עו"ד דב ויסגלס ממעט להתבטא בפומבי - בשנה האחרונה הופיע פעמיים: 20 דקות הרצה בפני באי כנס יוזמת ג'נבה בינואר 2008, וב-28.5.07 התראיין לגלי צה"ל. מאמרים שלו בעיתונות הכתובה לא מצאתי בכלל, ובשנה האחרונה בוודאי לא היו כאלה. והנה שלשום, ה-6.4.08, נפל דבר: "לא נשמעת איזושהי אמירה, כי בשים לב לכל אשר עולל, ייטיב האיש אם יילך לביתו ויניח לנו מדבריו", הוא כותב ("שקט, בבקשה", ידיעות אחרונות) במאמר צבוע, מרושע, וולגארי וגס רוח להדהים. ומי שעצר לרגע את נשימתו יכול להירגע: מדובר בעמיר פרץ, לא באולמרט.
ואיזו "אמירה"! שמעו: "בימים האחרונים לא חדל עמיר פרץ להרעים בקולו: הוא מתראיין בכל ערוצי הטלוויזיה, ובלהט אופייני מעלה את סכסוכיה המייגעים של מפלגת העבודה. הוא מכנס כנסים תוך שהוא תוקף בגסות (!) את מנהיג מפלגתו.... לצד טרוניות מפלגתיות טרחניות מרעיף פרץ על הציבור את עיקרי משנתו החברתית כלכלית ה"סוציאל דמוקרטית" (המרכאות-במקור) וחוזר על עיקרי תורתו המדינית-ביטחונית הגורסת, בין השאר, שלום עם סוריה, שחרור ברגותי, מו"מ עם החמאס והרשות הפלשתינית גם יחד, וכיו"ב", סוף ציטוט.
בחודש האחרון הצבעתי בסדרת מאמרים באתר זה על האופן שבו מדבררים "כוכביו" הותיקים של "ידיעות", לפיד וברנע, את האג'נדה הפוליטית של משטר שרון, וגם על האונס שהם מבצעים באינטליגנציה של קוראיהם לצורך זה. בשבועיים האחרונים חדלו שני אלה מתעמולתם (אולי, רק אולי, הייתה לי תרומה כלשהי לכך) והנה מציב "כוכב" חדש גבולות חדשים למושג "זונת תקשורת" אותו ראוי, לדעתי, לייחס לידיעות אחרונות. לטובת מי שאולי חש אי נוחות מהמושג הזה להלן ציטוטים נבחרים, והקורא מופנה אל המאמר במלואו כדי להשתכנע שלא הגזמתי.
להלן "מפרט החטאים" של פרץ:
- "הוא התרווח בקלילות ובלא היסוס בכיסאו של שר הביטחון... ונטל על עצמו את ניהולה של מערכת הביטחון באחת התקופות הקשות של ישראל... ובלא ניד עפעף התחייב לתפקיד אף שידע כי אין לו כל הבנה, ידע, ניסיון וכישורים לנהל את ביטחון ישראל".
- "נסיבות פריצתה (של המלחמה) ותרומתו של פרץ לניהולה ממחישות באורח טראגי את ממדי הטעות שטעה האיש בקבלת המינוי. אולם מי שכשל באורח כה חמור בהערכת עצמו תוך התעלמות בוטה מיכולותיו האוביקטיוויות חזקה עליו שגם לא יגזור על עצמו נידוי והרחקה המתחייבים מחומרת כישלונו".
- "המילים "איני יכול עוד" שבהן נימק (בגין) את פרישתו, ביטאו את חיבוטי נפשו ויסוריו של איש ציבור שניחן בכבוד עצמי ובמצפון-בשל האחריות שנטל על עצמו... למהלכיה של אותה מלחמה (לבנון הראשונה) ותוצאותיה".
- "ועדת חקירה, המתמנה לאחר כשל צבאי או תקלה ממלכתית אחרת, נדרשת, בין שאר תפקידיה, להסביר אחריות מהי לאלה הלוקים בשיפוט עצמי וחומקים מהסקת מסקנות הכרוכות באי התאמתם לתפקיד ממלכתי שתבעו לעצמם ולמצות עמם את הדין הציבורי (או המינהלי). ועדת חקירה חייבת להסביר לאותם אנשים את אשר התקשו להבין בעצמם".
למקרא הדברים משוכנע "האיש מהמאדים"- איך לא- שפרץ ביצע הפיכה צבאית שבעקבותיה הכתיר עצמו לגנרליסימו. הלו, אתה שם: זוכר מי מינה את פרץ לשר הביטחון רק כדי שיוכל למנות את חברו, הגנב "לכאורה", לשר האוצר? זוכר את ממלא-המקום שהגנרליסימו שלך, שרון, השליט עלינו, מסיבות הנהירות לך טוב יותר מלכל אחד מבינינו?
איך זה, אדון משפטן, שבעיניך הממונה השלומיאל אחראי יותר מהממנה המושחת: הלא אתה עצמך טוען שמטבעו הממונה לא מסוגל לראות את הדבשת שעל גבו הוא, אבל הממנה יכול גם יכול היה לראותה-הרי כולנו ראינו וגיחכנו הרבה לפני המשקפת הסתומה.
למה רק פרץ צריך להתנדף כביטוי לקבלת אחריות ואולמרט לא? האם אתה שותק ביחס אליו בגלל חלקך במינוייו או מפני שאתה רואה בו מספר 2 פוטנציאלי בממשלת ברק? ואולי בגלל שניהם ביחד? תשמע טוב:
1)
לכל אחד מותר להטיף לסוציאל-דמוקרטיה גם אם הוא והיא לא מוצאים חן בעיניך (ואגב, גם לא בעיניי) וגם אם הוא פישל קודם לכן בתפקיד ממלכתי, ולא רק זאת אף זאת: מותר לו לעשות זאת בצריחות ובנפנוף ידיים.
2)
גם "מנהיג המפלגה", עליו נזעקת להגן, מטיף לסוציאל-דמוקרטיה. אני מסכים אתך שהיא הרבה פחות מסוכנת כאשר מטיפים לה ממגדלי אקירוב מאשר כשעושים זאת משדרות, ובתמורה אנא הסכם אתי שאתה צבוע.
3)
ממשלת אולמרט:
א. הודיעה שהיא חותרת לשלום עם סוריה.
ב. מנהלת מו"מ מקביל עם החמאס (חשאי, באמצעות עמוס גלעד והמצרים) ועם פתח.
ג. מדי מספר חודשים מדליפה לפתח, באמצעות התבטאויות של פואד לתקשורת, שגם ברגותי על השולחן.
למה מה שמותר לממשלה לעשות אסור לפרץ להגיד? רק מפני שהוא קורא תיגר על הגנרליסימו הבא שאתה מנסה להשליט עלינו?
4)
כל החטאים שאתה מייחס לפרץ נכונים שבעתיים ביחס לאולמרט מ-5 סיבות מצטברות לפחות: אחריותו לפרוץ המלחמה היא בלבדית, אחריותו להתנהלותה רבה מזו של פרץ, הוא עדיין מחזיק בתפקידו בעוד שפרץ התפטר, וינוגרד התבטא כלפיו ביתר חומרה מאשר כלפי פרץ ונגד פרץ לא התנהלה ואין מתנהלת כל חקירה. למה שלא תכתוב מאמר נבזי ומרושע גם נגד אולמרט?
אבל העניין האמיתי במאמר הזה איננו תוכנו הצבוע ואפילו לא סגנונו השערורייתי אלא סיבת כתיבתו ועיתויה. האיש הענייני, המחושב והציני הזה התרחק תמיד מאור הזרקורים. גם היום הוא לא כותב כדי להשפיע על הציבור: אילו התעניין בכך היה כותב מזמן, והרבה. הוא עושה זאת כדי למצוא חן בעיני ברק, ולעזאזל האמת, ההגינות והאינטרס הציבורי.
בכינוס ועדת ג'נבה תיאר ויסגלס, בין השאר, כיצד התמחה, בשירות שרון, בשילוב של צעדים מדיניים וביטחוניים חד-צדדיים מול הפלשתינים. ויכוח מדיני לו עם אולמרט, החותר להסכם קבע בקרוב, בעוד שמדיניותו של שרון יצאה מההנחה שאין עם מי לדבר על העתיד. ממציא הנסיגות החד-צדדיות ברק מחזיק בדעה זו עוד מאז נכשל בקמפ-דייויד. מן הסתם מזהה בו ויסגלס את המנהיג הבא של השמאל, ואחרי שעשה לביתו במשך 4 שנים (גם יו"ר בזק - זוכרים?) הוא כנראה מעוניין לשוב לתחביבו הישן: רקיחת מרקחות מדיניות ופוליטיות ליד אוזנו של הקברניט והרחק מן העין הציבורית.
מכתבה כזו מרוויח "ידיעות" תמיכה ביציבות ממשלת אולמרט, וויסגלס מרויח נקודות אצל ברק. המפסידים הם שוב קוראי העיתון, שתמורת כספם הטוב מקבלים תעמולה פוליטית במקום תקשורת איכותית. אסתכן ב-2 נבואות:
- בחודשים הבאים אנו צפויים לאיזון בתמיכה של "ידיעות" בין שני האהודים, בניגוד לתמיכתו המוחלטת באהוד א. עד היום, וזאת לאור הכרת העיתון בכך שהאתגר של פרץ מסכן את הישארות העבודה בממשלה ולכן - את שרידותה.
- עד הבחירות נשמע ואולי גם נקרא יותר ויותר מהגיגיו של דב ויסגלס.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
