עצמאותה של רשות השידור מוגבלת. תקציבה טעון אישור אגף תקציבים באוצר, השר הממונה, הממשלה וועדת הכספים בכנסת ולאחרונה אף מונה לרשות חשב הכפוף ישירות למשרד האוצר.
למעשה, מבחינה מנהלית ובאופן מעשי ויומיומי, מוגדרת רשות השידור כסניף או כיחידת-סמך של משרד האוצר והיא נלחמת בכל כוחה על-מנת לשמור על עצמאות המסך או המיקרופון, כמעט כנגד כל הסיכויים.
החלטת הממשלה שאושרה בכנסת, המחייבת קיצוץ של למעלה מ-200 מיליון ש"ח בתקציב הרשות ופיטורי 700 עובדים, תהפוך את הרשות ב-3 השנים הבאות לצעצוע החמוד של משרד האוצר.
זאת, משום שכל תכנית התייעלות, פרישת עובדים, הסכם תנאי פרישה, העברות תקציביות מסעיף לסעיף, שינויים בצורות העסקה וכדומה, טעונים אישור הממונה על השכר במשרד האוצר אגף תקציבים והחשב הכללי. בנוסף, שכרם ותנאי העסקתם של עובדי הרשות הוא כשל עובדי מדינה.
לכן, יש מקום לשנות את הגדרת הרשות ולהפוך אותה לחברה ממשלתית. בחברה ממשלתית יש מערכת מוגדרת של נהלים, מערכת החקיקה מוסדרת והתערבות חיצונית בהתנהלות החברה ומטרותיה הינה עבירה על החוק.
הדירקטוריון, הנושא באחריות אישית להתנהלות החברה, מוסמך לאשר את תקציבה, וכל הכפיפות לענייני שכר, תקציב ותשלומים הינה במסגרת אחת של רשות החברות, המחויבת גם היא לפעול על-פי החוק.
יתרון נוסף הוא שחברה פועלת עם על-פי שיקולים עסקיים, מאזנים מבוקרים והיא יכולה לקזז מע"מ. כיום, רשות השידור משלמת 18% מע"מ, אך אינה יכולה ליהנות מקיזוז הוצאותיה ובכך נגרם נזק אדיר לתקציבה. זו אחת הסיבות שהרשות מעדיפה הפקות פנימיות על-פני הפקות חיצוניות, ורכישת סרטים בחו"ל וכדומה.
יש לבנות מסגרת משפטית עצמאית הנשענת על אגרה סבירה ורצוי אגרת רכב, שהיא פרוגרסיבית ולא אגרת טלוויזיה- כדי לקיים שידור ציבורי ראוי ועצמאי.
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
