ראינו בשנים האחרונות לאיזה אבסורד נקלעת מדינת ישראל, המתנהלת על פיהאג'נדה של השמאל: נסיגה משטחים, פירוק ישובים, מימון וחימוש ה"מתונים" כביכול במחנה האויב, ושאר המצאות הגניוס היהודי, אשר מרוב "מזרח-תיכון-חדש" נקלע להוצאות ענק גם במישור הכלכלי (גדר, מיגון ואבטחה בסדר גודל שלא היו נחוצים בעבר וכדומה), מעבר להשפלה מתמשכת ומבזה, וקורבנות "שלום" בנפש ובגוף.
מי שקידש את הקונצנזוס לכאורה, ואת התדמית שלנו בעולם, מוצא את עצמו גם כן מול שוקת שבורה: לא רק שמעמדה של ישראל לא השתפר בעקבות נכונותה לפשרות מרחיקות לכת, אלא כל זב חוטם עם מצלמה יכול לעצור מהלך צבאי בגלל פורונקל על ישבן פלשתיני ופגיעה כלשהי ב"חפים מפשע" שיבבנותם אומנותם.
תמיד יש מי שאוזנו כרויה להאזין לעלילות דם, ונפשו כמהה לראות יהודים מתנצלים ומתפתלים להזים את השקר. על נקודה רגישה זו יודעים הערבים לפרוט, והתוצאה היא שהצבא שפמפמו לו שהוא החזק ביותר במזרח התיכון, אינו אלא אימפוטנט המוציא את תסכוליו על מנודי הקונצנזוס- לכאורה, הקלאסיים: אלו שמפגינים את לאומיותם ויהדותם יותר מכל-המתנחלים.
אגב, איני בטוחה כלל שהצבא המצרי לא יותר חזק מצה"ל אבל זה נושא לדיון אחר, על "הישגי" הנסיגה מסיני: פרק חשוב בהפקרות, שעוד נסבול ממנו קשות עם התבססות טרוריסטית בסיני, ולא רק בגלל מצריים עצמה.
נראה שהיהודים חוזרים בצעדי ענק למעמדם הטבעי הכנוע הטבוח והמושפל, כפי שהועיד להם העולם הערבי, מאז קמה הריבונות היהודית בארץ ישראל, אשר תכליתה הראשונה היא לפרוץ החוצה ממעמד זה, ולאפשר ליהודי להגן על עצמו, ביתו ואדמתו, בכוחות עצמו.
למזלנו, הערבים אינם בעלי כוח איפוק רב במיוחד, ולמרות הכישרון שלנו להירדם בשמירה, הם לא מאפשרים לנו להתחמק מלראות לפחות את העובדות, גם אם כל מיני עקומי-מוח ימצאו דרך מעוותת לפרשן אחר כך כל סטירה כליטוף, או להסביר למה היא "מגיעה לנו". היציאה מעזה מראה לנו בבירור מה יקרה בכל טריטוריה שניסוג ממנה: אין ואקום בטבע.
הניסיון ואף רק האיום לפרוץ את הגבול הישראלי, מראה לנו מה יקרה אם ניסוג מיהודה ושומרון: תחילה יתמלא השטח בקיצוניים ביותר מבין הערבים שיהגרו לשם מארצות ערב, במסווה של "פליטים פלשתינים" (וזאת לא ספקולציה אלא דברים מפורשים שאמר בזמנו עראפאת, ואף הוסיף כי מיליונים אלו יהפכו את חיי היהודים בפלשתין לגיהינום). בשלב ב' הם יצעדו לתוככי הקו הירוק בהמוניהם, ויממשו את "זכות השיבה" דה-פאקטו. למותר לציין, מה יעשו ערביי ישראל או חלקם לפחות בנסיבות אלה.
איפה יהיו אז כל חכמי חלם שאמרו: "הם שם ואנו כאן" או "יותר קל להגן על גבול מוגדר בקווי 67 מאשר להיות כובשים" או "בעיה דמוגרפית שיוצרת בעיה לדמוקרטיה" או "כשיהיה להם מה להפסיד הם לא יהיו אלימים" וכיוצא בזה, אמירות מנותקות מכל מציאות פוליטית בין צדדים לסכסוך, אי פעם.
כדי להקדים את הרעה צריך לנקוט כמה צעדים: - ללמוד מהגויים איך נוהגים באוכלוסיה אזרחית של האויב בעת מלחמה. למשל: בריטניה מול גרמניה הנאצית. שלא להזכיר כיצד נהגה ארצות הברית באזרחיה ממוצא יפני במלחמת העולם השנייה.
- לא להיבהל מזה שיגנו אותנו מהאו"ם ועד שמום. ככל שאנו יותר רגישים, כך יותר מנצלים את רגישותנו. ולא להיבהל מזה שלא יסחרו איתנו ויחרימו אותנו: מחרימים את מי שחלש ומוכה, והכול בסופו של דבר ביזנס.
- להקים משרד תעמולה אפקטיבי, שמנחה אותו קו תוקפני ולא פייסני. לומר בפה מלא כי נמאס לנו להיות שק החבטות של הפיגור והשנאה הערביים, ושל הצביעות והעצלנות המערביים (ושל האנטישמיות של שניהם). במאזן עלות מול תועלת ב-15 השנים שחלפו מאז אוסלו, נמצא שהשקענו ושקענו, ואם חפצי חיים אנחנו, זה הזמן לעשות רברס ולא להתנהג כמי שמהלך על ביצים.
- להצהיר בכל הזדמנות שהאחריות לכל הידרדרות תחול על ראש הפלשתינים ושולחיהם, ומכיוון שלא בא לנו להיטבח, אין לנו ברירה אלא במידת הצורך לגרש ולהרוג כל מי שמשתייך לעם האויב. אין לנו ילדים למלחמות מיותרות, ומלחמה שבה מתנהגים לאויב בכפפות משי, היא מלחמה מיותרת שתעצים את מספר הנפגעים שלנו. במקביל: לא להירתע ולא להיבהל אם כתוצאה מהפצצת תהלוכה של החמאס, דבר שמזמן היינו צריכים לעשותו, נהרגים ילדים פלשתינים. זהו שיעור מאלף להוריהם והורי חבריהם, גם אם כל האו"ם ואירופה יעמדו על הרגליים האחוריות ויכשכשו בזנבם.
- להסביר שזה אינו רק מאבק לוקלי: אם יצליח לפלשתינים מצעד המסכנים-לכאורה, אירופה היא הבאה בתור (וקוסובו תחילה). את ראש הנחש יש לקצוץ בעודו קטן.
- להדגיש את השקר בתעמולה הערבית, המתעלמת מבעיית הפליטים היהודים מארצות ערב, שהיא בעיית הפליטים האמיתית. כמו כן, לחשוף את השימוש במוטיב "היפוך היוצרות" המתעלם מן העובדה שלמעשה אנו היהודים, מיעוט החי תחת תכתיב ערבי, גם אם סממניו הכיבושיים אינם בוטים עדיין כי יש להם עוד מה לסחוט מאיתנו במצבנו הנוכחי.
- על כל פרובוקציה ערבית לספח שטחים ולהקים התנחלויות נוספות. זה יפגע הן בכבוד הערבי ובנקודה הרגישה שלו: האדמה. ואגב: זה גם יסייע לפתור את מצוקת הדיור במרכז הארץ. רעיון חברתי מעין כמוהו.
- ויותר מכל: חשוב להעמיק את ההסברה הפנימית, אחרי שנות דור של שטיפת מוח שמאלנית, ובמקביל להוציא מחוץ לחוק תנועות תומכות באויב, במיוחד אלו הממומנות על-ידי גורמים זרים.
בעניין האחרון יש לי מסר לתנועת "התקווה": זה שיש לכם אתר נחמד באינטרנט, זה טוב ויפה, אבל לא מספיק שיווקי. זה לא יכול להתחרות במסה של כתבלבי השמאל במגוון ערוצי הטלוויזיה והרדיו, ששואלים את אותן שאלות מטופשות ולועסים את אותן תשובות חבוטות והרסניות.
הציבור אינו טיפש אולי, אבל יש גבול לעמידות שלו בפני שטיפת מוח דורסנית שמסממת אותו. הבעיה היא שהציבור מסומם מנטאלית ומיואש נפשית. מעבר לפעילות האינטרנטית, מצאתי בזמנו שמאוד יעיל לחלק חומר צרוב על דיסקים במקומות הומי אדם כמו תחנות רכבת למשל. אלו מקומות שיש בהם הרבה צעירים וחיילים, אשר למרבה הצער ישאו בתוצאות העגומות של ההפקרות השמאלנית,
וייאלצו להילחם במלחמת העצמאות השנייה הממשמשת ובאה.
אפשר להפיק סרטונים קצרים שתכניהם ומסריהם שונים, לשאול את השאלות הנכונות ולהציע את התשובות והדרך. דיסק זה לא דבר שנזרק לפח בקלות, ניתן לצרוב ממנו עוד עותקים, להפיץ בבסיס או בעבודה או במוסד חינוכי, וככה לעקוף את "אובדה" המשמיצה את חיילי צה"ל (אלף תחת עין) ותוכניות דומות שהציבור העייף נאלץ להתפטם בהם ברבצו מול המסך אחרי יום עבודה.
אנשים לא מודעים למשל לכתב עת מעמיק ונבון כמו "נתיב", בגלל העדר חשיפה טלויזיונית. צריך למצוא דרכים להחדיר את הרעיונות האלה לציבור באופן אקטיבי, כמו שהתקשורת מקדמת את רעיונות השמאל. אתר באינטרנט זאת עשייה יפה, אבל מדי פסיבית.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
