בגלות תמיד היה אפשר לפגוש ביהודים ש"הפנימו" את היחס סביבת הגויים לאחיהם ורצו להיות "קדושים" יותר מאפיפיור – סיפרו בדיחות או סיפורים מעליבים על יהודים. בכל מופע אנטישמי הם היו הראשונים וגם הפעילים. גם יהודים וגם הגויים בסביבה התייחסו אליהם בבוז – ובקיצור, אף אחד לא אהב אותם. קראו להם "יהודונים' – גם היהודים.
ברור שזן היהודים הזה הגיע גם ארצה, אבל בשנים הראשונות של קום המדינה, עקב צורת המשטר ורוח העם אז – לא ראו אותם ולא שמעו מהם. בתקופה אחרונה הם נעשו פעילים מאוד. למה?
אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות. הראשונה – כוללת יהודים אנטישמים בנפש. כל דבר שמריח ביהדות שנוא אליהם. הם תמיד מזדהים עם אויבי המדינה, מה שלא יהיה. אפשר לשייך אותם לחולי נפש – ולהתרחק מהם כמה שאפשר. הקבוצה השנייה מסוכנת יותר. היא כוללת "מדענים", משפטנים, עיתונאים שפועלים במודע במלחמה פסיכולוגית, שמתנהלת נגדינו מכיוונים שונים, ככוח עזר לאויב. הסיבה העיקרית להופעתם – כסף. מיליונים רבים נשפכים כאן, כדי לפרק את המדינה כמדינה יהודית, להכין בסיס נפשי למלחמת השמדת העם היהודי ומדינתו.
והם מרוויחים לא רע בתפקידם. לפעמים הם מקבלים ישר מזומנים – דוגמה –
שלום עכשיו, לפעמים התשלום הוא מוסתר. מספיק להם להוציא ספר או מאמר המזייף את ההיסטוריה ל"כיוון הרצוי" – ובמדינתנו אין אפילו חוק נגד אנטישמיות – והם מתקבלים בקלות למוסדות מחקר או אוניברסיטאות ברחבי העולם, פרסים בפסטיבלי סרטים בינלאומיים, ותמריצים אחרים שונים ומשונים. ואמצעי התקשורת בעולם ובארץ מפרסמים אותם, הם נהפכים ל"גיבורי היום".
הקבוצה הזו בזויה יותר – אלה אנשי זדון המשתפים פעולה עם שונאינו הגדולים ביותר עבור בצע כסף. לקבוצה הזו שייך גם ה"היסטוריון" שלמה זנד, שהוציא (בהזמנת מי?) ספר "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" ומה הוא מנסה להוכיח בספרו? ברור! את נכונות הסיסמאות שמפריכים כל האלה המכינים יום יום את מהלך השמדתנו. מה שאומרים בקול רם
אחמדינג'אד, חמאס או חיזבאללה, אומר גם "ההיסטוריון" – הוא טוען שיהודים הם בכלל לא עם או לאום, שהם סתם ערב רב מקרי של אנשים מגזעים שונים שנסיבות תקופות שונות צורפו אותם לקהילות משותפות. בעצם בעולם אין עם שבמשך ההיסטוריה שלו לא הצטרפו אליו קבוצות אנשים מסיבות שונות, ולא נפלטו קבוצות אחרות. אבל לגבי אף לאום לא מעיזים אפילו להביע ספק בעצם היותו עם.
לא כדאי אפילו להיכנס לפרטי הספר – התשובה היא בכותרת. ברור שלפי זנד יהודים הם לא עם. ואם זה נכון – גם המדינה לא מגיעה להם. מסקנות "מדעיות" אלה הוא מוציא בספר ישראלי בעברית – וזה שווה הרבה יותר מאותו הספר שהיה יוצא בואו נגיד, במצרים או פרס או באיזה ארץ אירופית.
שם היו מתייחסים אליו כלעוד תופעה אנטישמית. וכאן – תמיד יגידו שאם "אפילו יהודים אומרים את זה" – אז לא צריכים עוד הוכחות. אפשר להיות בטוחים שהספר בקרוב יצא במהדורה אנגלית, יתורגם לערבית, פרסית ושפות אחרות. כולם ייהנו מה"היסטוריון".
אבל לתופעה זו יש הבט נוסף. עברנו לא מזמן את יום השואה. על גרמניה הנאצית ועל היטלר, כנראה, כל ישראלי שמע. ומה היה הבסיס המדעי לשואה? תורת הגזע של היטלר. ומה הטענות העיקריות שלה? על רגל אחת תורת, הגזע טוענת שגזעים שונים לא שווים באיכותם. קיים גזע או גזעים עליונים וגזעים נחותים מהם. והם בנו סדר היררכי של הגזעים. אבל אל היהודים היחס היה שונה לחלוטין. הם טענו שיהודים הם לא עם ולא גזע אלא "ערב רב שבלתי אפשרי להגדיר אותו – ויש להם השפעה הרסנית על עמי הסביבה שהם נמצאים בה" – וזו הייתה "הוכחה מדעית" לצורך להשמידם. וזו בדיוק הטענה העיקרית בספרו של "היסטוריון" זנד.
זו לא גזענות? אבל אצלנו לא רק האנטישמיות לא נמצאת מחוץ לחוק, אלא גם ניסיון לחדש את תורת הגזע של היטלר – לא פשע. אז באיזה מדינה אנו חיים?
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
