המקרה שבו "לקחו" שוטרי נהרייה את החוק לידיים הוא פרוג'קטור נוסף שנדלק וזועק את זעקת האזרחים אשר מדינתם על מוסדותיה שומטת בעקביות את חובותיה להם ובכך לא רק שהיא הופכת לגוף מיותר אלא שבדבקותה ביסודות "המשטר התקין" כובלת את ידי האזרחים בנסיונם הנואש להגן על עצמם לאחר שהופקרו.
והרי רשימת "אורות" חלקית:
1. מערכת המשפט - אנשי "מגדל השן" תחת אידיאות אוטופיות של מוטב 100 פושעים משוחררים מאשר אסיר חף מפשע אחד - אימצה את "דיני הראיות" בצורה כה מפליגה והותירה את הפושעים מוגנים. כר מחייה אדיר לעורכי דין - מיטב המוחות שנרתמו (לפרנסתם) להפוך לרועץ ולהפקר את חיי האזרחים הישרים (בכלל עצם השיכחה שמטרת מיצוי הצדק אסור שתהיה תחת השפעה של עורכי דין ובוודאי לא בעוצמה הנעשית בהווה, בוודאי לא כמקור כוח עודף לעשירים, ולברוני הפשע).
מערכת המשפט מעניקה גב רחב בדרך של: יצירת נורמות של עיסקות טיעון, עונשים מעודדי המשך עבריינות, אי מיצוי הדין להרחקת עבריינים מועדים, מורא מהתעמתות עם צמרת עורכי הדין (המותירה את צמרת עולם הפשע חופשית), מתן אפשרות ל"מריחת" המשפט לאורך שנים בהכוונה ברורה של עורכי הדין הנוטלת את ממד ההרתעה ודוחקת את השופטים לעסקות טיעון מפוקפקות ביותר.
נורמות אלו הן בין הסיבות שגורמות לרפות את ידי אנשי החוק - השוטרים אשר אינם מוצאים טעם להילחם בפשע בחירוף נפש מפני שהשורה האחרונה ברפיסותה מורידה את השגיהם לטימיון.
מקרה שוטרי נהרייה הוא תולדה מובהקת של רפיסות זאת. לא לחינם שמתי מערכת זאת בראש הרשימה כיוון שלמערכת זאת עצמאות יחסית גדולה מלאחיותיה (למעט תקציבית) ובידיה היכולת לשנות את פני התמונה, אם תפנים את כשליה ותעמוד נחושה בתפקידה לעשות צדק, ולשמור על החברה.
כשנתמנה השופט אהרן ברק לכהונתו הרמה כנשיא בית המשפט העליון, תליתי בו תקווה שיתן את הדחיפה האמיצה לשינוי המצב -ואכן הוא החל בכך. אלא שהתקפה בתואנה של אקטיביזם שיפוטי ריפו את ידיו. מקור ההתקפה נבע מהמורסה שפשטה בבית המחוקקים אשר אצה להגן על עצמה. האקטיביזם השיפוטי היה מעין מעצור חרום לבלימת הריקבון וצר לי שנסוג ואיכזב.
2. מפלגות המשטר "הדמוקרטי" - דומה כי נוצר מנגנון הפועל תחת עלה תאנה הנקרא דמוקרטיה. מנגנון הנוטע תקוות שווא כל מערכת בחירות מחדש שאולי האישים החדשים/המפלגות החדשות שנכנסים לתמונה ישנו את הכיוון. זמן מה לאחר הבחירות "כאילו" לפי תרחיש מוכתב מגיעה האכזבה. הגורמים החדשים מועלים בשולחיהם. והציבור נכנס להרגשה שהוא נכנס ללופ ללא מוצא ללא תקווה.
אבדן האמון במערכת הדמוקרטית המעוותת שלנו עלול להביא למהפכה, כפי שקרה במדינות בדרום אמריקה שם החלו האנשים ביאושם להתקבץ לקבוצות שמילאו את מה שהשלטון היה אמור לספק.
ונוצרו מהפכות בשרשרת. נראה שכל המשטר בישראל מונע ע"י משפחות טייקוני הכספים המושכים בחוטים ומשחקים בבובות בתיאטרון הכנסת והממשלה שנבחרו במימונם ע"י שיטת "בחירות" התלויה לא באיכות האנשים אלא בהסכמתם להיקנות ולשלם בזמן הנכון עבור הכסא בנכסי המדינה המעצימים את שומנם וכוחם של שולחיהם וחוזר חלילה עד שנוצר אבסורד (הקיים גם במשטרים "דמוקרטים" אחרים) שרוב הונה של המדינה מרוכז בידי מספר משפחות קטן.
המשטר הדמוקרטי האמיתי נועד לדאוג לרווחתו של כל הציבור ולא לאפשר את המצב הנוכחי שבו הופכים הרוב הגדול לעם של עבדים (ורצוי לא יותר משכר מינימום שיתחזקם על-מנת שיוכלו לספק את שירותיהם לאדונים).
קראתי רק אתמול על הבנקאים שקובלים על קיצוץ העמלות "המתוכנן" שיפגע ברווחיהם. אותם רווחים שצמחו בשנים האחרונות בחסות השלטון על גבם של אזרחי המדינה הנאלצים
להשתמש בשרות ה"מוסדר" המקבל גיבוי מלא להתפשטותו הסרטנית-ונשמר פן יפגע חס וחלילה.
הייתי קורא למהפכה ברוטלית שתחלצנו ממעגל עגום ומסוכן זה אלמלא היינו מוקפים באוייבנו הערבים שהיו שמחים לזמן של "בלגן" על-מנת לנצלו לקיום "מזרח תיכון חדש" בלעדינו. ולכן צריכה להירקם מהפכה איטית יותר שתקום ותנוהל ע"י אנשים טובים ומוכשרים (אקדמאים, קצינים, בשום אופן לא פוליטיקאים) שתדאג לנצל את הטכנולוגיה והידע שרכשו מוביליה להוריד את השלטון המתמשך הנוכחי על פניו "השונות" ולהוביל למשטר דמוקרטי אמיתי - הדואג לנתיניו לא כמס שפתיים.
3.מערכת החינוך - אני אזרח תורם ופעיל בשטח החינוך בעקביות מזה שנים רבות. וביושבי עם מורים ומנהלי בתי-ספר משך שנים, שאלתי אותם מדוע אינם מנצלים את כוחם הפוטנציאלי האדיר שבאפשרותו להשבית את כל המשק על-מנת לעצור את ההדרדרות הקולוסלית המתרחשת בשטח החינוך.
נראה שהחינוך (כמו המשפט) פעל כמהופנט ע"י דוגמות "יפות נפש " ולא השכיל לקרוא את השטח האמיתי, ואיפשר הידרדרות כה חמורה שהביאה לפיצוץ הבלתי נמנע הקורה היום, לאחר שנצברו
נזקים אדירים בשטחי יחסי חברה, קדמה בהשכלה וטכנולוגיה, וערעור מערכת החינוך לשפל המדרגה.
האם זאת הדרך שאמורה המערכת ללמד את תלמידיה - הרי הדרך של ניסוי וטעייה אמורה לפקוחאת עיניהם להביט נכוחה בדרך ולנווט לא כעיוור.
בכנס שדרות שנכחתי בו ביומו השני נאם ברוש מהתאחדות התעשיינים ואמר שרק משחקי מלחמת כבוד מונעים מהמורים להגיע לפשרה ולסגור עניין. פשרה זאת דרך חיים הכרחית אין ספק אך רק כשהיא הוגנת, הדדית, ולא נגרמת הידרדרות מתמשכת עקב ניצולה ע"י הגורמים איתם מתפשרים.
המצב הנוכחי בא מפשרות שאיבדו את הרסן. עכשיו הגיע הזמן לעשות מה שהיינו אמורים לעשות מזמן - לעמוד על הרגליים האחוריות ולהאבק על מהפכה אמיתית. לא חייבים להגיע למצב המושלם מיד אך חייבים ליצור שינוי מאוד משמעותי שיבוא לביטוי בשטח כתנאי בלתי יעבור, ולגמר התהליך יקבע מועד יישום הדרגתי בעל טווח של לא יותר משנתיים (מהפכות חינוכיות חלו בסינגפור במהירות כיוון שהיה מנהיג שהיתה לו את התודעה האמיתית לחשיבות הקריטית של החינוך לקיום המדינה).
כשאני רואה את שרת החינוך יולי תמיר (שממשיכה את שרשרת הבגידות בציבור של נבחרי מפלגת העבודה בה תמכתי בתקווה נכזבת) נכנסת למעגל המריחות תחת ראש ממשלה הנשאר על כיסאו רק בגלל המצב השערוריתי בו נמצאת המדינה המתאפשר לו למרות כישלונו הבוטה ואחריותו לתוצאות המלחמה הרשלנית - ולמרות סבך ההסתבכויות הפליליות והאתיות כשהמפלגות משיקולים אגואיסטים בוגדות בציבור ומעניקות לו גב. כשראש ממשלה זה ושלוחו שר האוצר (שמחליף את שר האוצר הקודם חברם הטוב שמצוי תחת הליכים פליליים חמורים ביותר בעקבות מעילות ענק מבוזות ביותר) מנווטים את שרת החינוך לעשות כרצונם. אני מתבייש.
3. המשטרה - חלק גדול מאי ביצוע תפקידיה של המשטרה נובע ממערכת המשפט המסרסת את יכולתה כאמור בסעיף הראשון. חלק גדול נוסף נובע מצמצום חסר פרופורציות מתמשך לאורך שנים במשאביה. אך כמו שנדרשת מערכת החינוך למנוע הידרדרות קולוסלית כך גם אמורה היתה הקצונה הבכירה של המשטרה לעמוד על רגליה האחוריות ולמנוע במאבק חריף (כולל התפטרות) את ההגעה למצב בו אין האזרח פונה אליה לעזרה כי "חבל על הזמן", עזרה הוא ממילא לא יקבל.
השוטרים במציאות המחסור בכוח אדם וציוד נכנסו לאפטיות ביודעם שממילא באמצעיהם לא יצלחו לעשות הרבה ובכך הקטנת נפח הביצוע גדל עוד בצורה בלתי נסבלת.
לא מזמן קראתי בעיתון על גנב אופניים שהוסגר למשטרה כש"נתפס על חם" ע"י בעל האופניים. בעל האופניים קיבל כחודש לאחר מכן מכתב מהמשטרה שהתיק נסגר "מחוסר עניין לציבור". גניבת אופניים הפכה למגפה קצין משטרה "יקר" וחלק גדול מהציבור היה מוכן לעשות בו שפטים כי נמאס לו לשלם מאות שקלים (כסף קטן בשבילכם) כל כמה חודשים על-מנת להאלץ לקנות "רגליים "חדשות לתחבורה. להבדיל, מכונית יקרה מאוד שנגנבה כל המערכת נרתמה להשיבה.
גם המשטרה פועלת כבובה על חוט. לאחר גילוי פרשת השוטרים מנהריה מיהרו קצינים בכירים מההווה ומהעבר לזעוק חמס על השוטרים הללו. אבוי למשטרה שהיגיעה למצב ששוטרים נאמנים שלה הגיעו לביצוע מעשה כזה כתוצעה ממחדליהם לאורך זמן (כנ"ל) של הקצינים הגבוהים הנוהגים עתה בצביעות מבחילה.
אני מסיים חלקית את כתיבת זעקתי וקריאתי כפה למיליוני אזרחים בישראל שנמאס להם. וקורא להם להתאחד ולפעול.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
