חפציבה בשבי הבנקים

האפר של אדולף אייכמן התערבל בזרמי המעמקים של הים כשבועז יונה קונן על כך שלאייכמן לא עשו מה שנעשה לו.

מה שלא הפריע לו לקוזק הנגזל הזה לטלטל את המטוס בצעקות ובצווחות - תוך שימוש חוזר ונשנה בהטיות שונות של המילה "בושה", וכל זאת שעה שבכיסו מונחת לה עסקת טיעון שבמסגרתה הוא מודה בגניבה ובמרמה, וגם יישב שבע שנים בכלא.

אבל ערכה של עסקת הטיעון הזו יהיה כקליפת השום אם הפרשה תסתיים בבועז יונה.

כי תפקידם העיקרי של חוקרי בועז יונה עתה הוא להגיע, בעזרת בועז יונה, אל מי ששיתף עמו פעולה ואיפשר לשערורייה הזו להתרחש.

והכוונה בעיקר לבנקים; החקירה חייבת להתמקד בבנקים, ולאתר את משתפי הפעולה עם המעללים של בועז יונה, שאיפשרו את הסקנדל - בין בפועל בין בהעלמת עין.

כי הבנקים הם כידוע "הכיס העמוק". שם נמצא הכסף, ומשם צריך לבוא הפיצוי להיטיב את נזקיהם של הקונים האומללים - עד הפרוטה האחרונה.

והמבחן הגדול הוא של בית המשפט: על בית המשפט לומר בעניין זה את דברו בקול רם וצלול, ללא היסוס וללא מצמוץ מול הכרישים והליווייתנים הפיננסיים הללו.

ואם צריך לצרף אל תאו של בועז יונה לחברה כמה מן הפקידים והמנהלים המעונבים של הבנקים - יש לעשות כן בשם החוק, ובעיקר - למען הצדק.

החשבון צריך להיות על-פי עיקרון פשוט מכל פשוט: על הבנקים לשלם לקורבנות את מלוא הסכומים שניתנים לחישוב ולאומדן על-פי דיני החוזים והנזיקין. ואם לאחר כל אלה הפיצוי עדיין לא יהיה מלא - יש להשלימו בעזרת פיצויים עונשיים.

כי אנשי עמלת השורה הללו הם הספקים העיקריים של חומר הטיח והחול שמסמא את עיני הציבור בתשקיפים וברבעונים ובשאר מנגנוני הונאה, שחומדים ובוזזים מכיסו של האיש הקטן את כבשת הרש שלו.