קצת לאחריו, יצא ח"כ עתניאל שנלר מקדימה. כצפוי הוא מביא את דברי אולמרט המציגים אותו כמנהיג אחראי שלא יוותר לחמאס ושיהיו עוד פעולות צבאיות. הוא מצטט את אולמרט העומד מול העולם, תומך במוסריות צה"ל ותוקף את המוסר הכפול של העולם וכמובן מדבר על ה"אופק המדיני שמשפיע על הנושא המבצעי". "ומה אתה חושב", שואל אותו אחד העיתונאים, "אה.. ובכן אני חושב..." שנלר לא מספיק לענות וברקע מהדהדת צעקה של עיתונאית "יאללה למצלמות!" בינתיים שנלר טובע סלוגן לגבי פעולה צבאית גדולה שנשמע כמו המצאה של משרד יחסי ציבור. "פתרונות קלים לא בהכרח יעילים" - או. קי. המסר של קדימה עבר - מבזק אינטרנט נוסף יצא לדרך, עורכי החדשות קיבלו חומר נוסף לשלב במהדורה הקרובה. מפלגת קדימה שולטת בינתיים בכיוון התקשורתי.

אבל בקדימה לא סומכים על חיילים זוטרים ולכן זמן לא רב אחריו, יוצא מהוועדה יועץ התקשורת של ראש הממשלה יעקב גלנטי ומיד מוקף בגדוד העיתונאים - "נו? נו? מה הוא אמר?". גלנטי מחייך, "בואו נמצא חדר", ומתחיל לבדוק במסדרון היכן יש חדר פנוי - מהר מאד אותר חדר הוועדה לביקורת המדינה הסמוך. גלנטי מתיישב בנחת וסביב השולחן כל קהל העיתונאים תופסים כסאות בעצבנות. הפנקסים והלפטופים נשלפים וגלנטי מתחיל להכתיב בצורה מסודרת את הכותרות מהוועדה. כמובן מדובר בכותרות שנוחות לו, ובייחוד ציטוטים מדברי ראש הממשלה. גלנטי שולט באופן מופלא בחומר, הוא לא ממש מדפדף בדפים קדימה ואחורה כמי שמוודא מה הוא רשם בחטף. עניין זה מעורר את הרושם המאוד סביר בעליל שכל אלה נכתבו כבר מזמן ונוסחו בצורה מהוקצעת. "תהליך לחימה שאיננו חד פעמי" - מכתיב גלנטי, "הם עוד ירגישו" "הכל אפשרי!" "חייהם ואיכות חייהם של תושבי שדרות, עוטף עזה ואשקלון שקולים ליתר תושבי ישראל". מיד אחר כך הוא ממשיך להכתיב את מטרות הממשלה בלחימה בדרום. דוחה את המוסר הכפול של העולם, "שום מדינה לא יכולה לחיות עם דבר כזה".

ואיך אפשר בלי פוליטיקה? "מי שחושב", מכתיב גלנטי מדברי רה"מ, "שבהופעה בתקשורת הוא יבקיע את דעת הקהל הערבית והדוברים הבינלאומיים, אינו יודע על מה הוא מדבר", וכן "ישראל ידעה בעבר להתחבק עם גדולי הרוצחים", "הוא מתכוון לביבי?" שואלים העיתונאים. "חס ושלום", עונה גלנטי בחיוך שמגיע עד התקרה. בקיצור מעט מאד כותרות אם בכלל, והרבה מלל מנהיגותי מעוצב. לא אתפלא אם חלק מדברי אולמרט יצאו לתקשורת עוד לפני שאולמרט אמר אותם בפועל. אבל מה זה חשוב? הרי יומני הצהריים ברדיו מתחילים עכשיו וחשוב להעביר את המסר הנכון.

דקות ספורות אחרי שנכנס יועץ התקשורת של אולמרט בחזרה לוועדה, יצאה ח"כ לימור לבנת ובצעדים בטוחים פסעה היישר למצלמות. "זוזי ימינה", דוחקים בה הצלמים, "הרקע לא טוב". "לפי מה ששמעתי בוועדה צריך לזוז הרבה ימינה", ענתה להם לבנת והחלה בנאומה: "ציפיתי שרה"מ יגיד שצריך למגר את החמאס לחסל תשתיות והנה הוא מדבר על תגובה ואופק מדיני. עכשיו הוא מדבר על ויתורים? ראיתי ראש ממשלה מתנגח, מתנצח ציני ובעיקר הססן. ממש עצוב". לבנת סימנה מאותו רגע את הקו של הליכוד: 1. יש למגר את החמאס ולא רק להגיב. 2. אולמרט הססן ומגיב, אך לא מתכוון למגר את החמאס . 3. אולמרט מתנגח באופוזיציה במקום לענות תשובות אמיתיות. 4. הדיבורים על אופק מדיני הם רעיון הזוי ומסוכן.

לבנת נכנסה ומיד יצא ח"כ סילבן שלום, אוטוריטה תקשורתית בפני עצמה, "צר לי שאולמרט בחר לתקוף את האופוזיציה ביום כזה", אמר שלום שהחל לתקוף את העובדה שצה"ל לא יצא למבצע קרקעי גדול "אם הוא לא יודע ולא יכול שיתן לאחרים לעשות במקומו". סילבן נכנס, ח"כ ישראל כ"ץ יוצא: "מו"מ עם אבו מאזן? מה ההונאה העצמית הזו? - אין מטרה למבצע, הרי לא קורה כלום שיפסיק את הירי. הם יושבים פה בחדר הממוזג ותושבי אשקלון נפוצים לכל עבר. מה ההססנות הזו? בודקים עכשיו עם משפטנים איך לירות? איפה היו בשנתיים האחרונות?"

מיד אחר כך פוצח ח"כ כץ בראיון עם לא פחות מאשר כתב רשת הערבית אל ג'זירה בנושא מו"מ מדיני. "תראה מה זה!" אמר לי אחד הכתבים הוותיקים במשכן, "הליכוד כבש כאן את העסק".

ח"כ יובל שטייניץ, ביטחוניסט מובהק ויו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר, יצא, הסתובב במסדרון כאילו הוא עסוק, עד שהעיתונאים התפנו אליו ואז אמר: "יש למחוק את המאחז האירני בעזה, כי אם לא יכנסו טילי פאג'ר שיאיימו על תל אביב מכיוון עזה, טילי נ"מ שכבר יש להם יאיימו על חיל האוויר שטס באזור - רה"מ לא מבין היכן הוא חי". גם הוא מציין כמובן את הדיבורים על אופק מדיני כבלתי רלוונטיים. מובן שכל חברי הליכוד טורחים להתראיין בחפץ לב גם באופן אישי לכל כתב וכתב שמבקש וחוזרים על המסרים שוב ושוב.

בין הראיונות יצא נתניהו יחד עם יועץ התקשורת שלו. הוא כמובן לא התראיין, הוא הרי לא ח"כ פשוט, הוא מנהיג! אליבא דנתניהו, מנהיגים לא עומדים במסדרון ונותנים ראיונות כמו ח"כים פשוטים. פה ושם הוא נראה מסתודד עם לבנת, סילבן שלום ובעיקר עם יועץ התקשורת, ונראה כמפקד שמפקח מקרוב אחר חייליו. את התמונה חתמו הח"כים אפי איתם וצבי הנדל. שוב טלפונים ועוד מבזקים וכותרות. לבסוף, לאחר שרוב העיתונאים כבר הלכו, ניסה ח"כ יוסי ביילין להכניס איזה משפט בזכות האופק המדיני ופתיחת מו"מ עם החמאס לצורך הפסקת אש ושחרור גלעד שליט. אבל מי הקשיב לו?.


שעה אחר כך בשעה 14:00 מתחילה ישיבת סיעת קדימה. צבא הכתבים שהיה בוועדות בקומות התחתונות הגיע במלואו לקומה החמישית אל חדר סיעת קדימה ושמע את ראש הממשלה אומר את אותם הדברים שכבר נאמרו, כולל התקפה מחודשת על האופוזיציה ועל נתניהו, בכל זאת יש עדיין הרבה מהדורות ועוד יומנים. מיד אחר כך, בישיבת סיעת הליכוד, שחרר נתניהו את חרצובות לשונו ובכמה משפטים יעילים וקצרים בקול עמוק וממלכתי חידד את כל המסרים והחריף אותם, כשבראשם משפט המחץ "תתעסק עם חמאס - לא עם האופוזיציה", שזכה כמובן לכותרות מצד עצמו.

לסיכום אותו יום כדאי לאולמרט לזכור שהוא עשה שתי טעויות בסיסיות ואפילו קריטיות.

הטעות הראשונה - התחיל לדבר על מו"מ ואופק מדיני. כשרוצים להיות פופוליסטים ולצבור נקודות בדעת הקהל, לא אומרים דברים כאלה באותן שעות שבהן נופלים טילים על ראשי אזרחים. הטעות השניה היא - לא תמיד צריך לתקוף את האופוזיציה, במיוחד לא כשאתה אמור להיות ראש ממשלה סמכותי. מנהיג שאמור להיות בטוח בעצמו ובדרכו לא מתפלמס עם אויביו בקטנוניות כדרך קטני העסקנים.

משום כך התוצאה של הקרב על הספין מבחינתו של אולמרט לא ממש השיגה את התוצאות המקוות. המשפטים ההחלטיים והמנהיגותיים על פעולה עקרונית ללא חשבון נגד החמאס - הוצגו במקביל כפעולה קטנה ובלתי משמעותית שלא מכוונת להשיג את היעד האמיתי, שמעורבים בה שיקולים מדיניים זרים. גרוע מכך אולמרט הוצג כמי שתקף את נתניהו, שאולץ להשיב אש ועוד במטבע ממלכתית שמיצבה אותו בעמדה כביכול מאופקת ואחראית יותר. אז אומנם צודק אולמרט בכך שיו"ר הליכוד בנימין נתניהו, אולי לא יוכל להבקיע את דעת הקהל הבינלאומית בהופעה אחת בטלוויזיה, אבל להבקיע בתקשורת הוא יודע היטב.