הבליו של גדעון לוי

עיתון הארץ, המגדיר את עצמו כעיתון לאנשים חושבים, מעניק במה נרחבת ל"עיתונאי" גדעון לוי לשטוח בה את דעותיו והגיגיו. קריאה שיטתית של מאמרי גדעון לוי מגלה שאין מדובר ב"עיתונאי" אלא בתועמלן, אשר טיעוניו רדודים וחסרי ביסוס עובדתי במקרים רבים. ואף על-פי כן, ממשיך גדעון לוי למכור את "הסחורה האינטלקטואלית" (לכאורה) ל"אנשים החושבים". כך הדבר גם במאמרו האחרון של גדעון לוי בהארץ (21.4.08) בו הוא קורא לראש הממשלה, אהוד אולמרט, לפתוח בהידברות עם מנהיג חמאס ח'אלד משעל, ומציין בהקשר זה את הדברים הבאים:

• "ההיסטוריה העולמית רצופה דוגמאות שבהן התמתנות וההתפשרות נולדו אך ורק כתוצאה מתהליכי מו"מ. כשהצדדים מדברים אלה עם אלה, הם משילים מעצמם את כל סיסמאות העבר, את השנאה היוקדת ואת הקיצוניות ובמקומן מתגלה נכונות לפשרה - גם אצל הקיצוניים והאלימים שבלוחמי החופש או הטרוריסטים... הטרוריסטים של אתמול היו כולם למדינאים של המחר, לאחר שעלו לשלטון או נהפכו לפרטנרים למו"מ".

• "רובנו, מותר לחשוד, יודעים שכך יהיה גם אצלנו. השאלה היא רק מתי. או במילים אחרות, אחרי כמה מעגלים נוספים של שפך דם... זה יקרה יום אחד, כפי שזה קרה עם אש"ף, ואז זה יהיה, בכל מקרה, באיחור משווע".

הנה כי כן, גדעון לוי מאמץ תפיסה משיחית המציגה חזון שאין בלתו, ולפיו חמאס בסופו של דבר יתמתן, יהפוך לפרטנר למו"מ ויאמץ עמדות שיאפשרו הסכם של שלום עמו. אין חולק, כי גדעון לוי רשאי לחשוב כך ולהעלות את מחשבותיו על הכתב, ואולם על-מנת שניתן יהיה לייחס לו מידה של רצינות מן הראוי שיבסס את תפיסת עולמו הדטרמיניסטית. אלו סימנים מעידים מצא גדעון לוי העשויים להצביע על מגמת התמתנות בחמאס ונכונות להשלמה עם קיומו של שלטון יהודי על שטח כלשהו של פלשתין ההיסטורית? האם גדעון לוי מכיר ולו פעיל חמאס זוטר אחד הנכון להשלים עם ויתור על שעל מפלשתין או על מימוש "זכות השיבה" במלואה לשטח ישראל?

גדעון לוי אינו מציג כל תימוכין לטענותיו ואין לו כאלה. הוא אינו טורח להקשיב לקולות הנשמעים ממחנה חמאס והאחים המוסלמים (תנועת האם) המעידים באופן מוחלט על מגמת הקצנה חמורה הבאה לידי ביטוי בהסלמת הטרור נגד ישראל ובהכשרת הלבבות בציבור הפלשתיני לקראת שחרורה הקרוב (כך הם חוזרים ומדגישים) של פלשתין מהים לנהר. עדויות אין סוף לתפיסה זו, עליה מחנכת תנועת חמאס את הדור הצעיר בגני הילדים, בבתי הספר, באוניברסיטאות ובמסגדים.

דבר מכך לא הגיע לידיעתו של גדעון לוי, או אולי הוא אטם את עצמו לכל מידע היכול להפריע ולזעזע את תפיסתו המשיחית. אלא אם כן, גדעון לוי מאמין שהפתרון לבעיה היהודית בפלשתין מצוי בהקמתה של מדינה דו לאומית בשליטת חמאס אשר "תבטיח" את ביטחונם של היהודים.

לא, אין מדובר בהשערה תלושה מן המציאות. יש בשמאל, במחנה האידיאולוגי המשיחי הקרוב לדיעותיו של גדעון לוי, המאמינים באמת ובתמים, כי זהו הפתרון הראוי לסכסוך.

קבוצה של אנשי אקדמיה יהודים (בהם ד"ר אילן פפה), פלשתינים ואירופים הקימו בשוויץ את ההתאגדות 'למען מדינה דמוקרטית אחת בפלשתין/ישראל'. מדובר בארגון לא ממשלתי הפועל תחת החוק השוויצרי ואשר משרדיו ממוקמים בז'נבה. החברות בארגון פתוחה לכל אדם ובתנאי שהוא מקבל את העיקרון של "מדינה דמוקרטית אחת בכל שטח פלשתין/ישראל".

הארגון (odspi.org) קובע במצעו, כי הפתרון היחיד למצב הינו בהקמת מדינה דמוקרטית אחת שתבטיח זכויות אדם לכל תושביה- ישראלים ופלשתינים. כדי להרגיע את הציבור הישראלי מפני הרוב הפלשתיני טוען הארגון, כי "האחריות להגנה על המיעוטים תהיה מונחת על כתפי כותבי החוקה של המדינה", וכי המדינה החדשה תהיה דמוקרטיה פוליטית וסוציאלית שתאפשר פריחה ושגשוג כלכלי.

יש לציין, כי אף ארגון בצלם, אינו שולל את רעיון המדינה הדו לאומית בכל שטח ישראל ורואה אפשרות סבירה, כי מסגרת שלטונית כזו (אשר תהיה ככל הנראה בשליטת חמאס) תבטיח את זכויות האדם של האזרחים החיים בה, ערבים ויהודים (לכך ייוחד מאמר נפרד). התפיסה של מדינה דו לאומית, ההולכת וקונה לה שביתה בחוגים נרחבים בשמאל הישראלי, משמעותה המעשית חורבנה של מדינת ישראל.