איפה אתם מצביעי ההינתקות?

השקר מכיל בתוכו יתרונות בלתי מוסריים, ומהסיבה הזו, השימוש בו למטרת רווח, אסור. ולמרות זאת, תמיד ימצא השקרן שלא יעמוד בפיתוי, ויעשה שימוש בשקרים כדי להרוויח משהו. בחברה מתוקנת, מגדירים שקר כ"גניבת דעת", ודקה אחרי חשיפתו, הלגיטימיות של השקרן ליהנות מפירות השקר, מתפוגגת. פרי השקר אסור באכילה. לא בישראל.

לפני שלוש-עשרה שנה, היה מי שהטביע את המונח המחוצף "קורבנות השלום". רצה לומר, שהשלום הוא "מולך" שדורש תמורת המאמץ להוציא אותנו מאפילה לאור גדול, קורבנות אדם. ברור שהביטוי הזה אומלל, בדיוק כמו ביטוי אחר מפיו המתעתע: "קסאמים שמאסמים".

עשרות שנים של הונאת אזרחים הובילו את חתן פרס נובל ל(קורבנות) שלום, עד למשכן נשיאי ישראל. אפילו האולטימטום שהעמידה בפניו סוניה אשתו, לא שכנע אותו לוותר על הפירות העסיסיים של השקר. אזרחי ישראל נדרשים לשלם שוב ושוב את המחיר, בגין השימוש האסור בשקרים, של אותם מנהיגים, שמובילים את מה שהם מכנים "מחנה השלום". פרס הוא דוגמא אחת. יש עוד.

אני יודע שהשאלה המתריסה "איפה הם הליכודניקים שתמכו בהינתקות" בעיצומה של מתקפת קסאמים על דרום הארץ, היא שאלה מעצבנת. זה דומה ל"אמרנו לכם". יהיו אפילו שיטענו, שהיא מכילה בתוכה - מה שלא נכון- קורטוב של שמחה לאיד. אבל יותר מאשר השאלה הזאת מעצבנת, התשובה לשאלה, מעצבנת עוד יותר: (כמעט) כל הליכודניקים שהצביעו ותמכו בהינתקות גנבו את המנדטים, ערקו לקדימה, והיום הם נמצאים בשלטון.

כן, אלה שסיבכו אותנו מדינית וביטחונית, והפכו את החיים של תושבי הדרום לגיהינום, מסניפים שררה, ואלה שהזהירו מניצחון החמאס, והגברת ירי הקסאמים - משרכים דרכם במדבר הפוליטי. יש כאן עיוות זועק לשמיים.

קבלו ציטוט: "זו אוכלוסיה שמאבדת את שמחת החיים, ילדים שחיים בפחד מתמיד, הורים בחרדה". מי אמר? ראש הממשלה בוועדת החוץ והביטחון ( Ynet ,3.3.08). רגע, זה לא השקרן שהבטיח לפני הבחירות ש"יהיה כיף לחיות בארץ הזאת"? עכשיו, כשהוא בשלטון, ואזרחים משלמים את מחיר הטעות שבבחירתו, הוא מסביר לנו ש"ילדים חיים בפחד מתמיד, והורים בחרדה".

אהוד אולמרט יודע: מי שמדבר אמת, אין לו סיכוי לשרוד. לכן הוא משקר את כווווולם. שס שומעת את מה שהיא רוצה לשמוע, קונדליסה שומעת דברים הפוכים, כנ"ל אבו-מאזן, ואותנו הוא מרדים כל לילה עם פרק מתוך הספר: "סיפורי הברון מאנאפוליס".

את זה הוא למד מעריק ש(ק)רון, שבקמפיין הבחירות הראשון שלו, ראובן אדלר גילה לתקשורת, שהניבים הנוטפים, מימי סאברה ושתילה, נשרו, ועם שיניים תותבות הוא יותר מפויס. הצבענו ל-"רק שרון יביא שלום", ומה שקיבלנו היה: שיא הטרור, וכלכלה על סף קריסה. בקמפיין הבחירות השני, ראובן אדלר עשה שינוי קל: "שרון, שלום וביטחון". מה שקיבלנו היה, ראש ממשלה חשוד בפלילים, שעקר ישובים.

הריטואל חוזר על עצמו: רוצים שלום? אני צריך עוד שררה! ככה כל בחירות. בין לוויה אחת לשנייה, עושים קולות של תהליך. ומי שמשלם את מחיר השקרים הם המשפחות השכולות, הנכים בגופם, נכי החרדה וכלל האזרחים. איך כתב שלום חנוך?: "הציבור מטומטם, לכן הציבור משלם"...