הטור של פריצי

מסמך שנחשף גילה כי שופטי ביהמ"ש השלום בירושלים החלו לגבש עמדתם לגבי פסק הדין שינתן במשפט הנשיא (לשעבר) קצב, עוד לפני שביהמ"ש התכנס, לפני שכתב האישום הוקרא ולפני שהנאשם השיב לו. התברר, למשל, שהם כבר החליטו, ומראש, שיש קלון במעשיו.

דוברת בתי המשפט נזעקה ואמרה שמדובר רק בהעברת מסמכים פנימיים ושלא התגבש עדין פסק דין. גם הדובר של אולמרט מסר שמדובר רק בהעברת מעטפות פנימיות אבל לא נתגבשה עדין שום טובת הנאה.

למרות הגילוי, אין מקום לטענה כלפי השופטים: אחרי שהם קראו הכל בעיתון וגם ראו בטלוויזיה את עדותה של הפקידה א' ושמעו את התבטאויותיה של הנשיאה ביניש, הם רק רצו לחסוך לנו זמן שיפוטי יקר. ובצדק. מה ההבדל?

הכי משעשע היה לראות כיצד עוה"ד של קצב, ציון אמיר, אביגדור פלדמן ואברהם לביא, שלושתם שועלים ותיקים ועו"ד מנוסים שמכירים מצוין את מערכת המשפט הישראלית ושופטיה, מגיבים רק באמירה ש"אנו מתקשים להאמין ששופטים בישראל חרצו דין בלא משפט וקבעו עמדה מבלי לשמוע טיעונים ומבלי לראות את הנאשם". באמת? הם מתקשים להאמין?

בכירים בפרקליטות ובמשטרה טוענים שלממשלה אסור למנות ועדת חקירה לבדיקת התנהגותם בפרשת האזנות הסתר בתיק רמון (או ליתר דיוק: ועדה לחקירת שיטתם להסתרת חומרי חקירה מידיעת נאשמים וסנגוריהם), וזאת מכיוון שראש הממשלה ושריו בעצמם תמיד חשודים במשהו.

מאחר וגם הפרקליטות לא טוענת שכל אנשיה נקיים תמיד מכל חשד למעשי הונאה ומירמה, אז אם כל חברי הממשלה וחברי הכנסת פסולים מלהורות על חקירה, עולה שאלה מי באמת רשאי להורות על חקירת הפרקליטים?

בדמוקרטיה מקובל להעביר את ההחלטות לקביעת הציבור. רק שאם תינתן לנו, האזרחים, האפשרות לקבוע מתי תפתח חקירה על מעשי הפרקליטות, החקירה הזו היתה נפתחת כבר לפני שנים, עוד הרבה לפני משפטו של רמון ובלי שום קשר אליו. כי כל מה שחיים רמון למד והבין רק עכשו, אנו יודעים וזועקים כבר שנים.

לממשלה הנוכחית אין יותר מנדט. אין לה אמון מהציבור, אין לה יכולת מנהיגות ואין לה עתיד.

מאז הכשלון הקולוסאלי בלבנון ועד ההפגזות היום-יומיות בדרום, אזרחי ישראל נמלטים לבונקרים (למי שיש) וצופים לחרדתם בסידרת דאלאס של שחיתות ממשלתית מתגברת. אבל שר הביטחון שלנו, אהוד ברק, שמפחד מבחירות, מתעסק בארגון לוח זמנים לפריימריז הפנימיים בקדימה, כאילו שזו מפלגתו שלו.

אם הוא ימשיך ככה, אז בעוד שבועיים קדימה עוד תבחר אותו ליו"ר ועדת הבחירות שלה (או לגזבר).

מסתבר שיותר ממה שהצליחה ממשלת אולמרט לגמד את מנהיגי קדימה, היא הצליחה לגמד את מנהיגי העבודה. מישהו זוכר את עמי איילון? זוכרים בכלל את עמיר פרץ? חושבים שתזכרו בעתיד את ברק?

חברות כנסת קיבלו מכתבי הטרדה מינית שהכילו הצעות זימה אבל נשאו בגדול בכותרתם את האותיות בס"ד, מה שרומז שהכותב הוא אולי אדם דתי.

למרות שלכולם ברור שמי שמציע לח"כיות שלנו לקיים איתו יחסי מין הוא חולה נפש (או לפחות חסר כל יכולת שיפוט ואבחנה), טרחה ח"כ זהבה גלאון והגישה תלונה לקצין הכנסת.

לא נמסר אם היא התלוננה בפניו על הטרדה מינית, בגלל תוכן ההצעה, או על הטרדה דתית, בגלל הכותרת.

הפרלמנט הבריטי העביר חוק המאפשר מעצר חשודים בטרור ל-42 יום ללא כתב אישום. לא שנתגלו פתאום מדינות שנשבעו להשמיד השבוע את אנגליה והפעם האחרונה בה מישהו ירה כמויות של טילים על האי הבריטי היתה לפני 65 שנה, אבל חברי הפרלמנט נתנו לממשלתם את הכלים שהיא ביקשה לצורך התמודדות נגד טרוריסטים, גם במחיר פגיעה בזכויות האזרח.

כל המרצים ופעילי השמאל הישראלים שיושבים קבוע באנגליה שתקו ולא מחו על החוק. מסתבר שאת קשריהם בלונדון הם שומרים רק למחאות נגד חוקים כאלה של ממשלות ישראל.

ד"ר אסעד ראנם, מרצה וראש מחלקה באוניברסיטת חיפה, עומד בראש עמותת "איבן חלדון - עמותה ערבית למחקר ופיתוח", שמפיצה בימים אלה בבתי הספר הערבים חוברת בשם: "60 שנה לנכבה, 60 מושגים על הנכבה".

החוברת נכתבה במשותף ע"י צעירים פלשתינים מישראל, מסוריה ומלבנון, והיא מלמדת על אישים דגולים ואהובים כמו עז א-דין אל קאסם, עבד אל קאדר אל חוסיני ודומיהם.

ד"ר ראנם טוען כי זכותם של ערביי ישראל לחנך את ילדיהם כראות עיניהם, זכותם לעשות כאן פעולות להעצמה ולקביעת אג'נדה אלטרנטיבית, וכי לכל הפלשתינים באזור יש זהות ומטרות משותפות. ראנם מתגאה שהודות לפעולות שהוא ואנשיו עושים בישראל, מעמדם של הפלשתינים מישראל הולך ומתחזק בתוך התנועה הלאומית הפלשתינית הכוללת.

אין זה מתפקידי לומר למרצה אקדמי מהאוניברסיטה (הערבית?) של חיפה כיצד לחנך את ילדיו, אבל מי שמטיף ברבים לזכרו של עבד אל קאדר אל חוסיני ומחנך את ילדיו לאור מעשיו של הצדיק עז א-דין אל קאסם, ועוד משוויץ ברבים בהזדהותו ובשיפור מעמדו אצל מי שיורים כל יום טילי אל-קאסם על מדינת ישראל ואזרחיה, שלא יופתע אם יום אחד יקומו אזרחי המדינה הזו ויעבירו אותו, על ילדיו ונכדיו, לחיות יחד עם שאר בני עמו ליד אתרי שיגורי הרקטות, היכן שמעמדו ישתפר בוודאי.

אנחנו אולי דמוקרטיה מטומטמת, ויש לנו אולי צמרת קצת מושחתת, אבל זה עדין לא מבטיח לך, ד"ר ראנם, שאנו נהייה גם דמוקרטיה מתאבדת. רשום זאת לפניך.

ישנן מערכות שיכולות להתנהל בלי סדר, תוך כאוס ובלגן וזה לא ישנה דבר בביצועיהן (ראו למשל את ממשלות ישראל לדורותיהן). אבל ישנן מערכות שאי סדר תכנוני, אי ודאות ארגונית ופגיעה ביציבות הכלכלית עלולות לגרום בהן נזק בלתי הפיך שמחירו העתידי יהיה נוראי. לכן חבל שרק מעטים שמו לב למודעה עצובה ונואשת של ראשי האוניברסיטאות והמכללות בישראל, שקראה לראש הממשלה ולשר האוצר לשים קץ לפגיעה הכלכלית המתמשכת באקדמיה הישראלית.

יש הרבה ביקורת נכונה כלפי האקדמיה בישראל, כולל טענות מוצדקות על ניהול רשלני ומושחת באוניברסיטאות, אבל בסופו של דבר מדינת ישראל אינה יכולה שלא לשים את הנושא האקדמי על סדר היום הלאומי ולטפל בו מהר וברצינות.

לנשיא שאונס תמיד אפשר למצוא מחליף (אימפוטנט). לראש ממשלה מושחת תמיד ימצאו 10 מחליפים (כמוהו). אבל מי יחליף את יכולות המחקר של מכון ויצמן ושל הטכניון, ומי יקיים מחקר אקדמי במקום אותן פקולטאות (בודדות) שעדין חוקרות באוניברסיטאות הישראליות?

את הנזק שנגרם בינתיים מחוסר התייחסות ממשלתית אחראית לא תוכל לתקן בעתיד שום ועדת חקירה ממלכתית, אפילו אם הפעם גם שלי יחימוביץ תסכים שתוקם כזו.

טובה שטרסברג כהן, נציבת התלונות על שופטים, המליצה להדיח את הרב אברהם שרמן, דיין בבית דין חרדי, שפסל גיורים. לדבריה, בפני הדיין הזה לא עמדה תשתית עובדתית נאותה לקבלת פסק דינו והוא התבטא על הרב דרוקמן ואמר עליו דברים בלא שנתן לו בכלל הזדמנות להתבטא.

מעשים כאלה אפשר למצוא כל יום גם אצל הרבה מאד שופטים, החל מפסיקה רשלנית ללא כל תשתית עובדתית וכלה באמירות וקביעות על מי שאינם צד למשפט. רבים האנשים שפנו בתלונה על כך ששמם הופיע פתאום בפסקי דין ונקבעו לגביהם מימצאים בהליכים שהם לא ידעו עליהם וכלל לא היו בהם צד, אך דבר לא עזר להם.

אבל אם יסתבר שטובה שטרסברג כהן החליטה סוף סוף לפעול, והיא רק מעדיפה להתאמן ולהתגלח קודם על כמה דיינים, לפני שהיא תיגש לגזוז גם את מחלפותיהם של אותם שופטים (ושופטות) שמתנהגים כאילו הם דיינים רבנים - אז שתבורך. אימון נעים, טובה, אבל את תבחני אצלנו בסוף במגרש האמיתי.