אצלנו הגברים צורכים כמות כפולה של מלח מהמומלץ, ואילו הנשים - מצבן טוב יותר - הן צורכות רק פעם וחצי מעל למומלץ. נכון, כולנו התרגלנו לטעמו של האוכל המומלח, אך כדאי מאוד להתרגל להמעיט במלח. לאחר תקופת מה של "סבל", מתרגלים והאוכל נעשה טעים גם ללא מלח. עד כדי כך שקשה לחזור להרגלים הישנים - לחזור ולצרוך מלח בכמות גדולה!
בתקופה העתיקה ובימי הביניים היה המלח מצרך מאוד מבוקש. הוא שימש לכבישת ירקות, להכשרת הבשר, לחביצת גבינות, ועזר בשמירה על הבשר - זוכרים שאז עדיין לא היה מקפיא, אפילו לא מקרר ואפילו לא קרח. אמצעי השמירה על הבשר היתה ההמלחה - שנתנה אפשרות לאחסון בשר לאורך זמן.
הנתרן הוא אחד המרכיבים של המלח. הוא חומר הנמצא בגוף, חיוני לשמירה על מאזן תקין של נוזלי הגוף, אך כמו תמיד - הרבה, כמות גדולה ממנו - מזיקה לגוף.
כבר לפני 100 שנים הבינו שיש קשר בין צריכת הנתרן לבין ושכיחות יתר לחץ דם באוכלוסיה. עלינו להבין שכפית מלח שוקלת 6 גרם והיא מכילה 2.4 גרם נתרן. מכאן שאותה כפית מלח היא בעצם כל כמות המלח הנדרשת לגופנו. אך מרבית המלח שאנו צורכים, מגיע דרך תעשיית המזון המשומר. כל מאכל שנקנה במרכולים, מזון מתועש, אפילו המתוקים שבהם, שלא לדבר על הגבינות, המאפים המלוחים, שקדי המרק, אבקות המרק, הנקניקים ודגי המלוח, מכילים כמות נדיבה של נתרן.
הנתרן משמש כאמצעי להגרת הנוזלים ולשימור המזון. ולכן אם נבדוק, כל מאכל מתועש שנכנס לפינו מכיל כמות נדיבה מאוד של מלח. ואם כבר נגענו בנקודה זו, כדאי להצטייד במשקפי קריאה ולקרוא פעם אחת את רכיבי המזון ואת הכמויות שיש במתכון.
מפליא ביותר שאחד המקורות העיקריים למלח הוא הלחם! - גם כל הבשרים והעופות המומלחים, תורמים תרומה נכבדה לכמות הנתרן שבמזוננו.
אם כן - כמה צריך?
מומלץ לא לצרוך מאכלים בהם כמות הנתרן עולה על 300-200 מ"ג ב-100 גרם מוצר. חפשו את כמות הנתרן על-גבי התווית.
ובבית, ניתן לגוון ולהוסיף טעם למזון על-ידי עשבי תיבול ותבלינים. יש רבים וטובים כמו הבצל, השום, העירית, השמיר, הנענע, עלי הדפנה, החומץ, הפפריקה, הקינמון, אגוז המוסקט, הזעתר... ועוד תבלינים ועשבי תיבול מכל הבא ליד.
- הטיפים פורסמו לראשונה בפורטל Diets העוסק בדיאטה, תזונה נכונה ופעילות גופנית.
