פרס אולמרט לשלום

הפילוסוף המהולל קרל פופר דרש בספרו הנודע, "החברה החופשית ואויביה", במסגרת הפרק "הצדק הטוטליטרי", כי "אויבי החופש תמיד האשימו את מגניו בחתרנות. וכמעט תמיד הצליחו לשכנע את התמימים ואת בעלי הכוונות הטובות". ואמנם, האין זכורים לכם דבריו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, אשר הוא, אנשיו ועיתונאיו אמרו לא פעם ולא פעמיים כי היציבות השלטונית חשובה יותר מכל דבר אחר בעת הזו. חשובה יותר מנשיאה באחריות. חשובה יותר מתרבות פוליטית, כמו גם מוסרית, של שכר ועונש, מחדל ותשלום. חשובה יותר מדעת הקהל העוינת אותו ואת ממשלתו. חשובה יותר ממנהיגות ראויה המכבדת את שולחיה.

דומה, כי לאורך ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מאז היווסדה לא גרם איש נזקים גדולים יותר לציבור מאלה שגרם אהוד אולמרט בנוכחותו הנפקדת בתמונת האחריות הלאומית. זאת, בעודו מסרב בכל תוקף לשאת באחריות כלשהי למעשיו. ודי אם נמנה לעניין זה את השימוש הלא דמוקרטי והמסוכן שהוא עושה בבכירי הפקידות הממשלתית לרבות בניסיונות פסולים לנגח באמצעותם את מבקריו, את ההפקרה הכללית שבה מתנהלות מערכות הכלכלה, החינוך והבריאות תחת שלטונו, את הניסיון המכוון לפגוע בעצמאות הרשות השופטת או את הדרך שבה הוא וממשלתו יצאו למלחמה האחרונה תוך הפקרה מוחלטת של העורף.

כל מי שמכיר את משתאות האימים של הפשיסטים באיטליה - אורגיות של סביאה, שתייה לשוכרה, מין בכפיה, אלימות וערבוב דקדנטי של הון - שלטון (שהרי מוטב שתדעו כי בשחיתות השלטונית תמיד תמך ההון הגדול) והכול בערבה של מלחמת עולם; מתקשה שלא להתחלחל נוכח המתרחש בישראל בשנתיים האחרונות.

והנה, נסו לדמות בעיני רוחכם את ישיבת ממשלת אולמרט בערבה של מלחמת לבנון. שר המשפטים אך סיים לבצע בחיילת צעירה מעשה מגונה ללא הסכמה. שר האוצר עסק מן הסתם, ויש לומר לכאורה, במעטפות שגנב או שמא בארוחות הסביאה וההוללות שמימן בהן. הרמטכ"ל אך סיים לעסוק בתיק המניות שברשותו ואילו ראש הממשלה הוטרד, אולי, באחד מבתיו - אחוזותיו או שמא באחת מהפרשיות הרבות, המעלות חשד לפלילים, בהן הוא מעורב. לכאורה כמובן.

הפילוסוף הדגול שופנהאואר קרא לעידן ההגליאני הפרוסי, שבמהלכו הגנו פילוסופים מטעם ובראשם הגל על המאפיינים הטוטאליטריים של השלטון בפרוסיה, "עידן אי היושר" ותיאר את התקופה בזו הלשון: "האופי של יושר, אותה רוח של חקירה ודרישה יחד עם הקורא, זו המהלכת בכתבי הפילוסופים הקודמים, נעלם כאן לגמרי. כל עמוד מעיד כי פילוסופים כביכול אלה אינם מנסים ללמד את הקורא אלא לכשפו". ואילו פופר שבו פתחתי הוסיף ואמר: "יש עוד אנשים המאמינים עדיין בכנותו של הגל, או התוהים עדיין אם אין סודו נביבות סתם... מתעוררת השאלה אם רימה הגל את עצמו כמי שהלך שבי אחר הז'רגון שלו, רב ההשראה, או שמא העז וקם לרמות ולקסום לאחרים... חרף כל זאת, קשה להעלות על הדעת שאי פעם היה הגל נעשה הדמות המשפיעה ביותר בפילוסופיה הגרמנית לולא עמדה מאחוריו סמכותה של המדינה... אינני מחדש דבר אם אני קובע שהפילוסופיה של הגל ניזונה ממניעים זרים וכי משום כך אינה ראויה ליחס רציני".

והפליא לסיים עם הגל שוב שופנהאואר: "הגל, שמגבוה הציבוהו שליטים כפילוסוף הגדול המוצהר, היה נוכל בור, שטוח ראש, משמים ומבחיל, שהגיע לשיא החוצפה בשרבוט ובהגשה של הבלים מתמיהים ומטורפים ביותר. חסידים שכירים הכריזו ברעש גדול כי הבלים אלה אינם אלא חכמת נצח וכך נתקבלו בנקל על כל הכסילים, אשר התלכדו בזאת למקהלת התפעלות מושלמת שכמוה לא נשמעה עוד מעולם. בזכות שדה ההשפעה הרוחנית רחב הידיים שהמציאו השליטים להגל, עלה בידו לחולל את ההשחתה האינטלקטואלית של דור שלם". ושוב פופר עם שאלתו הנצחית: "ואני שואל אם אפשר להתחרות בהשחתה הבזויה הזאת של כל דבר הגון".

ואילו אני שואל את עצמי, אם לרגע קל נחליף בציטוטים לעיל את ממשלת פרוסיה בממשלת אולמרט-הירשזון-רמון ואת העט להשכיר של הגל בזו של הזוג נחום ברנע (ושל עיתונו ידיעות אחרונות) ואמנון אברמוביץ, האם נוכל להתחרות בהשחתה הבזויה הזאת של כל דבר הגון?

ותשובתי לכם היא כן וכן ועוד פעם כן. כל עוד יהיו עיתונאים ואנשי רוח הגונים, חופשיים ובלתי תלויים, ובל יטעו הנוכחים - גם כאלה עדיין יש בנמצא במחוזותינו והאירוע של היום הוא דוגמא מצוינת לכך, אזי נוכל להתחרות. ועוד איך שנוכל.

אריה, ידידי: אני משבח אותך על עוז רוחך ועל אומץ ליבך המשולבים ביכולת כתיבה נדירה. כפי הנראה, את פרס אולמרט לשלום, כפי שזכה העיתונאי מטעם נחום ברנע ובעתיד אולי רעו, מגן השחיתות והמושחתים אמנון אברמוביץ, אתה כבר לא תקבל. לפחות לא מידיו של אהוד אולמרט. אך, בטוחני כי גם זמנים אחרים יגיעו.

תודה רבה.