אדוני שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, עמיתיי לשולחן הנשיאות, שופטות ושופטים נכבדים, עורכות ועורכי דין, חברותנו וחברינו, המצטרפים היום לשורותינו, ובני משפחה יקרים ברוכים הבאים:
חברותי וחבריי המוסמכים, אתם מצטרפים היום לעולם המשפט, למשפחת המשפט במדינה ישראל. התחושה מוזרה משהו. הרוח מרוממת. בני המשפחה גאים. האוירה חגיגית ומיוחדת. ובצדק. מועד קבלת הרישיון לעסוק בעריכת דין עתיד להתממש לכולכם ברגע שייהפך לקלסיקה נוסטלגית של מהלך חייכם. אולם, הרי היה כבר מי שאמר, שהחיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנו מתכננים תוכניות אחרות. לכן עצתי לכם, היא ליהנות ככל האפשר מהרגע, מהטקס, מקבלת התעודה הקרובה, מהארוחה עם המשפחה או החברים בשעות הערב, מהשיבה הביתה הלילה לראשונה כעורכי דין. אם תכננתם אחרת, בטלו את התוכניות. תפרגנו לעצמכם ערב של סיום מסלול חיים חשוב. מגיע לכם.
בשנת 1954 פנה נער כבן 12 במכתב לשופט בית המשפט העליון הפדרלי של ארה"ב, השופט פליקס פרנקפורטר, בו כתב לו שהוא רואה את עתידו במקצוע המשפט וביקש את עצתו כיצד להכשיר עצמו לכך במהלך לימודיו. במכתב תשובתו כתב לו השופט פרנקפורטר (בתרגום חופשי): "איש אינו יכול להיות משפטן ראוי לשמו, מבלי להיות איש משכיל, ולו אני תחתיך הייתי משכיח מלבי כל הכנה טכנית למקצוע המשפט. הדרך הטובה ביותר להתכונן לכך, הינה להגיע ללימודי המשפט בתור אדם שקרא הרבה. זה כשלעצמו דיו, כדי ליתן לאדם יכולת הבעה בשפה, בכתב ובעל פה, וכן לטעת בו הרגלים של חשיבה בהירה, שרק חינוך ליברלי אמיתי יכול להעניקם. חשוב לא פחות, לגבי המשפטן, הוא פיתוחו של כוח הדמיון ע"י קריאת שירה, התבוננות ביצירות ציור גדולות, במקור או ברפרודוקציה, וע"י האזנה ליצירות מוסיקליות איכותיות. גדוש את מוחך במטען של קריאה רבה וטובה, שבאמצעותו תחוש את נפלאות המסתורין של היקום ואף תרחיב ותעמיק את רגישויותיך, ושכח הכל אודות הקריירה העתידית שלך"
דברים אלה מפיו של השופט האמריקני הדגול מרוממים תמיד את רוחי ומהווים בעיניי את העצה הטובה ביותר, שאוכל להשיא לכם גם עתה, משאינכם עוד נערים ונערות. בשינויים המתחייבים מנתוני גיל ושלב של הכשרה מקצועית, עורכי הדין הטובים ביותר הם אלה שנהגו או שנוהגים בחייהם כעצתו של השופט פרנקפורטר לאותו נער לפני למעלה מחצי מאה.
חברותיי וחבריי, הינכם מצטרפים היום לקהילת עורכי הדין, כאשר מערכת המשפט בישראל מצויה במוקד תשומת הלב הציבורית. אורח הכבוד שלנו הערב, שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, לא היסס מלהניח על סדר היום הציבורי שלנו, מאז התמנה בראשית השנה, שורה של רעיונות, תוכניות, רפורמות ושינויים מוצעים, שאת תדירותם והצטברותם יכול לטוות בזמן כה קצר רק משפטן מוכשר כמותו. הנושאים הנבחנים, שעל סדר היום, הינם מן הבסיסיים והמהותיים ביותר של כל שיטת משפט ומערכת משפטית: יחסי הגומלין שבין הרשות המחוקקת והרשות השופטת ובכלל זה היקף סמכותם של בתי המשפט לפסול חוקים של הכנסת או חלקם, השיח שבין הרשות השופטת לרשות המבצעת ובכלל זה היקף ומהות עילות הביקורת של בתי המשפט למול הרשויות המינהליות, שאלת זהותם של הזכאים לפנות אל בתי המשפט המינהליים ואל הבג"צ תוך העלאת טרוניות נגד השלטון, הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים בישראל ובמיוחד היחס בין פוליטיקאים ומשפטנים בקרב חבריה, סוגיית השפיטות ויכולתו של הבג"צ לעסוק בשאלות של נושאים ביטחוניים, נושאים תקציביים, ענייני סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה ואופן הפעלתן. בנוסף לכך הועלתה השאלה בעניין קביעת עצמאותה של הרשות השופטת, מידורה והיקפה, מידת הצורך בעצמאות זו ועוד. כל עניין שכזה, כשלעצמו, מוצא ביטויו המעשי במדינה דמוקרטית נורמלית אחרת בתדירות הנפרסת על פני עשרות שנים, אם בכלל. אצלנו, אלה כולן כותרות של שנת 2007 בלבד.
איני מתכוון לעסוק בגופן של סוגיות כבדות משקל אלה בערב חגיגי זה, פרט אולי להערה כללית אחת הקרובה לליבי כאדם, כאזרח, כמשפטן - אני חרד לזכויותיו של החלש, האחר והשונה, כל מי ששייך לקבוצת מיעוט בכל אספקט של מפתח חברתי, כל מי שהדאגה לו ולמיכלול זכויות חייו אינה משקפת את דעת הרוב. ולא אגב פגיעה בדמוס הדמוקרטי, ברוב, בריבון, אלא תוך סיוג יכולתו של אותו רוב מלפעול באופן שאיננו דמוקרטי. עבורי זה המפתח לפיתוחן של התייחסויות מקצועיות, אנושיות ואישיות, בהתייחס לכל רעיון, שמועלה כיום כאמור לסדר היום המשפטי במדינת ישראל. באומרי זאת, אני מבקש להדגיש את אי-תמיכתי בקולות המבקשים למנוע את השיח הציבורי המתון, ההדרגתי, הלגיטימי והכה חיוני לחברה שלנו.
מוסמכים יקרים, אני ער לטענות שנשמעו, שלא בצדק, בהקשרן של בחינות ההסמכה האחרונות, ואין לי שום כוונה להתחמק מלהתייחס לעניין זה הערב בפניכם.
משך שנים סברתי, שיש ליתן לכוחות השוק לנווט גם את המקצוע שלנו. הנסיבות שהתרחשו בסביבותיה של עריכת הדין בישראל גורמות לי במידה מסוימת להכות על חטא. זאת, לא בהכרח בשל תפיסה לא נכונה של הדברים בעבר, אלא בשל אי-נקיטה בדרך של מאבק משמעותי ומרוכז יותר בהגנה על המקצוע של כולנו. בסופו של דבר, מדובר במאבק על יוקרתו, איכותו, ומעמדו של עולם המשפט, ולא בעיקר על פרנסה.
אל לנו כבני אדם, כאזרחים ישראלים, למנוע השכלה אקדמית מכל החפץ בה. נהפוך הוא, עלינו לעודדה. המבנה הפנימי וחוסנה של כל חברה קשורים קשר אמיץ באיכות הפרטים המרכיבים אותה, ולענייננו לא מעט ברמת השכלתה. כאשר אחוז ניכר מהאוכלוסיה רוכש השכלה גבוהה, החברה רק מתפארת בה ומרוממת אותה. השכלה גבוהה הינה מקור לגאווה, לא מקור לצרות עין או לחשש מפני תחרות. חברה חזקה, כזו שכולנו מעוניינים להיות חלק ממנה, תלויה בעצם קיומה גם בהשכלתה הגבוהה.
לא פעם התפארנו ביתרון היחסי הנטען שלנו - ההון האנושי הישראלי. לאמירה זו יש גם אחיזה לא מועטה במציאות המדעית, ההי-טקית והיזמית הישראלית. הרי, בין היתר, ישוב ישראלי מחזיק בשיא העולמי של אחוז אקדמאים לאוכלוסיה, נתון שהינו מקור גאווה לכולנו.
אולם, לא הרי רכישת השכלה גבוהה כהרי קבלת רישיון והסמכה לעסוק במקצוע חשוב ורגיש כעריכת דין. במצב שהתפתח בישראל, יש אף כדי להצדיק בתוך מכלול ההתייחסות הכללי חשיבה שונה ומיוחדת בהקשרו של המקצוע שלנו, ככל שהדברים מתייחסים לעורכי הדין בישראל.
לשכת עורכי הדין בישראל, שהינה האירגון המאגד על-פי חוק את כל העוסקים במקצוע בארץ, היוותה כל השנים אירגון מקצועי פתוח, אולי יותר מכל ארגון אחר, לקבלת חברים חדשים לשירותיו. עובדה זו ניכרת היטב במספר עורכי הדין הפועלים כיום בישראל. בתוך כשלוש שנים תמנה הלשכה כ-50,000 חברים. מדובר בשיא עולמי ללא תקדים וללא תחרות בעולם. עורך דין אחד מתוך פחות מ-200 איש באוכלוסיית המדינה. התוצאה הזו הינה שערורייתית למקצוע.
יש לנו אחריות לשירות המשפטי, הניתן לציבור בישראל. יש לנו אחריות לאיכות המקצוע. חשוב לחברה הישראלית, שתהא למקצוע הזה איכות. לא בכדי אנו ארגון מקצועי סטטוטורי. בעריכת דין יש גם שליחות חברתית ואחריות ציבורית ממדרגה ראשונה. הצמתים בחייהם של האזרחים, בהם מטפלים חברינו וחברותינו, הינם מהחשובים בחייהם. חלקם מפקיד בידינו את כל הונם או את מצבם ומעמדם המשפחתי או את ההגנה על זכויות וחירויות בסיסיות בחייהם. הדרישות לרכישת המקצוע חייבות להיות מורכבות, רציניות ותואמות תפקיד חשוב זה.
חשוב גם להדגיש, שכל מגמה לשינוי הקיים תלויה באישור של משרד המשפטים ושר המשפטים. אין כמעט דבר בנושא זה, שיש ביכולתה של הלשכה לקדם מעשית באופן מלא בעצמה. חבל שכך, אבל זה המצב בדין. על השר מופעלים, מן הסתם, לחצים נגדיים, מצידם של המקטרגים למיניהם, ובעיקר של הסטודנטים. כך או אחרת בכוונתי להמשיך ולעשות הכל כדי להקשות את הכניסה למקצוע ולדרוש איכויות גבוהות, ככל האפשר, מן העוסקים בו ומן המתכוונים לעסוק בו, באופן ההולם את חשיבותו ומשמעותו של השירות המשפטי. אין לנו ברירה אחרת.
עמיתיי, עורכות ועורכי הדין החדשים, אתם מצטרפים היום ללשכת עורכי הדין בישראל. פעילותה המקצועית של הלשכה ענפה ומתפתחת כל העת. המעורבות בשלבי החקיקה, בהתנהלות בתי המשפט, ואפילו בחיי הקהילה, רבה, מעניינת ומאתגרת. יש בלשכה סיוע רב לחברים, ובמיוחד לצעירים. נניח לכם הלילה ובסוף השבוע לחגוג ולנוח. אולם, כבר מראשית השבוע הבא בידקו את יכולתכם להצטרף לפעילויות האירגון, היכנסו לאתר ולימדו כיצד ניתן ואפשר להשתלב כחברות וכחברים פעילים באירגוננו המקצועי המשותף.
אני מבקש להדגיש בפניכם במיוחד את תוכנית "שכר מצווה", סיוע משפטי בהתנדבות למעוטי יכולת. כ-2000 עורכי דין כבר הצטרפו לפעולה חשובה זו. גם אתם מוזמנים להצטרף. אלה פעילויות שאין שכר בצידן, אבל יש בהן נחת רבה, סיפוק והזדמנות יוצאת מן הכלל לתרום תרומה סגולית, לפעמים משמעותית מאוד, בנושאים רבים וחשובים, שאולי יזכירו לכולנו מדוע פנינו למקצוע זה מלכתחילה.
בלשכה פועלים עורכי דין יהודים, ערבים ודרוזים, המקיימים שיתוף פעולה הדוק, הן ברמה המקצועית היום יומית והן בתוך מוסדות הלשכה. בכל אלה מתקיימים בינינו יחסים ענייניים, מקצועיים וחבריים. הלוואי שנצליח להנחיל אוירה כזו למגזרים נוספים בחברה הישראלית.
כמה מילים לבני המשפחות ובעיקר להורים. לכם, כמו לנו, זהו יום חג. אתם רואים את בניכם, בנותיכם, בני או בנות זוגכם, עוטים היום את גלימת הפרקליט ואתם חולקים עמם את שמחת ההצלחה. הנכם זכאים למלוא הנחת בעניין זה. איש איננו מצליח רק בכוחותיו הוא. מאחורי כל הצלחה יש משפחה תומכת, עוזרת ומועילה, אשר נאלצת מפעם לפעם לשאת גם בנטל ובעול בלתי מבוטלים. הנחת והגאווה שאתם חשים היום הם שלכם, בזכות ולא בחסד.
אני מבקש להודות בשמכם ובשמי לצוות שהכין את הערב היפה הזה ובמיוחד: למנכ"ל לינדה שפיר, לרחל אופיר, לאורי אלפסי, ולצוות עובדי הלשכה בירושלים. אני מבקש להודות לוועדת הבחינות בראשות השופטת הילה גרסטל וליושב-ראש ועדת ההתמחות עו"ד אורן פרסקי ולבוחנים הרבים. כולם עבדו קשה כדי שנוכל לחגוג את הצטרפותכם לשורותינו.
לא כולם יודעים, אבל לשכת עורכי הדין היא בבסיסה אירגון של מתנדבים, מראש הלשכה ועד אחרון החברים בציוותי העבודה, למעט צוות העובדים השכיר של הלשכה.
בקרב מאות החברות והחברים הפעילים, ישנם גם כאלה שבולטים במיוחד במסירותם ובעבודתם המאומצת למען הלשכה ולטובת חבריה. לפיכך, החלטתי להנהיג התייחסות מיוחדת של ראש הלשכה, המוקירה, ולו במעט, פעילות התנדבותית זו ולפתוח במסורת של הענקת אות ראש הלשכה לחברים המצטיינים בהתנדבותם למענה. גמרתי אומר עם עצמי, להעניק אות זה בהפתעה ובנסיבות מיוחדות.
המסורת הזו נפתחת בלשכה כאן ועכשיו. לכבוד הוא לי להעניק את אות ראש הלשכה הראשון לחברנו, יו"ר ועדת ההתמחות, עו"ד אורן פרסקי.
אורן פעיל שנים רבות בלשכת עורכי הדין, נושא בתפקידים רבים, היה חבר בועד המרכזי ומכהן מזה מספר שנים כיו"ר ועדת ההתמחות, שהינו אחד התפקידים התובעניים ביותר בלשכה. הכל בצניעות, ביושר, בחריצות ובהקדשת זמן ללא לאות לצורך ביצוע תפקידיו.
אורן בבקשה.
(מתן אות ראש הלשכה)
מוסמכות ומוסמכים יקרים - ברכות מכל לב וברוכים הבאים אל בין ציבור עורכי הדין וכחבריה של לשכת עורכי הדין בישראל.
עלו והצליחו!
אני שמח לאחר הערב את שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן. פרופ' פרידמן הוא עילוי משפטי בעל קריירה אקדמית ישראלית ובינלאומית מזהירה. ללא ספק, מבין שרי המשפטים המשפיעים ביותר על עולם המשפט בישראל בעת כהונתם.
אדם צנוע, המכהן בתפקידו מבלי להיות חבר מפלגה או חבר כנסת, אלא רק לנוכח כישוריו המקצועיים המוכחים. עובדה זו לכשעצמה, מהווה מודל ראוי למינויים של שרי משפטים בעתיד. תודה לשר המשפטים, שמכבד אותנו בנוכחותו בערב חגיגי זה. אדוני השר בבקשה.
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
