במלכוד השלטון, ההון והעיתון

דור של מנהיגים קם לנו, מנהיגים נבובים, מנהיגים חלולים - מנהגים שבחברה בריאה לא היו עוברים את הסף המינימלי כאנשים, בני אדם.

וליד המנהיגים קם דור של עיתונאים, עיתונאים נבובים, עיתונאים חלולים - עיתונאים שבחברה בריאה לא היו עוברים את הסף המינימלי כאנשים, בני אדם.

וליד המנהיגים קם דור של בעלי ממון, בעלי ממון נבובים, בעלי ממון חלולים, בעלי ממון שבחברה בריאה לא היו עוברים את הסף המינימלי כאנשים, בני אדם.

ולצורך דיון זה אין משנה כלל אם מדובר בפלילים אם לאו.

• נשיא מדינה החשוד בעבירות מין חמורות בלשכתו.

• שר משפטים המורשע במעשה מגונה ומשודרג לתפקיד סגן ראש הממשלה.

• שר אוצר אשר כולם ידעו שהוא מפזר כספים - כאשר לא היה כל מקור סביר לכספים אלה.

• ראש ממשלה מיליונר - אשר חברו דן מרגלית אומר עליו כיום "הוא תמיד ידע על כל שקל".

• שר אוצר חדש שהחליף את החשוד הקודם ועתה אף הוא חשוד.

• וזו רק תחילת הרשימה - מסביב לכל אחד כזה יש שכבות רבות של נהנים, של שתקנים, של חותכי קופונים, ואפילו אולי של סחטנים.

ומסביבם מתזזת עדת עיתונאים, טופי לפיד - השקט בימים האחרונים, ואמנון דנקנר - גם הוא הוריד פרופיל, ונחום ברנע - אשר זהיר בהתבטאויותיו בימים אלה, כן ושמעון שיפר ובן כספית ועוד עוד.

וכן, ושכחנו את דן מרגלית, שהיה העיתונאי הנערץ על אולמרט וגונדתו, שהתהפך להיות הכי נחרץ נגד אולמרט וגונדתו, רק לפני שנתיים הוא פרש מגונדה זו לאחר למעלה מתריסר שנים של לקיחת חלק בחגיגות שלה, והגנה עליה.

בואו נזכור שרק לפני 3 שנים, חגגו חבריו של אהוד אולמרט, מההון, מהשלטון ומהעיתון, את יום הולדתו ה 60 של ראש הממשלה, והיכן הייתה החגיגה?? כן בביתו של דן מרגלית בסביון.

ואפילו היה אולמרט זך כשלג, הרי שמדובר בחטא אתי ענקי, עיתונאי פוליטי כמו דן מרגלית - אסור שיהיו לו קשרים חבריים עם ראש הממשלה, ואם קיימים כאלה, חובה או לוותר על הפוליטיקה או לוותר על החברות, בד בדד עם ציון החברות ההיסטורית הזו בכל פעם שמוזכר החבר, באופן ישיר או עקיף, על אחת כמה וכמה במקרה שמדובר במנהיג, ראש ממשלה או שר בכיר, ובייחוד במנהיג אשר על-פי החשד, לאורך כל השנים, קופות ענקיות של שרצים תלויות לו מאחוריו.

חברה לא יכולה לשרוד במצב כזה, הבסיס לקיומה חברה במשבר כה מורכב - מדיני, צבאי, חברתי הכי מורכב, מחייבת אמון בסיסי בין הציבור ובין נותני הטון.

אז בכנסת אנחנו עם דליה איציק, אשר אין לה כל עמדה עצמאית, השונה מעמדת המטבחים של המפלגות, ובה אנחנו לא מאמינים.

בבית המשפט, כבר לא ממש מאמינים. אהרן ברק היה אולי אימפריאליסט, אך כזה המעורר אמון, המצביע על דרך - וגם את זה איבדנו וקיבלנו תחליף לא מעורר אמון וזאת בלשון המעטה (ודווקא פרידמן הוא קרן אור באפלה, הוא נתפס כאיש ישר, יש לו יש דרך, שונה מזו של ברק, אך דרך, אשר מרבית מטרותיה הגיוניות ומשכנעות).

והממשלה, חבר אנשים חסרי כל כיוון, פליטי כל המפלגות, ורובם דווקא הבררה המוסרית של מפלגות האם שלהם. ואם יש למישהו ספק למעורבותו של ההון אנא יקרא את פסק דין משפטו הפלילי של אולמרט, על מצעד אנשי ההון שבאו להעיד לטובתו.

בקיצור, אוויר, ואקום, סירחון, בעיתון בהון ובשלטון. והמפתח הוא בידי הציבור, ונציגיו בכנסת (אחד אחד), הציבור מאכיל את העיתונים, הציבור מאכיל את בעלי ההון, וחברי הכנסת, הם אלה המחזיקים את הממשלה הקטסטרופאלית הזו בשלטון.