פשיטת רגל

סקרנו במאמר הקודם "ציונות – אנטי תזה ליהדות" את שורשי בעיות הקיום היהודי כיום במדינה שהקימה התנועה הציונית בארץ ישראל. הבה נעשה עתה הערכת מצב קצרה לאן הביא אותנו השלטון הזה.

במשך 2,000 שנות גלות ניווטו אותנו מנהיגי התורה, עם מפוזר ומפורד בכל קצוות תבל, ללא אדמה משלו, ללא צבא. ובכל זאת שרדנו בזכותם חרף האנטישמיות הלוהטת. ראינו, לעומת זאת, לאן הובילו מנהיגי התנועה הציונית את היהודים שהיו תחת מרותם במהלך 100 השנים האחרונות.

התנועה הציונית נשלטה מתחילתה ועד שנות השבעים המאוחרות על-ידי מפלגות השמאל הסוציאליסטי, והם גם הקימו את המדינה. הבטחתם היתה להקים כאן חברה שוויונית וצודקת, שתהיה חלק מן העולם המערבי.

מה קרה בפועל?

הפער בין המעמדות הוא מן הגדולים בארצות המערב. לא זו בלבד שמרבית אזרחי המדינה הזאת לא זוכים לתנאים הסוציאליים של מדינות הרווחה באירופה, אלא שאפילו גם ביחס למדינה קפיטליסטית כמו ארה"ב מעמדם נחות. בריאות, שירותי רווחה, עזרה לנזקקים - בכל אלו כשל המפעל הציוני.

הקיבוצים, "פאר" היצירה הסוציאליסטית של מקימי המדינה, שעליה התגאו כה הרבה, אינם אלא חבורת פושטי רגל מבחינה כלכלית ופושטי עור של הציבור מבחינת כספי העתק של משלם המיסים המוזרמים להם, ללא שום יחס למספרם באוכלוסיה. זאת, כאשר הם ממשיכים לנהל רמת חיים גבוהה. לא כולם, החזקים. את הזקנים הם מזניחים לגורלם. אכן, "פאר" היצירה הסוציאליסטית של מקימי המדינה.

בעקבות שימת הדגש בחברה החילונית על תרבות הצריכה ומילוי מיידי של התאוות והרצונות החומריים, נפגמה קשות תחושת הקולקטיב והולכים ומעמיקים הפערים הכלכליים בין שכבות האוכלוסיה. הולכת ומשתררת ההרגשה של חטוף ואכול כי מחר נמות, כל איש לנפשו. מה שעומד בראש מעיינם של הרוב המכריע של אזרחי המדינה הוא ניצול משאביה להתעשרות קלה בלי לתרום לרווחת החלשים בתמורה, דבר שתורם רבות לערעור המסד החברתי.

הממסד הציוני השולט הביא להרס האחריות והערבות הקיבוצית היהודית - לא רק במסרים החינוכיים השליליים שהוא מנחיל - אלא גם בעצם הבאת גויים רבים והטמעתם בחברה כאן. מאז החלו להביא לכאן מאות אלפי גויים מברה"מ לשעבר (כדי להוות משקל נגד לספרדים ולחרדים, כדברי עליזה שנהר ששימשה כשגרירה בברה"מ) התרבה הפשע האלים ברחובות הערים והמוסר התדרדר עוד יותר.

הרס התורה כבסיס לקיומו של מרבית העם היהודי היושב כיום בציון על-ידי ה"ציונים", הביא בעקבותיו להרס המרקם של החברה היהודית. בעוד הקהילות היהודיות המסורתיות הצטיינו תמיד במוסר חברתי ומשפחתי גבוה, זאת תוך התבדלות מן הבהמיות והשכרות של הגויים הסובבים, הרי החברה החילונית כאן בארץ ישראל "מצטיינת" באלימות, סמים, פשיעה, שתיה לשוכרה ועוד מרעין בישין ומגשימה בכך את חזון מקימיה – "עם ככל העמים" ב"מדינה ככל המדינות".

את העובדה שהמדינה שרדה עד כה, אם נדבר רק במונחים של גדר הטבע, ניתן לייחס לסולידריות והאחדות ששררה בקרב תושביה במטרה להמשיך את קיומה. מכל מקום, ככל שחולפות השנים נחלש כוח העמידה של תושביה ובקיעים רציניים בהרגשת שותפות הגורל נראים בעליל.

גם בחזית הפוליטית הפנימית, הרציונל שעמד מאחורי הקמת המדינה - לשמש מפלט ומקלט לעם היהודי - התערער לחלוטין עם הופעת מפלגה שחרתה על דגלה את המסר היחידי של מלחמה בדת היהודית וביהודים דתיים, אפילו ללא מסווה של מצע סוציאלי כפי שהיה בעבר. בזאת, באה לשיאה תופעת האנטישמיות האוטו-יהודית. המדינה שהקימו הציונים היא כיום המדינה האנטישמית ביותר בעולם המערבי מבחינת יחס הממסד (איננו מדברים –בינתיים, רח"ל - על אנטישמיות רצחנית של המוני העם). באף מדינה בעולם המערבי לא יעזו כלי תקשורת להפיץ תעמולת שטנה נגד התורה ושומריה, כפי שנעשה במדינה המתיימרת להיות "יהודית".

המדינה לא מסוגלת יותר לספק לאזרחיה את המצרך הבסיסי שחייב כל שלטון לספק - חוק וסדר. אלימות כבר מן הגיל הרך בבתי הספר, סמים, זנות, פריצות לבתים, גניבות רכב, רחובות בלתי בטוחים, אונס - הם נחלת אזרחי המדינה.

מערכות המשפט ואכיפת החוק שהן אשר היו צריכות לדאוג לאכיפת החוק והסדר, איבדו את אמון הציבור, בגלל ניצולן על-ידי חוגי מיעוט להשלטת דעותיהם על הרוב בדרך לא דמוקרטית. לא זו בלבד שהן עסוקות בתככים פוליטיים במקום בהשלטת חוק וסדר, אלא שהן אף תורמות בפסיקות המשפטיות ובצורת האכיפה החסרה להתדרדרות המוסרית של החברה.

חיקוי נורמות ההפקרות המוסרית של החברה המערבית המודרנית – שאף הן דבר אותו מעודדים השליטים האמתיים במדינה שהם החונטה המשפטית אותה ייסד אהרן ברק - מהווים אף הם גורם המאיץ את התפרקות החברה כאן. התקשורת מהווה חלק מכריע בדמורליזציה של החברה, הן בהיותה ממריץ להתפרקות המוסרית, והן בהיותה פתחון פה נאמן לחוגים המשתפים פעולה עם אויבי המדינה מבית ומחוץ.

לעומת כל אלו, דווקא ציבור החרדים לדבר ה´, שאת אורחות חייהם הוקיעו ולמנהיגיהם בזו הציונים, הם אשר מקיימים, כאן כמו בארצות הגלות האחרות, מערכת עזרה סוציאלית ענפה. אפילו אותם חילונים - שמעבירים את לילות שבת שלהם מסביב לטלוויזיה תוך צפייה בתוכניות הארס והלעג נגד "החרדים" - כאשר הם נזקקים לסיוע רפואי חיוני שהמדינה לא משכילה לספק להם, פונים לארגוני הצדקה של אותם חרדים שאולפו לשנוא.

קהילות היהודים שנותרו נאמנים לתורת ישראל, לא נגועות בכל אותם חוליים. בבתי ספרנו אין סמים. אין סכינים ואגרופנים. בעוד ציבור החרדים לדבר ה´ מהווה כ-10% מן האוכלוסיה, חלקם באוכלוסיית בתי הסוהר אפסי. הרחובות היחידים כיום בהם יכולה בחורה ללכת בבטחה בשעות הלילה מצויים רק בשכונות של קהילות אלו.

הדבר בולט עוד יותר, מכיוון שבעוד באוכלוסיות בעלות מבנה סוציו-אקונומי דומה לזה של החרדים, אחוז הפשיעה וההזדקקות למוסדות הסעד של המדינה גבוה, הרי אצל ציבור החרדים לדבר ה´, הדבר הפוך. תופעה המנפצת את התיאוריות האקדמיות על הקשר בין היחס הישיר לכאורה למעמד סוציו-אקונומי נמוך ובין פשיעה גבוהה. היהודים הנאמנים לתורה, הם הציבור העני ביותר במדינה, ובכל זאת אחוז הפשיעה בקרבו נמוך לאין שיעור מאשר אצל ציבורים בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה. גם היחס הישיר בין הכנסה נמוכה והזדקקות לשירותי רווחה סוציאליים המצוי בחברה החילונית, לא קיים בקהילות התורניות. הן בגלל שירותי העזרה ההדדיים המפותחים בקהילות של שומרי תורה והן בגלל המבנה המשפחתי החם והתומך.

התנועה הציונית הרסה את קהילות יהדות ספרד המפוארות. מיהודים שחייהם התרכזו סביב התורה ולכן היו תמיד נעלים מוסרית וחברתית משכניהם הערבים, הפכו כאן רבים מהם לאנשים שעולמם הרוחני מתרכז מסביב לפאבים, סמים וכד´. ממיעוט שקיים עצמו בכבוד הפכו אותם כאן לרוב של נזקקי סעד. את בניהם הגדולים שלחו לקיבוצים בהם זוללים נבלות וטרפות המשקצים את הנפש, את בנותיהם גייסו לשירות סדיר בצבא, דבר שכמובן לא נשמע עליו בחברה יהודית מסורתית וגם לא באף מדינה בעולם. את סמכות האב כנותן הטון המוסרי ומעצב הדמות הרוחנית של המשפחה – הרסו. ולא שקטו עד שאף חטפו מהם אלפי תינוקות ומכרום או מסרום לאימוץ.

מייסדי התנועה הציונית טענו שהקמת מדינה עצמאית תביא לקץ האנטישמיות ותסיר את הסכנה שרבצה תמיד על הקיום הפיזי של העם היהודי. בפועל, מרוכזים כיום כחמש מיליון יהודים בגטו הגדול ביותר אי פעם, מוקפים במאות מיליוני ערבים ומוסלמים חמושים מכף רגל ועד ראש ומיליוני ערבים בין הים והירדן המפעילים טרור רצחני שאף מדינה בעולם לא התנסו בשכמותו מעולם. במקביל, הולכת וגוברת הפעילות האנטי יהודית של הערבים אזרחי המדינה, המתגייסים לעזרת הטרור והחלו אף להפעיל מיני אינתיפאדה בכבישי הארץ, תופעה שכל הסימנים מראים שהיא הולכת וגוברת.

המקום המסוכן ביותר כיום בעולם ליהודי כיהודי - הוא בארץ ישראל. לא זו בלבד, אלא גם יהודים בחו"ל מאוימים כיום בגלל אותה מדינת "ישראל" שאמורה היתה לתת מענה לאנטישמיות והפכה למעשה למחולל האנטישמיות מס´ 1 כיום בעולם.

ולא רק שהקמת "מדינה ככל המדינות" ל"עם ככל העמים" לא השקיטה את האנטישמיות בקרב אומות העולם, אלא שהגויים בארצות המערב הנוצריות - שאנטישמיות הפכה אצלם לדבר שאינו "פוליטיקלי קורקט" לאחר השואה – מצאו להם דווקא בציונות ובמדינה שהקימה, סיבה לפעול נגד יהודים, תוך שהם מסווים את האנטישמיות כאנטי-ציונות. הסיבה היחידה לשמאלנים ליברלים חילונים במערב לתמוך בטרור פונדמנטליסטי מוסלמי קיצוני, היא זהות קרבנו – יהודים.

אפשר למנות עוד ועוד את "הישגי" הציונות. אבל די באמור לעיל כדי שכל בר-דעת ייווכח לדעת שהתנועה הציונית פשטה את הרגל. מה שהבטיחה לא קיימה. ומה שקיימה הוא הרס חלקים נכבדים של העם היהודי ודרדורו לשפל שלא ידע כמותו מאז תחילת קיומו.

אם זאת לא פשיטת רגל מוחלטת - מה כן?