תרמילאים במסע למחלקה הסגורה

התרמילאות, אותו חלום המלווה את הנוער הישראלי, מוביל אותו, כבמין מסלול קבוע, לארוז תרמיל ולצאת לתקופה ארוכה לטיול התבגרות. טיול הכולל ניתוק מהמסגרת, שבירת השיגרה וברוב המקרים, כחלק מכך, שימוש בסמים.

על-פי נתוני הרשות למלחמה בסמים, משרד החוץ וגופים אחרים, מדי שנה יוצאים מישראל כ-50,000 תרמילאים, כאשר כ-30,000 מהם מגיעים למזרח הרחוק ובעיקר להודו. למטיילים אלה מאפיינים ייחודיים כגון: מסגרת זמן ארוכה ולא מוגדרת של טיול, תקציב קטן העומד לרשות המטייל, שימוש באמצעי תחבורה המשרתים מקומיים ולינה בבתי הארחה זולים. טיול זה מקבל נופך אנטי ממסדי ומודגשים בו אלמנטים של נטילת סיכונים אשר מובילים לשימוש בסמים.

לפי הערכות הרשות הלאומית למלחמה בסמים, כ-90% מהתרמילאים הישראלים במזרח משתמשים בסמים כלשהם, 2,000 מהם נפגעים משימוש זה, 600 מהם נאלצים להפסיק את הטיול בעקבות תוצאות השימוש וחלק מהם אף נזקק לסיוע של חילוץ ממקום האירוע. 50% מהמשתמשים בסמים עושים זאת על בסיס יומי, כאשר מה שהחל בחלום על טיול מסתיים בבילוי ממושך במקום אחד, שעיקר המעש בו הוא שימוש בסם.

רוב הצעירים האלה אינם מגיעים מרקע של שימוש בסמים ועבור חלק לא מבוטל מהם השימוש בסם במסגרת הטיול הינו התנסות ראשונה מסוגה. על-מנת להסביר שימוש זה מאמצים המטיילים תפיסות אשר מצדיקות את בחירתם. בקרב המטיילים מתפתחת היררכיה של סמים "קלים" ו"קשים", לפיה מריחואנה הינו סם קל בעל נזקים פוטנציאלים זניחים.

רווחת האמונה כי רק מי שסבל מבעיות נפשיות קודמות עלול לפתח תגובה נפשית בעקבות השימוש וכל השאר "מוגנים". מסגרת הטיול נראית בעיני הצעירים כהזדמנות חד-פעמית, לעשות את כל אותם הדברים שבבית לא יעיזו לעשות וכפי שתיאר זאת אחד המטיילים: "בטח שפחדתי, אבל הרואין...ידעתי שאני לא אנסה בחיים בארץ וזה נראה לי הזדמנות של פעם בחיים לנסות הרואין. דווקא זה שאני בטיול שייגמר בשלב מסוים, היה שיקול כי ידעתי שהוא ייגמר וככה אני מגן על עצמי מהתמכרות".

לעיתים קרובות השימוש בסמים ה"קשים" נעשה דווקא בשלבי הסיום של הטיול, ממש לפני החזרה לארץ, כאקט אחרון של חופש לפני החזרה לעול הנורמות בארץ. בנוסף, המטיילים מאמינים כי הם נמצאים מחוץ לידיו של החוק המקומי ושהחברה בבית תקבל בהבנה את השימוש בסמים במסגרת הטיול.

אולם נראה שהמציאות מוכיחה אחרת, כפי שמעיד סיפורו של ניר (שם בדוי). שום דבר במהלך חייו של ניר לא הכין אותו לאשפוז במחלקה הסגורה. הוא גדל במשפחה חמה ומבוססת, בן בכור לאחות צעירה ממנו בשנתיים, ילד אהוב, חברותי ומוכשר, אשר סיים בהצלחה את לימודיו בתיכון, שירת שירות צבאי מלא ולאחר-מכן למד הנדסת תוכנה בטכניון.

לאחר סיום לימודיו האקדמיים השתלב בחברת היי-טק והחל קריירה מבטיחה בתחום המחשבים. לאחר כשנתיים של עבודה אינטנסיבית ומתישה, החליט לצאת להינפש בטיול בן כמה שבועות במזרח. שם לאט לאט החל להישאב אל עולם ה"שנטי" שכלל שימוש בסמים, תחילה במריחואנה ההודית הקרויה "צ'ארס" ולאחר-מכן, תוך כדי מסיבות החוף שימוש בסמים הזייתיים כגון LSD, טריפים, פטריות הזייה ומאוחר יותר, מתוך רצון להעצים את החוויה אף הרואין וקוקאין. אותו מסע הסתיים באשפוז ראשון במחלקה פסיכיאטרית, נחיתה קשה לתוך ההכרה כי החיים שהיו עד עכשיו אינם עוד.

ניר בדומה ל-2% מן המטיילים (בין 600 ל-700 צעירים) לקה בתסמונת המכונה פסיכוזה. סמים, מהיותם חומרים פסיכואקטיביים מהווים את אחד הטריגרים המוכרים והידועים להתפתחות של הפרעה פסיכוטית, המסווגת כ-Substance-Induced Psychotic Disorder- . ההפרעה מאופיינת בהזיות, בדרך-כלל שמיעתיות כדוגמת קולות המאיימים על החולה או נותנים לו פקודות, מחשבות שווא, לעיתים קרובות של יחס או רדיפה, בעלות אופי פרנואידי או מחשבות של גדלות הגורמות לו לחוש בעל כוחות יוצאי דופן, הנדרש לשליחות מיוחדת ומעורר את קנאת הסובבים לו.

בנוסף עלולות להופיע הפרעות פסיכומוטוריות (קיפאון או לחילופין תנועתיות יתר) וכן אפקט חריג, הנע על הטווח שבין פחד עצום לבין מצב אקסטטי.

עבור המטיילים הישראלים, משתמשי הסמים, המצב הפסיכוטי הינו "גלישה" מתוך מצב השימוש, כאשר לעיתים הגבול בין השפעת הסם לבין ההפרעה הינו מעורפל. חווית הסם, הגורמת לתחושת כייף, רגיעה, מצב רוח טוב או מראות פסיכודליים של צבעים וצורות ותחושת מרץ בלתי נלאה, מסתיימת לעיתים באיבוד שליטה, התקפי חרדה ומעשים חסרי שיפוט כגון: עלייה למקומות גבוהים, ניסיון לעוף, הזנחה עצמית טוטאלית או תוקפנות קיצונית.

ניר חזר ארצה מן הטיול במצב פסיכוטי חריף ואושפז במחלקה סגורה ב"מרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל". מתוך מחשבות פרנואידיות הוא חש נרדף, נעשה חרד וחסר מנוחה, מחשבתו היתה מבולבלת ובינו לבין איש המחשבים הצעיר והמבטיח שהיה, הפרידה תהום עמוקה.

לאחר מספר חודשים מצבו התייצב, הוא אוזן תרופתית ושוחרר מהאשפוז. מכאן והלאה התחיל מסע ארוך שלו ושל משפחתו. ההתקף הפסיכוטי הראשון לווה בעוד שניים נוספים, כאשר בהתקפים חוזרת תמונה קלינית של מחשבות רדיפה, אמונה כי זרים עוקבים אחריו, מפזרים סביבו סימנים ודורשים ממנו לבצע משימות שונות. הוא מתמלא פחד, נמנע מלצאת לרחוב ומתקשה להישאר לבדו. מתוך חוסר אונים וייאוש עולות בו מחשבות אובדניות והוא כמה לרגע בו ייפסקו ייסוריו.

המצבים הפסיכוטיים בהם לוקים התרמילאים משתמשי הסמים שונים בעוצמתם ובמשכם. חלק מן המטיילים מצליחים להתגבר על ההתקף באמצעות ליווי מקומי, חלקם מגיעים ל"בית הישראלי החם בהודו" מוסד שהוקם לפני כ-3 שנים לאור מסקנותיה של משלחת ובה בכירים ממשרד ראש הממשלה, משרד החוץ, משרד הבריאות הרשות למלחמה בסמים וגורמים נוספים. במקום זה ניתן מענה ראשוני לנפגעי סמים ישראלים.

מטיילים אחרים מגיעים בעקבות המצב הפסיכוטי לטיפול במסגרת "כפר איזון" הנמצא בקיבוץ שדות ים ובו הם שוהים בין שלושה לארבעה חודשים, בהם הם מטופלים על-ידי צוות רב מקצועי.

חלקם האחר מגיע לאשפוז במסגרת מרכזי בריאות הנפש, כאשר עבור חלק מהמטיילים אשפוז זה יהיה חד-פעמי ולאחריו הם יצליחו להתאזן ולשוב למסלול חייהם הרגיל. עבור חלק אחר של המטיילים, כדוגמת ניר, המצב הפסיכוטי שהתפתח בתגובה לשימוש בסמים, עלול לסמן התהוות של מצב פסיכוטי כרוני, מחלת נפש קשה, ממושכת ובלתי הפיכה - סכיזופרניה. הפרעה זו כוללת סימפטומים פסיכוטיים פעילים אשר מופיעים בהתקפים חוזרים ונשנים המכונים סימפטומים חיוביים ובנוסף בקבוצת סימפטומים שליליים הכוללת ירידה במוטיבציה, הסתגרות, נסיגה חברתית והשטחה רגשית.

הספרות המחקרית בתחום מתקשה להכריע בשאלה האם השימוש בסמים גרם ליצירת ההפרעה או שרק היווה גורם מזרז להפרעה שהיתה מופיעה בלאו הכי במהלך החיים. בפועל אותם תרמילאים אשר מפתחים את ההפרעה נכנסים למעגל הכרוני של אשפוזים חוזרים ונשנים.

לסיכום, לאור האמור לעיל ומתוך הסתכלות עתידית על התופעה המוצגת, שהיקפיה הולכים וגדלים, נדרש המשך מחקר בתחום זה, אשר יספק למערכת הפסיכיאטרית את הכלים המתאימים ביותר להתמודדות עם נפגעי הנפש החדשים - התרמילאים משתמשי הסמים.