רודי ג'וליאני היה ראש עיר מוצלח מאוד בניו-יורק, והוא הצליח "לנקות" את העיר הבעייתית בזמן כהונתו. ניו-יורק שלפניו הייתה מוכת פשע ואלימות, אזרחים רבים פחדו להסתובב ברחובות והפחד השתלט למעשה על כל חלקה טובה בעיר.
ג'וליאני, יחד עם מפקד המשטרה, נקט בקו לוחמני נגד כל סוגי האלימות, ובצורה זו הצליח להבריח את האלימות ולזרוע תקווה מחודשת לעיר. ניו-יורק אכן פרחה תחת שלטונו, מחירי הנדל"ן עלו וכך גם ההשקעות והתיירות בעיר. למלחמתו של ג'וליאני היה גם מחיר - פגיעה כלשהי בחופש האזרח. הקו הנוקשה שהוביל לא היה אהוד על תושביה הליברלים של העיר; הללו הרגישו שפוגעים בחירויות הבסיסיות שלהם וכי ראש העיר הוא לא יותר מאשר דיקטטור.
ואז הגיע אסון התאומים. ברגע אחד התאחדה כל ארצות הברית סביב מנהיגותו של ראש העיר. בקור רוחו ומנהיגותו הצליח להקרין אור של תקווה ומנהיגות, בתקופה של ייאוש ואפלה. אסון התאומים העלה אותו למרכז הבמה הלאומית האמריקנית וכתקווה עתידית לתפקיד נשיא ארצות הברית.
הכל היו בטוחים כי ג'וליאני יהיה המועמד המוביל של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית. כל שעל ראש העיר לעשות הוא להצהיר שהוא מתמודד, ומיד הוא יזכה במירוץ. תקוות לחוד ומציאות לחוד. התחלת הקמפיין לא הייתה קלה כלל, מיד החלו לצאת ספרים וסיפורים על עברו. השלב הבא, החשוב, היה גיוס הכספים והוא גם כן התחיל בצליעה. ג'וליאני לא הצליח לעמוד בקצב גיוס הכספים של הילרי קלינטון ושל ברק אובמה. בשלב האחרון, הקמפיין הפוליטי לא נראה הצלחה מיידית.
הקמפיין התחיל בצליעה - ג'וליאני ממתין למדינות הגדולות
לאור עובדות אלו, החליטו בקמפיין ג'וליאני לא להתמודד בפריימריז במדינות הראשונות, ובכך למנוע הפסדים אשר היו מחסלים את המירוץ סופית. כך גם חסכו בהוצאות כספיות, על-ידי כך שלא התמודדו בסיבובים הראשונים.
הטקטיקה כוונה לניצחונות במדינות הגדולות, כדוגמת פלורידה, קליפורניה וניו-יורק. הערכת מטה הבחירות שלו היא שאם ינצח שם זה יספיק לו בכדי לזכות במומנטום חשוב, ובעקבות כך יזכה במועמדות המפלגה.
תוכנית זו נראתה נכונה אך מסוכנת מאוד, כי ההימור גדול מדי. בימים אלו יש הרגשה שכל הקונספציה בקריסה. הרי בתחילה הוביל ראש העיר לשעבר בסקרים הכלל ארציים, באחוזים ניכרים וככל שעובר הזמן, מעמדו הולך ונשחק. כעת המועמד המוביל הינו הסנטור מקיין מאריזונה. כזכור, מקיין היה בדרכו החוצה, אך כמה ניצחונות במספר מדינות החזירו אותו למרכז הבמה וכעת הוא מועמד מוביל. דבר זה מזכה אותו בגל של תרומות, אהדה וכיסוי תקשורתי. הכספים היקרים הללו מחדירים מוטיבציה ומסייעים לבנות מנגנון משומן לסיבובים הבאים. דבר זה יצר מצב בו מקיין ושאר המועמדים נמצאים במרכז הזירה, ולעומתם ג'וליאני עדיין כלל לא במשחק.
אצל ג'וליאני הכל הפוך ברגע זה. יש הרגשה של קריסת מערכות והכספים שקיוו לקבל אינם מגיעים. יום הדין של המטה הולך ומתקרב. ב-29 בינואר יהיו בחירות בפלורידה, וב-5 בחודש הבא, יום הידוע כיום שלישי הגדול, יתקיימו בחירות בכ-20 מדינות באותו היום. במידה ורודי חפץ חיים, הוא חייב לנצח בהתמודדויות הללו. במידה ולא יצליח לנצח, תהיה רעידת אדמה. ג'וליאני המתמודד הבטוח יאלץ לפרוש ממרוץ שלפני כשנה היה עבורו די בטוח.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
