים הנתונים ע"פ הסכמי הביניים לשליטת הרשות הפלשתינית. ולכך אין כל קשר לדיון על הסדר הקבע. תקופת הביניים תהיה גם מבחן לרשות הפלשתינית לעמוד ביישום התחייבויותיה בהתאם למפת הדרכים והיא תהיה בבחינת מהלך בונה אמון עם ישראל לאחר שבע שנות מלחמת הטרור הפלשתינית.
האסטרטגיה של הליכה מראש על כל הקופה נידונה מלכתחילה לכישלון והיא מעצימה את האתגר מבית המאיים על אבו מאזן. תנועת החמאס מנסה להיבנות מהכישלון הצפוי ע"י פגיעה בלגיטימיות של אבו מאזן כנציג העם הפלשתיני והצגתו כבוגד בעמדות היסוד הפלשתיניות. בניית אופציה מדינית מחייבת מהלכים מדיניים זהירים ומדודים ומהלך נחוש נגד הכוחות הרדיקליים החותרים בנחישות לסכל כל הסדר מדיני.
