שעת המבחן של השמאל

דווקא מהשמאל צריכה לצאת קריאה רבה ורמה בעצם הימים האלה, ימים ארורים, איומים ונוראים, ימי אש ודם, לעניין אחד פשוט וחותך: אף לא מדינה אחת בעולם, להוציא ישראל, לא הייתה מניחה למי מאויביה לירות טילים, פצצות ופגזים לעריה השונות, למקומות שבהם חיים בני-אדם חפים מפשע.

יש חשיבות ותוקף לא רק לעצם אמירת המובן-מאליו, לכאורה, אלא לזהות האומרים. ועל השמאל לקום ולומר כיום בקול ברור וצלול: האחריות מוטלת הפעם על החמאס. עליו בלבד. ולכן - דמו בראשו.

השמאל לא יכול להמשיך לרחוץ בניקיון כפיו (שמאלנים, כידוע, לא מלכלכים את ידיהם) להיוותר רק בסדנאות-הרוח האווריריות שלהם. הם - בסדר, אנחנו! - לא יכולים להמשיך להשמיע את תוכחות המוסר הנכונות והצודקות שלנו. לשמאל אסור להימנע כיום מאמירת דבר אחד מפורש: כל עוד לא מאפשרים לתושבי ישראל לנהל שגרת חיים פשוטה, טבעית, לגיטימית, לא זה בלבד ששמורה לה זכות להגיב בעצמה על האיום הממומש-תכופות הזה - מוטלת עליה חובה לעשות זאת.

לפני הכול צריך שדבר זה יהיה ברור ומובן ללא צל-צלו של ספק: ישראל צריכה ויכולה להגן על עצמה גם תוך מימוש ההנחה לפיה "ההגנה הטובה ביותר היא התקפה". ישראל צריכה לתקוף את מי שמממש את איומו עליה - יהיו סיבותיו אשר יהיו - באופן תקיף, נחרץ, חד-משמעי. באופן שלא יותיר אצל אויביה תחושה או, גרוע ממנה, הכרה, כי ירי טילים על תושבי ישראל הוא חלק לגיטימי במאבקם על עצמאותם. עזה אינה כבושה בידי ישראל ואי אפשר להצדיק את הירי כתגובה טבעית של אנשים כבושים. אף כי רבים מהם מבוססים בעליבות קיומית חריפה ומתמשכת, ישראל לא יכולה להיות אשמה במצב הזה. ואכן, היא אינה אשמה. לא ניתן להסכין עם היותה מטרה לפעולת ענישה על חטא שלא חטאה. את הדברים האלה על השמאל לומר.

הלב נכמר ונקרע כל אימת שבטלוויזיה נראים אזרחים פלשתינים הרוגים ופצועים. גם מי שאינו מצדיק את תקיפותיה האוויריות של ישראל בעזה רשאי לתהות האם יש (יש? לא בטוח!) דרך אחרת להגיב על ירי מבוזר, בלתי מבוקר ובלתי ממוקד, על תושביה.

ישראל פינתה את יישוביה שנשקו לעזה והיוו עילה וגירוי ושיסוי בעצם קיומם. הם נעקרו ואינם (במחיר שקרע את החברה הישראלית, קרע שלא אוחה עד היום וספק אם יאוחה אי פעם). ישראל שילמה מחיר כבד. מחיר שמקובל לכנותו "כואב". היא לא קיבלה דבר בתמורה. אם זו התמורה אז, סליחה, מה נגיד אנחנו, השמאלנים, בשעה שעשרות אלפי תושבים בשדרות, באשקלון בנתיבות ואולי עד שאסיים את המאמר גם באשדוד - שלא נדע! - יושבים, רועדים מפחד, אנשים שלא עוללו ולא חוללו רע לאיש וכל מבוקשם הוא, כמה פשוט, לחיות.

זו שעת מבחן גם לשמאל. זו שעת המבחן שלנו, השמאלנים. מה נגיד עכשיו, כשעשרות טילים נופלים בשטח הריבוני של מדינת ישראל, הופכים את תושבי אחדות מעריה לגיהינום מתמשך?