צריך לפנות את הקראוילות

לעתים נדמה שלמערכת המשפט בישראל יש שתי אמות מידה לשיפוט: אחת לכולם, ואחת למתנחלים.

אמנם חוקי מדינת ישראל מחייבים כל בית בישראל להיבנות עם מרחב מוגן, כפי שנאמר על-ידי יצחק גרשון בישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה ביום 7 לפברואר 2006, אולם כשמדובר במתנחלים קל וחומר מפונים - שאני.

להלן ציטוט דבריו של מר גרשון בישיבה הנ"ל:

"...לכן החלטנו שהמיגון של מוסדות החינוך יהיה נגד פגיעה ישירה. בתוכנית שלנו, חשוב לי לציין, לא חשבנו למגן כל בית בעוטף עזה בחדר ביטחון או ממ"ד. חוקי מדינת ישראל מחייבים כל בית להיבנות עם ממ"ד. אלא מה? שחלק גדול מהבתים בסובב עזה ניבנו לפני 92, מדובר באלפי בתים, לא היה סיכוי שנצליח לספק להם מענה. בתוכנית שלנו החלטנו שיהיו חדרי ביטחון לשלושה יישובים בלבד, נתיב העשרה, כרם שלום ונחל עוז. הבתים האלה ממוגנים היום עם חדרי ביטחון באופן מלא. סיימנו את התוכנית".

[להזכיר, הקראוילות נבנו לאחר 1992...]

שמא יסבור הקורא כי החוקים האלה, המכתיבים לכל מי שבונה תוספת לביתו לכלול בה ממ"ד כחוק למען ביטחונו וביטחון משפחתו, הדרישה האולטימטיבית הזו שכה מוכרת למבקשי היתרי בנייה - חלה רק על מבני קבע ואינה חלה על מבנים ארעיים?
לא כך הדבר.

לא יתקבל היתר למבנה נייד/ארעי ללא ממ"ד, זאת ועוד, מבנה ארעי רגישותו גבוהה ממבנה של קבע ולכן הנחיצות של ממ"ד בו היא גבוהה יותר, כפי שהתבטאה שופטת בית משפט השלום בתל אביב בת"פ 15237/97 מ"י נ' מיכה בר-אילן ואח' [פס"מ נ"ח (4) 483] ולהלן ציטוט:

"המהנדס וינד גם טוען, ובצדק, שהרגישות של גשרי מעבר גדולה יותר מהרגישות של במות המוצבות על הקרקע (עמ' 6), וכי מבנה ארעי חשוף ליותר סכנות מאשר מבנה קבע (עמ' 5416-5419). מה עוד צריך להיאמר כדי לשכנע עד כמה חשוב היה שלא לסטות מהנהלים התקינים במקרה דנא, הגם שמדובר בגשר זמני".

שמא ייאמר כי אין אבחנה בין מתנחלים לבין "רגילים" בנושא המיגון? לא כך הם פני הדברים:

בישוב אבני חפץ, נבנו בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת עשרות מבני קבע - בתים בודדים בשכונת וילות, על-ידי חברת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, ויתרה מזאת, חברה קבלנית אחרת [קבלן פרטי] ביצעה בחלק מהבניינים תוספות [הרחבות] של בנייה, >U<ללא מקלטים וללא מרחבים מוגנים. מדובר בבנייה קשיחה מבלוקים ובטון מזוין, ולא במבנים ארעיים. המקלטים הוספו לשכונה מספר שנים לאחר אכלוס הבתים, ורק לאחר שהתושבים נאלצו להגיש תביעות לבית המשפט. לא צריך להיות נביא או שופט כדי להבין ששיכון ופיתוח לישראל בע"מ וכל חברה ציבורית אחרת, לא יהינו ולא יוכלו להקים שכונה בתל אביב או ברמת גן, בבית דגן או בפרדס חנה, ללא פתרון מיגון.

לאור דברי בית המשפט בתיק בר-אילן, בדונו בגשר המכבייה שהוא כמו הקראוילות, מבנה ארעי, ש"מבנה ארעי חשוף ליותר סכנות מאשר מבנה קבע", אין כל ספק כי נדרש שייבנו מרחבים מוגנים בכל הקראוילות, כדי להגן על המתנחלים שגורשו ממבנים של קבע משופרים, מפוארים, הכוללים ממ"דים כחוק, אל סיכוני הקראוילות הבלתי חוקיות בעליל, כי הרי "חוקי מדינת ישראל מחייבים כל בית להיבנות עם ממ"ד".

המסקנה המתבקשת היא אחת - צריך לפנות את הקראוילות לאלתר והיה צריך לעשות זאת קודם. לא היה חוקי לאכלסן, לא פחות מאי חוקיות ההינתקות.