הנזקקים לשרותי בתי המשפט בחיפה נאלצים לבוא בשעריו של "היכל המשפט" בעיר המרכז את כל בתי המשפט ואת לשכת ההוצאה לפועל. מעולם לא נזקקו הבאים בשעריו של "ההיכל" לילד תמים שיקרא ה"מלך עירום". מלכתחילה היה ברור כי מדובר במבנה מכוער להפליא, עוין לבאים בשעריו, לא תפקודי, אשר כבר כיום ברור שאינו מסוגל לענות על הצרכים. שוחחתי פעמים רבות עם עורכי דין שופטים ואחרים הנאלצים לבלות זמן רב בין כותלי הבניין הנורא הזה והדעה ששמעתי על המקום היתה אחידה ומאוד לא מחמיאה.

הפוקדים בימים האחרונים את ההיכל ייתקלו בקומת הכניסה בדוכן מזכירות עובדי בית הדין האזורי לעבודה. אלו שוכנו במסגרת התוכנית המופלאה ב"צוללת" חסרת נוף ואוויר ואין להתפלא על שקצו במקום ועברו לעבוד באופן מאולתר על שולחן בקומת הכניסה. לבי לעובדים אך אין אני יודע כיצד ניתן לפתור את מצוקתם. יתכן שמן הראוי יהיה להסב את "מועדון השופטים" העומד ככלי אין חפץ בו למזכירות, שאם לא כן יידרשו פתרונות יצירתיים במיוחד.

אגדה ידועה מספרת כי הסולטאן סולימאן המפואר כעס מאוד על האדריכלים שתכננו את חומת העיר העתיקה ירושלים וכאות ומופת לעונש הראוי לכישלונות אדריכליים הורה להוציאם להורג ולקבור אותם בסמוך לשער יפו. איני יודע אם באגדה זו ייסוד של אמת, אך אין כל חשש שגורל דומה יפקוד את אדריכלי היכל המשפט בחיפה.

בארצנו לא רק שאין מוציאים להורג אדריכלים כושלים, אפילו מעניקים להם פרסים. אדריכלי היכל הזוועה הטהורה בחיפה זכו, כפי שפורסם, בפרסים יוקרתיים ומתגאים בפרי עמלם. סביר להניח על בסיס פרסומם, שיזכו לתכנן מבני ציבור נוספים. אם טעויות של רופאים קוברים וטעויות של עורכי דין נשלחות לכלא הרי כישלונות אדריכליים זוכים כמעט לחיי נצח.

אולי על ערכים אסתטיים ניתן להתפשר [למה בעצם?] או להתווכח, אבל על כשלים תפקודיים ממשיים לא ניתן לסלוח. כבר כיום, שנים מעטות מאוד לאחר בנייתו, שוררת "בהיכל" מצוקת דיור חמורה. כרגיל תכנון ה"היכל" יצא מנקודת הנחה [מוטעית לחלוטין] שלרשות כל שופט חייב לעמוד אולם דיון מרווח, ממש כפי שלכל בישוף מגיעה קתדראלה.

התוצאה היא שכבר כיום ישנם הרבה יותר שופטים מאשר אולמות שיפוט והמצב רק יחמיר. אנו הרי מכירים את התסריט הצפוי. רק בשל כשל אדריכלי ואי יכולת לתכנן, אפילו לטווח קצר, עוד יאמרו לנו שחייבים להנהיג משמרת שנייה בבניין. המרגיז הוא שבאותו שטח מבנה ניתן היה לכלול ברווחה כמות כפולה של לשכות ואולמות דיון ולנצל את המצאי באופן יעיל בהרבה.

אפילו זוטות כמו גילוי המידע היכן יושב שופט פלוני ביום דיון הופך למשימה בלשית ממש במיוחד אם מנסים לאתר שופט נטול לשכה ואולם קבוע. המוזמנים לדיון בפני שופט חייבים להיעצר בקומת הכניסה ולשנן את הקומה בה נמצא השופט, האגף בו מצוי אולמו ואת מספר האולם. אם במקרה נשכח מהמבקר האומלל אחד הפרטים הללו, הוא לא ימצא שלט הדרכה בקומה הרלוונטית ויאלץ לחזור לקומת הכניסה, או לעבור מאולם לאולם על-מנת לברר את המידע. ניסיתי לברר מדוע לעזאזל לא ניתן לשים שלט הדרכה בכל קומה ונאמר לי כי הדבר מנוגד לזכויות היוצרים של האדריכלים המעוגנות בהסכם.

אני מניח כי בעתיד כל ניסיון להכניס שינוים במבנה על-מנת להכשיר אותו למלא טוב יותר את ייעודו לא ניתן יהיה לבצעו משום שדיני זכויות היוצרים מספקים הגנה על ערכה של כל יצירה ללא הפליה מטעמי איכות או התאמה לתפקוד. מעניין לציין כי עד עצם היום נמשך תיקון חלונות הבניין שנפגעו בקיץ 2006 מטיל שנורה על-ידי החיזבאללה. בוודאי גם לשם ביצוע משימה זו נדרשו אישורים מוקדמים של האדריכלים.

חללים בבניין העצום הזה יש בלי די, אוויר ונוף לעובדי בית הדין לעבודה - הס מלהזכיר. כך גם מקום אחד שיאפשר ישיבה אינטימית בין עורכי דין לקוחות, או סתם בין אנשים המבקרים במקום, לא ניתן למצוא. הבניין הזה נועד כנראה להקרין הדר וגדולה אבל לא לשרת בני אדם. תנוח דעתם של מתכנניו- גם הדר אין בו ומדובר סתם במבנה ענק, אפור, מכוער ובלתי מתפקד.

קשה מאוד שלא לתמוה כיצד מערכת המשפט משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט לא יכלו להפיק באמצעים הכספיים העצומים שניתנו להם תוצאה טובה בהרבה מזו שהושגה. כשרואים את הבזבוז על מבנה שכבר כיום ברור שאינו מתאים לייעודו לא ניתן אלא לתהות מי האחראי וכיצד התקבלו החלטות הנוגעות להקמתו של המבנה הנורא הזה.