בין אנאפוליס למינכן (1938), לא הכל דומה. בוועידת מינכן צ'כוסלובקיה המסכנה לא הורשתה להשתתף. נציגיה חיכו לגזר דינם במסדרון, שלא כישראל ההולכת לשם ככלה לחופתה. צ'כוסלובקיה זעקה חמס, כמצופה מקורבן אינוס קבוצתי, שלא כישראל המשתפת פעולה ואף מבטיחה לסורים "סיבוב" מיוחד תמורת השתתפותה בסיבוב הכללי. ועוד הבדל: ראש ממשלת אנגליה, צ'מברליין, הפקיר מדינה רחוקה. אולמרט מפקיר את ארצו.
בחזרה למינכן, ואת ההשוואות יעשה הקורא. צ'כוסלובקיה היתה מדינה צעירה, בת 20. הדמוקרטיה היחידה באיזורה. 3 מיליון מאזרחיה היו גרמנים סודטים שחתרו תחת מדינתם, חוללו מהומות וטרור ודרשו להתנתק. היוזמה, המימון והארגון באו מגרמניה הנאצית שמעבר לגבול, במטרה לכבוש את צ'כוסלובקיה כולה. דרישת סיפוח חבל הסודטים, שמעולם לא השתייך לגרמניה, היתה אמתלה.
להיטלר זו היתה מתנה משמיים, מפני שהרי הסודטים, הסמוכים לגבול הגרמני, היו המכשול הטבעי היחיד שמתוכו ניתן להגן על פראג והארץ כולה, כפי שרק מתוך הרי השומרון ניתן להגן על ת"א.
צ'כוסלובקיה היתה ארץ מודרנית, מתועשת, עם תעשיה צבאית מהגדולות באירופה. צבאה היה חזק ובעל מוטיבציה, ואת ביצוריה בסודטים לא היה בכוחו של היטלר לפצח, כפי שהודו גנרלים גרמנים. צרפת היתה מחוייבת לבוא לעזרתה עפ'י ברית הגנה חתומה, והואיל ולצרפת היתה ברית דומה עם אנגליה, עמדו לכאורה לימינה שתי המעצמות הגדולות באירופה.
היום אנחנו יודעים, שלצבא הגרמני לא היה סיכוי לעמוד בפני הכוח המאוחד הזה, אך באותם הימים בריטניה וצרפת נכנסו לפאניקה והחליטו למנוע מלחמה בכל מחיר, והמחיר היה צ'כוסלובקיה. ברישעות ובצביעות הצטרפו למסע השיסוי וההסתה הנאצי, שהאשים אותה ברדיפת המיעוט הגרמני ובדיכויו. התוקפן הגרמני הוצג כ"דוד", צ'כוסלובקיה הקטנה הפכה פתאום ל"גוליית" דורסני. הדרישה הגרמנית "להתאחד" עם "האחים הגרמנים" הוצגה כ"צודקת", ועל טענתה של צ'כוסלובקיה כי ללא הסודטים לא תוכל להגן על עצמה, השיבו שלא ירשו לה להיות מכשול לשלום העולם, ובכלל - למה לה צבא וביצורים? הלא היטלר הבטיח בכתב שאחרי הנסיגה יהיה "שלום בימינו"!
נשמות טובות ניסו לשכנע את הצ'כים שאפילו כדאי להם: "ההתכנסות" תגבש אותם כמדינה סלאבית "טהורה" ו"קומפקטית" (נשמע מוכר?). על ווינסטון צ'רצ'ל שהזהיר, כי הבגידה השפלה והפחדנית רק תחיש את פרוץ המלחמה, כתב ה"טיימס" שצריך לתלות אותו או לירות בו.
לבסוף, נכנעה צ'כוסלובקיה בוועידת מינכן לתכתיב המשותף של "בעלות בריתה" ואויביה ונסוגה מרבע משיטחה. נשיאה בנש נישא במערב על כפיים כאתרוג ומציל השלום, העם הצ'כי התייאש ומורל הצבא נשבר. המדינה המקוצצת גססה עוד 105 ימים, ובמרס 1939 נכנס היטלר לפראג ללא התנגדות. על שולחנו של הנשיא שברח לאנגליה כתב: "צ'כוסלובקיה חדלה להתקיים".
תעשיית המלחמה הצ'כית, על פועליה המיומנים, נרתמה למאמץ המלחמה הגרמני. תוספת הכוח הזאת איפשרה להיטלר להסתכן במלחמה ולפלוש לפולין. צ'מברליין התבטא שהכל היה יכול להיגמר בטוב, לו רק הר היטלר היה עומד בדיבורו...
הצ'כים הנבגדים שיתפו פעולה עם הגרמנים והמשטר הנאצי, שהיה זקוק להם, היטיב עימהם. האופציה הזאת אינה עומדת ליהודי א"י, כפי שלא עמדה ליהודי צ'כיה שהושמדו כמעט כולם. אפילו "מחנה השלום" יודע מה צפוי גם לו, כאשר לאחר נפילת הסודטים שלנו,"התהליך" יימשך. והעומדים בתור לפספורטים זרים, גם הם יודעים.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
