אחת הטענות העיקריות בפיהם של התוקפים את שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, היא ששר המשפטים מנסה לבצע שינויי חקיקה, הנוגעים למערכת המשפט, בקצב מהיר מדי.
בראש תוקפיו של פרידמן עומדים, כידוע, שופטים (בדימ.) של בית המשפט העליון, ובראשם - אהרן ברק.
"צונאמי" מכנה אהרן ברק את צעדיו של פרידמן.
מעניין, אפוא, לבחון מהו הקצב שבו היה מעדיף אהרן ברק ללכת כדי לבצע שינויי חקיקה הנוגעים למערכת המשפט.
לצורך כך נתאר כאן את הליך חקיקתם של כללי האתיקה לשופטים, והדברים ידברו בעד עצמם.
ובכן, בשנת 1993 מפרסם נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר, כללי אתיקה שיפוטית. כללים אלה מהווים מעין מדריך מפורט למדי להתנהגות ראויה של השופטים בבית המשפט ומחוצה לו.
אלא שכללי האתיקה הללו אינם מעוגנים בדבר חקיקה, ולכן מתעורר אז ספק בדבר תוקפם - לרבות בקרב כמה משופטי בית המשפט העליון הטוענים שאין להם תוקף מחייב.
השופט אהרן ברק יורש את מצב העניינים הזה כשהתמנה, בשנת 1995, לנשיא בית המשפט העליון.
במאי 96, בטקס השבעת שופטים, מביע הנשיא ברק את עמדתו באשר לכללי האתיקה הנ"ל ואומר:
"כללי אתיקה שיפוטית חקוקים אינם מצויים בישראל. אינה מצויה גם הסמכה לחקיקתם. כשלעצמי, נראה לי כי המצב הקיים הוא בלתי רצוי... יפה עשה קודמי בתפקיד, הנשיא שמגר, שפרסם ב-1993 כללי אתיקה שיפוטית. מן הראוי הוא לתקן את החוק, באופן שתוענק סמכות להתקנתם של כללי אתיקה שיפוטית".
וכך, לא נותר אלא להמתין לשינוי החקיקתי שיתקן את המצב, שגם לדידו של ברק הוא בלתי רצוי.
השנים עוברות והתיקון האמור בושש לבוא.
כעבור שלוש שנים, בינואר 99, משמיע ברק את הדברים הבאים:
"לגבי כללי אתיקה לשופטים, המצב כיום הוא כזה שאין בחוק יסוד: השפיטה, או בחוק השופטים, הסמכה להתקין כללי אתיקה וזה לא טוב. הרעיון שלנו הוא להכניס הסמכה להתקין כללי אתיקה בחקיקה... אני עצמי תומך מאד בכללי אתיקה".
אלא שבנוסף לכך, יש לברק השגות גם לגבי תוכן כללי האתיקה של שמגר, באומרו כי: "יש ביקורת עליהם. יש הסבורים שיש בכללים סעיפים שהקלו מדי עם שופטים, ולעומת זאת - סעיפים שהחמירו מדי עם השופטים".
חולפות להן עוד שנתיים באפס מעשה, והמצב הבלתי רצוי - בעינו.
בחודש מרס 2001 מפרסמת ועדה בת שלושה חברים מקרב חברי הוועדה למינוי שופטים את הדברים הבאים:
"סבורה הוועדה כי רצוי הדבר וכי הגיעה השעה להוציא מערכת שיטתית ומקיפה של כללי אתיקה שיפוטית, שתוכל להתבסס על מערכת הכללים שפורסמה על-ידי הנשיא ((בדימ.)) מאיר שמגר, ולתת לה תוקף מחייב. לפיכך ממליצה הוועדה כי נשיא בית המשפט העליון יפעל לגיבוש ופרסום של כללים כאלה".
נשיא בית המשפט העליון, שההמלצה הופנתה אליו, ממתין עוד שנה וחצי מבלי לעשות דבר בעניין, והמצב הבלתי רצוי נותר בעינו.
כעבור שנה וחצי כאמור, בחודש אוגוסט 2002, ממנה ברק ועדה בראשות השופט חשין, שתנסח ותמליץ על כללי אתיקה לשופטים שיעוגנו בחוק.
ועדת חשין יושבת על המדוכה כשנה וחצי נוספות, ובפברואר 2004 היא מגישה לנשיא ברק טיוטת הצעה של כללי אתיקה חדשים.
כעבור עוד שנה וחצי, בספטמבר 2005, מפיץ ברק את הטיוטא בקרב כל השופטים במדינה ומבקש את תגובותיהם.
ביוני 2006 מסכם הנשיא ברק עם שר המשפטים כי הכנסת תחוקק חוק שיסמיך את נשיא בית המשפט העליון להפעיל את כללי האתיקה באופן מחייב.
חשוב להבהיר: מה שעיכב את התקנת כללי האתיקה לא היה בשום אופן העדרו של חוק מסמיך. שכן חוק מסמיך הוא עניין טכני בלבד, שניתן היה לחוקקו גם עשר שנים קודם לכן ללא כל שהיות. מה שעיכב את העניין הוא העדרם של כללי האתיקה עצמם שיופעלו מכוח החוק המסמיך. ניסוחם של כללי האתיקה היה נתון לסמכותו ולטיפולו של נשיא בית המשפט העליון. הנשיא ברק טען, כאמור, כי קיימת ביקורת על כללי שמגר, אלא שהוא, ברק, גרר רגליים במשך עשר שנים תמימות עד שהביא להחלפת כללי שמגר בכללים אחרים, וכל זאת - למרות שברק עצמו, עשר שנים קודם לכן, הגדיר את המצב כבלתי רצוי.
עד כמה היה המצב בלתי רצוי נזכיר כאן, שהעדרם של כללי אתיקה תקפים גרם לתקלות מביכות למדי - לרבות בבית המשפט העליון עצמו - וזכור לרעה בעניין זה המקרה המביך עם השופט אור, שישב בדין בעניינו של מנכ"ל טבע אלי הורוביץ - חרף העובדה שפרקליטו של הורביץ היה ידידו האישי של השופט.
ולא מן המותר לציין, שברק פעל להתקנת כללי האתיקה רק לאחר שממש אולץ לעשות כן. שכן, בהעדר כללי אתיקה תקפים, פתחו חברי כנסת שונים ביוזמות חקיקה משלהם, שלמעשה דירבנו את ברק להתקין סוף סוף את הכללים.
אבל גרירת הרגליים הזו של ברק לאורך השנים לא הפריעה לו, כאמור, להכריז מפעם לפעם עד כמה חשובים הם כללי האתיקה ועד כמה הוא מצדד בהתקנתם.
ולשיא הצביעות הגיע אמן גרירת הרגליים הזה כשאמר סמוך לפרישתו כי הוא רוצה להיות זה שיחתום על כללי האתיקה החדשים בהוסיפו: "אם רוצים שהכנסת תיתן לי מתנה, זאת יכולה מבחינתי להיות המתנה היפה ביותר. אני מוכן לוותר על כל מתנה אחרת. אני מקווה שתוך זמן קצר הצעת החוק הזו (הכוונה לחוק המסמיך - י.ד.) תוגש לכנסת".
בדברים הללו רצה ברק להעמיד פנים עד כמה הוא ייחל כביכול במשך שנים לחוק המסמיך הזה, שכביכול עיכב את כניסת כללי האתיקה לתוקף. אלא שהאמת היא כמובן הפוכה לחלוטין: העיכוב וגרירת הרגליים במשך שנים היו פרי אשמתו הישירה והבלעדית של ברק, שמשך עוד ועוד, בטריקים שונים, את התקנת כללי האתיקה עצמם. ברק יודע כמובן היטב מה שיודע כל דרדק משפטי: החוק המסמיך הוא כאמור חוק מסגרת טכני לחלוטין, שניתן היה לחוקקו בנקל בכל עת - גם עשר שנים קודם לכן - אילו רק רצה בכך ברק.
ובכן, החוק המסמיך נחקק, וביוני 2007 חתמה הנשיאה דורית ביניש על כללי האתיקה לשופטים מכוח החוק.
הנה כי כן, ראינו כיצד במשך עשר שנים ויותר - לכל אורך תקופת נשיאותו - גרר ברק בעצלתיים את התקנתם של כללי האתיקה לשופטים - עד שיצאו לאוויר העולם.
אדוני שר המשפטים, לאן אתה ממהר? החיפזון מן השטן...
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
