קדושת התא המשפחתי

כידוע, על יהודים חלות תרי"ג (613) מצוות מהתורה, ועליהן נוספו דברי חכמים ותקנותיהם. אך התורה אינה מתעלמת גם ממי שאינם יהודים. על הגויים - "בני נח" בלשון ההלכה - חלות שבע מצוות: לא לעבוד עבודה זרה, לא לרצוח, לא לקלל את ה', לא לאכול אבר מן החי, לא לגזול, לא לגלות עריות ולהושיב בתי דין שידונו את העבריינים במצוות אלו.

על הגויים נאסרו שש בעילות: אשת איש, האם, אשת האב, אחות מהאם, זכר ובהמה. לעומת זאת, כפי שמפורט בהרחבה בפרשת "אחרי מות" שאנו קוראים השבת ונכפל בפרשת "קדושים" שנקרא לאחר חג הפסח, על עם ישראל נאסרו הרבה יותר בעילות. כך, למשל, נוספו האיסורים לבעול אישה בעת המחזור החודשי, אחות מן האב, דודה ועוד.

בעל "ספר החינוך" (חכם ספרדי בן המאה ה-13 שזהותו אינה ידועה בביטחון) מסביר מדוע נאסר הניאוף: "כדי שיתיישב העולם כאשר חפֵץ ה', וה' ברוך הוא רצה שיהיו כל ענייני עולמו עושין פירותיהן כל אחד ואחד למינהו ולא שיתערבו מין במין אחר [זו הסיבה לאיסור משכב בהמה ומשכב זכר]. וכן רצה שיהיה זרע האנשים ידוע של מי הוא ולא יתערבו זה עם זה [זו הסיבה ליתר האיסורים]. ועוד יימצאו כמה הפסדין בניאוף, שתהיה סיבה לבטל כמה ממצוות האל עלינו, שציוונו בכבוד האבות, ולא יוכרו לבנים עם הניאוף [ניאוף יביא לכך שאדם לא יידע מיהו אביו וכך לא יכבד אותו].

"... מלבד שיש בעניין הניאוף עם אשת איש צד גזל, שהוא דבר ברור שהשכל מרחיקו [כלומר: השכל האנושי מבין מדוע אסור לגזול], גם כי הוא סיבה לאיבוד נפשות, כי ידוע הדבר בטבע בני אדם שמקנאים על ניאוף בת-זוגם עם אחרים ויורדין עם הנואף עד לחייו, וכמה תקלות מלבד זה".

הסברים אלו הגיוניים מאוד וגם משתלבים עם היכרותנו את העולם, אך אין הם עונים על קושי אחר. אם הניאוף נאסר על-מנת שיהיה ברור מי בנו של מי, מדוע אצל הגויים הוא מצומצם בהרבה?


שלמות המשפחה


הרמב"ן מצטט, בפירושו לפרשתנו, את דעתו של הרמב"ם ב"מורה נבוכים". לדעתו, הטעם הוא "למעט המשגל ולמאוס אותו ולהסתפק ממנו במעט. והנשים האלה אשר אסר הכתוב בשאֵר [=בקרובי] האישה - הן המצויות עמו [עם הגבר] תמיד, וכן בשאֵר עצמו [=קרובותיו] מצויות לו והוא נסתר [=מתייחד] עמהן". ובדומה כתב ר' אברהם אבן עזרא: "בעבור שיצר לב האדם כבהמות, לא ייתכן לאסור כל הנקבות, והנה אסר כל הנמצאות עמו בכל עת".

לשיטת הרמב"ם ואבן עזרא, התורה רוצה שהאדם ימעט ביחסי מין, ולכן היא מגבילה אותו לאישה אחת בלבד - אשתו. אך הרמב"ן מוצא חולשה בשיטה זו ואומר: אם כך - מדוע מדין תורה מותר לשאת יותר מאישה אחת? והוא מקצין את שאלתו עד כדי אבסורד מכוון: "ואין לאדם נישואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו".

לכן, אומר הרמב"ן, יש לומר שהטעם מצוי בתורת הסוד. יש לדעת, כי הרמב"ן היה מגדולי המקובלים בימי הביניים, אך הוא נוקט בזהירות רבה ואינו מביא בפירושו לתורה טעמים על דרך הסוד, אלא רק אומר שהם קיימים הוא מסתפק באמירה קצרה שיכולה להיות מובנת לכל. כך הוא עושה גם כאן:

"כפי הסברה, יש בעניין סוד מיסודות היצירה, והוא מכלל סוד העיבור. ודע, כי המשגל דבר מרוחק ונמאס בתורה, זולתי לקיום המין [האנושי], ואשר לא יולד ממנו - הוא אסור. וכן אשר איננו טוב בקיום ולא יצלח בו, תאסור התורה". הרמב"ן (שהיה גם רופא ידוע) ממשיך ומסביר, כי מנישואי קרובים עלולים להיוולד ילדים פגומים, ולכן אסרה זאת התורה.

אך במחילת כבודו, גם על הסברו של הרמב"ן ניתן להקשות. וכי עניינה של התורה בגנטיקה? אם היתה התורה עוסקת בשמירה פרטנית על בריאותו של האדם, היא היתה למשל מגבילה אכילת בשר - ואפילו בשר כשר - כדי לשמור על רמת הכולסטרול. אך התורה מסתפקת באמירה כללית של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" ואינה נכנסת להוראות בריאותיות. כך גם בענייננו: התורה היא ספר מוסר; מה לאפשרות שחלילה ייוולד ילד חולה ולעקרונות מוסר? וכפי שמקשה הרמב"ן עצמו על שיטת הרמב"ם ואבן עזרא: וכי על זה צריך לחייב את העבריין בעונש מיתה?

לאור זאת, יורשה להציע טעם נוסף, בכיוון בו כבר הלך בעל "ספר החינוך". אכן, התורה רוצה להקפיד מאוד על כך שיהיה ברור לחלוטין מיהו אביו של כל יהודי. על זהות האם כמובן אין ספק (וזו גם הסיבה שביהדות נקבעת ההשתייכות הדתית על-פי האם), אך קריטי לדעת גם מיהו האב.

הסיבה לכך היא חשיבותו העצומה של התא המשפחתי בתפיסה היהודית. המשפחה היא הבסיס, ממנה מתחיל הכל. לא לחינם היא מכונה "תא" - בדיוק כמו תאים בגוף, שמיליונים על מיליונים מהם יוצרים את הגוף השלם. ואם חלילה התא חולה, הרי שהגוף כולו עלול להתפרק.

הדבר בא לידי ביטוי מוחשי ברגע בו היהודים הופכים לעם - ביציאת מצרים. לצורך קורבן הפסח יש לקחת "איש שה לבית אבות, שה לבית". בני ישראל מצטווים: "מישכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח". בשל כך, ליל הסדר נערך קודם כל במסגרת המשפחתית הגרעינית, אליה כמובן ניתן להוסיף קרובים וידידים. לכן במרכז ליל הסדר עומדים הילדים במצוות "והגדת לבנך" - משום שהם הערובה להמשך קיומה של המשפחה, שהיא מצידה הערובה להמשך קיומו של העם היהודי.

כאשר היא עוסקת בגויים, התורה מסתפקת בציווי על העריות שקיימת סבירות גבוהה יחסית שיביאו לפירוק התא המשפחתי או לאובדן זהותו. לעומת זאת, כאשר היא באה לטפל בעם היהודי, אליו היא מכוונת - התורה מבקשת להבטיח את שלמותו של התא מכל הכיוונים האפשריים. לכן היא מרחיבה מאוד את איסור העריות.

מכאן נבין גם את חומרתו של איסור זה, שעונשו מיתה והנמנה עם שלוש המצוות לגביהן נאמר "ייהרג ובל יעבור". ברור מדוע יש להיהרג ולא לעבוד אלילים - משום שמדובר בלב לבה של היהדות. ברור מדוע יש להיהרג ולא לרצוח - משום שמדובר בלב לבו של הקיום האנושי. אך מדוע יש להיהרג ולא לשכב עם אשת איש? משום שגם כאן מדובר בלב לבה של היהדות. איסור עבודה זרה מבטיח את קיומו הרוחני של העם היהודי; איסור עריות מבטיח את קיומו הגשמי.