נכי-צה"ל עמדו במשימה <br>

הרעיון שצץ במוחו של אדווין גוטן, נדבן יהודי מבלגיה, היה בהחלט לא-שיגרתי. גוטן, העושה רבות למען פצועי צה"ל, החליט לשגר, על-חשבונו, קבוצת עיוורים, נכי צה"ל, לעיירות-נופש בשווייץ, ערב חג החנוכה, כדי שיטלו שם חלק בקורס מיוחד ללימוד סקי דווקא.

בפעולה יוצאת-דופן זו ביקש הנדבן הבלגי להציב לאותם עיוורים אתגר ולאפשר למי שאינם מגיעים במרוצת השנה לפעילות ספורטיבית - לצאת משיגרת היום-יום. אלא שהרעיון המוזר לא הניח את דעתם של חבריו-יועציו לקרן. הם סברו כי להעמיד נכים, ומה גם עיוורים, במיבחני-גלישה דווקא - יהיה, פשוט, למעלה מכוחותיהם.

ציוד-גלישה חינם

אבל, לא איש כגוטן ירים ידיים. עד מהרה החל ה"שיגעון" שלו קורם עור וגידים. תוך ימים אחדים נמצא תומך נלהב לרעיון, בדמותו של אורי גור, בן ה-46, מרמת-גן, בעצמו עיוור מפיגוע. גור, המנוסה כבר באירגון של קבוצות נכי-צה"ל לחו"ל, קיבל על עצמו, ללא היסוס, את המשימה הבלתי-אפשרית הזו, תוך שבור מצליח "להדליק" בהתלהבותו שני עמיתים-לגורל: ערן אברהמי, בן ה-27, מכפר סבא, שהתעוור לפני שבע שנים בתאונה במהלך שירותו הצבאי, וכיום סטודנט באוניברסיטת תל אביב; וראובן זיתן, בן ה-26, תושב באר-שבע, שהתעוור אף הוא לפני שבע שנים בפעולת-צנחנים.

אל השלושה צורפה, כמתלווה, מתנדבת בשירותו של גוטן, שנבחרה לתפקידה בשל מירצה הבלתי-נדלה ושליטתה בשפה הצרפתית. אלה גלברט, אשת-עסקים מהרצליה, נטלה על עצמה את אירגון המבצע כולו, תוך שהיא מנצלת את קשריה העסקיים עם עמית שווייצרי לעבודה, הרברט קראוס, ידיד-ישראל מובהק, שניאות להעמיד את ביתו המרווח לרשות הפמליה הישראלית.

כאשר הגיעה הקבוצה לאתר הסקי עצמו, דומה היה כי התוכנית עומדת לעלות על שרטון. היה זה כשמדריכי הסקי המנוסים החלו מביעים הסתייגות מן הרעיון, שם מעולם לא הדריכו, קודם לכן, תלמידים עיוורים.

"חאפלה" שווייצרית

את המצב הציל קראוס, שטרח לשכנע את המדריכים כי האנשים האלה, שעמדו במשימות קשות בחייהם, יוכלו בהחלט לעמוד גם במשימה הקשה הזו. וכך פינו, עד מהרה, היסוסי המדריכים את מקומם לנכונות נלהבת לשתף-פעולה. ראשית דבר, הם סירבו ליטול שכר על פעולתם, ויתרו על גביית דמי הכניסה לאחר הסקי, ואף סיפקו, חינם-אין-כסף, את ציוד הגלישה לחברי הקבוצה הישראלית. באתר עצמו הוצמדו שלושה מדריכים שווייצריים לשלושת הישראלים, ובמשך שלוש שעות-הדרכה אינטנסיביות ומתישות - הצליחו להקנות להם את תורת הגלישה.

שלושה ימים, מלאי חוויות, בילו התלמידים באתר המושלג, תוך שהם מעוררים התפעלות והערצה בלב כל מי שנקרה בדרכם. בצד המחמאות הרבות על הישגיהם, זכו העיוורים גם להתחבב על כל הנופשים הרבים שנקלעו לאתר ושגילו עניין רב בסיפוריהם על ישראל.

מסעם של חברי הקבוצה הישראלית נחתם במסיבת "חאפלה" שערך למענם הרברט קראוס. למסיבה זו, שבה קלחה השמפניה כמים, הוזמנו 30 מידידיו - כולם איש-ציבור. אלה גרמו לאורחיהם התרגשות רבה, כאשר הבטיח להם קראוס, חגיגית, כי את חופשת הקייץ הבאה שלהם הם יבלו בישראל - מדינה שבה עדיין לא ביקרו.
בשובם ארצה בימים אלה, יכלו, איפוא,אורי, ערן וראובן לזקוף לזכותם הישג כפול ומכופל: בצד עמידתם המוצלחת במשימה בלתי-אפשרית לכאורה, שהעלתה לאין ערוך את המוראל שלהם - הם הצליחו גם לגייס, "במכה אחת", 30 תיירים חדשים לישראל, ולהפוך אותם לידידים של אמת - הישג שבהחלט אפשר להתכבד בו.