נכון שזה עדיין לא סופי, כי הפרקליטות צריכה להחליט, אבל המלצת המשטרה, כפי שגובשה ע"י הצוות הבכיר ביותר באגף החקירות, להעביר את התיק לפרקליטות תוך ציון שאין תשתית ראייתית מספקת לעבירות פליליות, לא צריכה להפתיע מבחינה מקצועית.

למען הגילוי הנאות וההגינות המקצועית ציבורית, ברצוני לציין, שמתחילת הפרשה כשהתפרסמו עיקרי העובדות והחשדות נגד אולמרט בפרשת בנק לאומי, הייתי בין קבוצה קטנה ואיכותית של משפטנים ואנשי ציבור ומספר עיתונאים שטענו שיש בפרשה הרבה רוח אבל גשם לא יהיה.

חבל שבעלי טורים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, לא שלטו בעצמם ונכנסו לאובססיה בלתי נשלטת עם הישמע השם אולמרט ופרשת בל"ל, הבית ברח' כרמיה ויתר הפרשיות ואיבדו מעצמאות מחשבתם והאובייקטיביות המקצועית שלהם.

כדי למנוע ספקות בנושא - כאשר מוגשת תלונה ע"י החשב הכללי במשרד האוצר, מר זליכה ומועברת למבקר המדינה, המוצא שיש בה ממש ומועברת ליועץ המשפטי לממשלה ומשם למשטרה, החקירה במקומה - ואי אפשר להימנע ממנה גם אם מדובר בראש ממשלה מכהן.

גם ביתר הפרשיות - החקירות במקומן, אבל הפרשנות הנלווית אליהן, הכותרות שמכסות את העמודים הראשונים בכל העיתונים, הדיונים בטלוויזיה, תוך מתן הרגשה ויצירת אווירה ציבורית, שהוא אשם, מושחת, מניפולאטור, רודף בצע, מלקק לעשירים ולחברים בעלי ממון והון, האבחנות הנ"ל, במיוחד כשמדובר בראש ממשלה, ללא ביסוס משפטי מקצועי, עוד לפני שהיועץ המשפטי לממשלה, או פרקליט המדינה או בית משפט, פסקו את דברם והחליטו, גובל בחוסר אחריות ופגיעה חמורה באדם במפלגתו, משפחתו, פרטיותו, זכויותיו ובעקרון שנשכח לאחרונה במקומותנו של "חזקת החפות".

לפי העובדות שפורסמו בעיתונות ומהראיון שנתנו ע"י המקורבים לפרשה ואפילו מתוך דבריו הבוטים של מר זליכה עצמו, ניתן היה להבין ולהתרשם, שלא כל מה שנראה בעיניו, מושחת, שחור, נגוע, הוא אכן כזה.

אין בדעתי לטעון - שאולמרט התגלה בפרשה זו (של בנק לאומי) כצדיק בדורותיו ויתכן שטוב היה עושה אילו היה מתרחק מהפרשה הזו מתחילתה, אך משנכנס לעניין וטען שרצה להביא משקיע אסטרטגי ולחץ על שינוי תנאי המכר שממנו יכולים ליהנות כל הגופים שנגשו למכרז, הנושא קיבל תפנית שונה.

כאשר התעורר ד"ר זליכה, לפי דבריו שלו עצמו, וטען בפני אולמרט, שהתערבותו לא נראית לו ושלדעתו יש כאן נטייה לטובת מכריו ושהוא לא יתן למכרז לעבור בתנאים אלה, ואולמרט נסוג מכל העניין, ופרנק לואי המיליארדר והחבר של אולמרט, נסוג מהמכרז, הרוח הרעה שנשבה במכרז למעשה החלה להתפוגג.

צריך להבין, כאשר יועץ מקצועי נוסח החשב הכללי, או יועץ משפטי, אומרים לראש ממשלה או שר או אישיות ציבורית, שהתערבותו לא מקובלת, לא רצויה או שגויה מטעמים שונים כמו: חשש לניגודי אינטרסים, הכרות מוקדמת, חשש להעדפת מקורבים, חברים והוא נסוג מהעניין, הכוונה הפלילית, אם היתה כזו מלכתחילה, נמוגה גם היא. יתירה מכך - זה תפקידו של יועץ ושל איש מקצוע במשרד.

כדאי להבין ולהפנים - עבירה פלילית בנויה מכמה רבדים - ולא כל מעשה שנראה כלפי חוץ או מבחינה ציבורית כעבירה או סטייה נורמטיבית הוא בהכרח גם עבירה פלילית, אם לא נתמלאו יסודות העבירה: כמו כוונה פלילית, עובדות חד-משמעיות, מחשבה תחילה, רצון להשיג את המטרה הפסולה, אדישות לתוצאות אין עבירה פלילית - הכל בהתאם לסעיפי החוק והדרישות הספציפיות של סעיפי החוק הפלילי.

בפרשה הנוכחית של בנק בל"ל, גם אם אולמרט, רצה או התכוון בעקיפין, להיטיב עם חברו/חבריו - אבל נסוג כאשר המומחים, היועצים, העירו לו, הפנו תשומת לבו והוא נסוג, ויתר, על הרעיון המקורי - דיינו, אין עבירה פלילית מושלמת. כלומר: המעשה או תחילתו לא הבשיל כדי עבירה פלילית ולכן אין תשתית ראייתית מספקת, ואם נוסיף לכך גם את גרסתו של אולמרט, שלא נסתרה בדבר רצונו לקדם ולשפר את תנאי המכרז, לטובת המדינה, הבסיס להאשמות נופל, והתיק מיועד לסגירה.

חבל, חבל מאוד, שכל המומחים והרבה מהפרשנים שלקחו לעצמם אחריות לנתח את הסוגייה, קבעו בפסקנות שיש כאן עבירה, ניסיון לשחיתות, קשר הון ושלטון שרידות שלטונית ויתר הקלישאות, ולא הבינו ואולי לא רצו להבין את ההבדל בין מצג פוליטי ציבורי לבין מצג משפטי.

להזכיר לציבור את מסלול הייסורים שעברו ראשי ממשלות קודמים, שרים וח"כים, שהתקשורת, הפרשנים והפוליטיקאים, הרשיעו אותם על דפי העיתון והטלוויזיה ולבסוף אפילו לא מצאו עוז והגינות, לבקש סליחה, להגיד טעינו כמו בפרשת נתניהו, שרון, אולמרט (בסיבוב הקודם, שעמד לדין ויצא זכאי), כמו ח"כ צחי הנגבי, בפרשת העמותות "דרך-ארץ" שהוקע ציבורית וזוכה משפטית, פרופ' נאמן - שר המשפטים, רפול ז"ל והרשימה עוד ארוכה.

גם הטיפול בפרשת הנשיא קצב היתה שערורייתית, לא הוגנת, לא מאוזנת והתוצאות בהתאם. ניתן להוסיף לקטגוריה זו גם את הטיפול המשטרתי הכוחני הלא הוגן בפרשת שר המשפטים רמון.

כפי שאמרתי לעיל, הייתי בין אלה שטענו כתבו ופרשנו - שפרשת בנק לאומי לא תבשיל לכתב אישום, למרות האמביציה והאובססיה הבלתי נשלטת של מר זליכה תומכיו ופרשניו - והדברים נמצאים בכתובים במאמרים שכתבתי בנושא באתרי האינטרנט.

יחד עם זאת, למען ההגינות המקצועית יש לציין ששני התיקים האחרים של אולמרט כמו המינויים הפוליטיים, ופרשת הרשות לעסקים הקטנים, הרבה יותר בעייתיים ועם יותר בשר מתיק בל"ל.
לגבי התיק הבית ברח' כרמיה, להערכתי, מהחומרים שפורסמו בעיתונות, יהיה קשה מאוד להוכיח עבירה פלילית או התנהגות פלילית.

המסקנה שניתן להוציא עד כה - "חזקת החפות", חלה גם על ראשי ממשלה וצריך להיזהר מאוד לפני שמוציאים פסק דין מרשיע שהרי יש הבדל, כפי שאמרתי, בין הרשעה משפטית לציבורית. יש הבדל, למרות כל הרצון הטוב, והשוויון בין האזרחים ועקרון "בוזגלו" הישן בין פגיעה בראש ממשלה, שר או איש ציבור, לבין שאר האזרחים, ומכאן שהזהירות והרגישות רצויים ביותר.

הערות לסיום

1. החלטת בג"צ לבקש מהפרקליטות ומערכת הביטחון להציג תוכנית ונתונים נוספים על צמצום החשמל לעזה, היא חריגה מסמכותה מעצבנת וחוצפנית.

2. צמצום החשמל לעזה - הוא נושא עקרוני שיפוטי שבג"צ יכול להיזקק לו, מאחר שהוא נופל בתחום המשפט הבינלאומי, בנושא של זכויות אזרחיות, ענישה קולקטיבית ואינטרס הציבור, אבל לדרוש נתונים פירוט, תוכנית פעולה והפעלה הם תחומים שמחוץ לסמכות בג"צ.

3. החלטה ברוח של פגיעה "מידתית" והימנעות מפגיעה הומניטארית, כמו בתי ספר, בתי חולים, בתי אבות - במקומה כל היתה - מיותר.

4. ברוח זו - לא אתפלא אם בג"צ יבקש פירוט ותוכנית פעולה על כל מבצע צבאי בעזה בים, ביבשה ובאוויר - בקיצור להפוך למטכ"ל משפטי ומבצעי של צה"ל.

5. צודק שר המשפטים שהוא מביע מורת רוח מחריגות ופסיקות אלה של בג"צ, לרבות התערבות יתר של היועץ המשפטי לממשלה בנושאים ובשטחים לא משפטיים מובהקים.

6. בהזדמנות זו - רצוי לרסן את המשטרה הפרקליטות והתקשורת, בהתלהמות בהתנפלות הלא מבוקרת, לא מידתית והמוקדמת מדי, על כל חקירה של אנשי ציבור, וכאשר התוצאה הסופית רחוקה מכותרות הענק, ההדלפות המגמתיות שמלוות כל תלונה וחקירה, והדוגמאות בשנים האחרונות רבות ומגוונות.

7. הגיעה העת, ליתר רצינות, בגרות, התאפקות ברגישות ציבורית ואישית מכל מוסדות החקירה והשפיטה, לרבות התקשורת התוססת - לטובת שלטון החוק וחברה דמוקרטית ונאורה.