|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אבא ואימא הם לא שקי אגרוף
|
"הזקנים שלנו הפכו להיות שקי אגרוף! אלה ההורים שלנו", זעק המנכ"ל שקצת שכח היכן הוא נמצא, "תסלחו לי אני מתרגש קצת, זה קשה לי", אמר לבסוף
|
|
חיים תחת הזנחה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| כבר ראיתי ושבעתי ממנכ"לי משרדים מלוקקים ונפוחים מחשיבות עצמית שבאים לוועדות הכנסת עם מצגות משוכללות ומעוצבות היטב ומדברים על הישגיהם ותוכניותיהם. אבל המנכ"ל הזה ד"ר אבי ביצור, היה שונה - הוא דיבר מהלב או מוטב לומר מהבטן | |
|
|
|
|
|
|
הכנסת בחרה לציין השבוע את "היום הבינלאומי למניעת אלימות נגד קשישים", כמקובל במסגרת ציוני ימים מיוחדים מעין אלה עסקו חלק ניכר מוועדות הכנסת, כל ועדה בתחומה, בנושא. הדיון המרכזי התקיים בוועדת העבודה והרווחה בראשותו של הגימלאי ח"כ יצחק גלנטי, שהגדיר את תופעת האלימות נגד קשישים כ"פיגועים שקשים יותר מפיגוע חיצוני". במהלך הישיבה התברר כי דבריו אינם הגזמה כלל וכלל, ולמעשה אכן מדובר בטרור של ממש.
"אני מציע שכל אחד מכם ישנן לעצמו היטב-היטב את המספר הבא", אמר מנכ"ל משרד הגימלאים, ד"ר אבי ביצור, לנוכחים, "בשנת 2007 הוגשו 26,000 תלונות על אלימות נגד קשישים. אלה רק המקרים המדווחים ואלה רק המקרים שעוסקים באלימות, יש התעללות, יש התעמרות ויש הזנחה, אם תוסיפו את העובדה שברוב המגזרים בחברה הישראלית קיים תת - דיווח בנושא זה, הרי שאין לנו מושג מה באמת קורה".
קודם לכן הזכיר השר לענייני גימלאים רפי איתן כי בארץ ישנם 190,000 זקנים בודדים. בהתחשב בעובדה שכמעט כל הזקנים המותקפים הם עריריים הרי שכמעט אחד מכל חמישה זקנים הותקף, וזה רק מה שאנחנו יודעים. זה היקף גבוה בהרבה מנפגעי טרור וזה קורה בכל מקום בארץ בדיוק כמו טרור. מה שמחריד הוא שמתוך ה-26,000 תלונות הוגשו 1,427 תביעות בלבד!
בוועדת העלייה הצטיירה תמונה שאפילו המילה מפחידה לא תתאים לה: 41% מהעולים הזקנים סובלים מאלימות ורק 9% מעזים לפנות למשטרה. אם זה לא מספיק, נמסר על "בתי אבות" שבהם מוחזקים זקנים כפותים למיטות בתנאי הזנחה והתעללות קשים, כאשר בעלי "בתי האבות" הללו גוזלים את כספי סל הקליטה שלהם.
מה שבאמת רציתי לומר זה, שכבר ראיתי ושבעתי ממנכ"לי משרדים מלוקקים ונפוחים מחשיבות עצמית שבאים לוועדות הכנסת עם מצגות משוכללות ומעוצבות היטב ומדברים על הישגיהם ותוכניותיהם. אבל המנכ"ל הזה ד"ר אבי ביצור, היה שונה - הוא דיבר מהלב או מוטב לומר - מהבטן: "אל תשליכנו לעת זקנה זו לא מנטרה לזמר צעיר", אמר ד"ר ביצור, "הזקנים שלנו הפכו להיות שקי אגרוף! אלה ההורים שלנו", זעק המנכ"ל שקצת שכח היכן הוא נמצא, "תסלחו לי אני מתרגש קצת, זה קשה לי", אמר לבסוף. אל תתנצל ד"ר ביצור, אין לך מושג כמה מרענן לשמוע ולראות מנכ"ל שאכפת לו.
במהלך הישיבה התברר כי אלימות רבה ממוקדת סביב הימים שבהם הולכים הזקנים לפדות את כספי הביטוח הלאומי או לכספומט, והמותקפים הם זקנים בודדים. לכן הציע ד"ר ביצור להשתמש בכל המאגרים של בני נוער מתנדבים, שירות לאומי, בתי ספר וארגוני חסד ש"ינטרו את הזקן וסביבתו" ובמילים פשוטות שישמרו עליו ויראו לסביבה שהם לא לבד. אז מי שקורא זאת בבקשה מכם, אל תחכו לתוכניות, יש זקן בודד בסביבתכם? גשו לבקר אותו, שמרו עליו כשהוא הולך להוציא כסף או עשו זאת עבורו.
ביני לבין עצמי התפלאתי איך במהלך הישיבה ופחות או יותר במהלך כל היום, הוזכרו כל הזמן חסרונותיו של הזקן כחלש, חולה, בודד, מעמד כלכלי נמוך, מנותק, מבולבל, זקוק לסיעוד, לתמיכה ולהגנה, בלי אף מילה אחת על יתרונותיו של הזקן וכבודו כאדם. כמעט שאפשר היה לקרוא ליום הזה בכנסת בשם "יום לחצני המצוקה".
מצחיק ואולי בעצם עצוב היה להאזין להתפתלויות הניסוחיות איך להגיד "זקן" בלי להגיד זקן. דבר שעורר ויכוח כמה לא יפה לקרוא לזקנים בשם "זקנים", משל זקן היא מילת גנאי. כאילו אם יכנו גבר בן 70 בתואר "אזרח מנוסה", או "אדם רב - גילי" יעלמו רוצחי הזקנים. את כבוד הזקנים הציל ראשונה ח"כ שלמה מולא שאמר: "במסורת היהודית, זו שאני בא ממנה, זקן הוא החכם, השקול והנאור שבחבורה". לאחריו, הזכיר ח"כ וואסל טאהא ש"זקן זה אבא ואימא ואח וגם אני", וגם הזכיר לנוכחים שבתרבות הערבית נהוג להשאיר את הזקן בסביבתו הטבעית בתוך המשפחה, "זקן בבית זו ברכה", אמר.
כדאי שישימו דברים על השולחן ויתחילו לקרוא לילד בשמו. אם "העולם שייך לצעירים" פירושו המיידי הוא שהוא אינו שייך לזקנים. הזקן הוא "האחר" האולטימטיבי של חברה הסוגדת לנעורים. פולחן הצעירים הופך את הזקן לאדם לא רק חסר חשיבות אלא לגורם שבזים לו, והגרוע ביותר, מתעלמים ממנו.
|
|
|
יוזמת החוק יחימוביץ' לצד לינדנשטראוס
|
|
|
נו, אז מי אמר שבכנסת לא עושים דברים למען הציבור? מי אמר שכולם מושחתים? הנה דבר אחד חשוב ועקרוני מאוד שעשתה הכנסת למען הציבור, ודווקא נגד מושחתים. מדובר בחוק שנקרא "חוק הגנה על עובדים, חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין", שאישרה הכנסת ומטרתו למעשה היא הגנה על חושפי שחיתויות במקומות העבודה. האבא והאימא של החוק הזה, הם חברי הכנסת אריה אלדד ושלי יחימוביץ', שיזמו את החוק בליווי של התנועה לאיכות השלטון.
על-פי החוק החדש, כל עובד שיגלה שחיתות במקום עבודתו וירצה לחשוף אותה יהיה זכאי להגנה בדמות איסור על פיטוריו כ"נקמה" על חשיפת השחיתות. אבל זה לא סתם איסור בחוק, אלא כזה שיש שינים בצדו בדמות עונש של עד שלוש שנות מאסר למעסיק שיפטר עובד כזה. אם בכל זאת יפוטר העובד על-רקע חשיפתו יוכל העובד לתבוע עד חצי מיליון שקלים פיצויים! ובמקרים קיצוניים ניתן יהיה אף להורות בצו מיוחד של בית המשפט לדאוג להעביר את העובד למשרה הולמת אחרת. חשוב לציין כי החוק הזה מעניק לעובד פיצוי של עד 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק, במושגים של המצב היום אפשר לקרוא לזה מתנה. החוק, שמתייחס אגב הן למגזר הציבורי והן למגזר הפרטי, גם קובע סנקציות על התנכלויות מהתנכלויות שונות שמעסיק יכול לגרום לעובד כזה. היה משהו מגוחך ואפילו מצחיק או אירוני, איך שתרצו, כאשר התברר כי החוק לא רק שעבר ללא מתנגדים, הוא גם עבר בתמיכתה של הממשלה.
אין ספק, מדובר בחוק חשוב שבא לפתור בעיה קשה ועגומה שלפיה אנשים אמיצים שאינם מוכנים לתת יד למעשי זוהמה הפכו לנרדפים ורעבים ללחם.
אבל משהו בכל זאת מטריד אותי ואני מקווה שהמשפטנים הנכבדים שעמלו על החוק נתנו עליו את הדעת. אני חושש ואפילו חושש מאוד שהחוק החדש שמגן על חושפי שחיתויות עלול להוות נשק רב עוצמה בידי גורמים נצלניים ונקמניים נגד מעסיקים. כי הרי גם קשיש בן 65 על סף הפנסיה יכול להתנקם במערכת שבה הוא עובד, ובעצם מי לא? אם עד עכשיו עובד מנוול שרוצה להתנקם במעסיקו או במערכת חושש מפיטורין, הרי שכעת הוא יהיה מוגן על-ידי החוק ועל ראשו תזרח הילה של לוחם בשחיתות, בעוד מעסיקו התמים יאלץ להילחם במערכת אכיפת החוק על טיהור שמו במשך חודשים ארוכים. המעסיק זז הצידה טרוד מעל ראשו בחקירות, שמו מוכתם, לפעמים הוא מפוטר או לפחות מושעה, קורה גם שמשפחתו נהרסת וכל זה כשהוא עדיין בגדר חשוד. אין מה לומר, נקמה מושלמת. צר לי, אינני מצליח להתעלם מהריח הפופוליסטי של החוק, שלמרות חשיבותו קשה להתעלם מכך שהוא רכב על גלי ה"מושחתים נמאסתם" של השנים האחרונות, ותעיד על כך המעורבות הלא כל כך עריבה לחכי של התנועה לאיכות השלטון בהכנת החוק. אני מתפלל שלא יתברר לנו ברבות הימים שפתאום נגלה שחיתויות תחת כל עץ רענן רק בגלל שמישהו כאן שכח שמושחתים זה לא רק מעסיקים או בכירים בשירות הציבורי.
|
|
| תאריך:
|
19/06/2008
|
|
|
עודכן:
|
19/06/2008
|
|
מערכת יום ליום
|
|
אבא ואימא הם לא שקי אגרוף
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מרק טווין
|
20/06/08 02:44
|
|
נראה כי בקרוב שוב ייקראו אזרחי ישראל לקלפיות. כמו בשנים האחרונות שוב קברניטי העם לא הצליחו לסיים כהונה רצופה של ארבע שנים. תופעה חמורה שמתלווה לבחירות החוזרות ונשנות, היא מדד אמון הציבור בנבחריהם. יותר נכון להגדיר זאת כמדד אי אמון אשר הולך ומחריף. משבר עמוק זה מתגלה בכל קריאה מחודשת לבחירות, בה אנו רואים כי אחוזי ההצבעה הולכים וצונחים. נראה שהעם לא מאמין כי באפשרותו להשפיע בקלפי על סדר היום הציבורי. דבר שתורם לזה היא העובדה שהבוחרים לא מאמינים לדברי המועמדים לראשות הממשלה.
|
|
|
|
|
באחד הימים שבין חקירתו הרביעית והחמישית של אהוד אולמרט התראיין ראש ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, הפרופסור להיסטוריה מנחם בן-ששון, ונשאל מהי לדעתו היא התכונה הבולטת של ראש הממשלה.
|
|
|
|
|
עונת הנסיעות כבר בפתח, והתייר הישראלי המצוי שובר את הראש כיצד יוכל ליהנות הפעם מנופש שונה מזה שהורגל אליו בעבר. כזה שלא יזיק, יתר על המידה, לכיסו המצומק, וכזה שלא יצטרך לשבור יותר מדי את הראש בתיכנונו.
|
|
|
|
|
שסעים רבים ישנם בחברה הישראלית יהודית. לעתים נראה כי השסע העיקרי הוא הדתי-חילוני. בצד אחד של הקשת מצויים החרדים, הדורשים עליונות מוחלטת של החרדיות היהודית, ובצד השני החילונים להכעיס, להלן אפיקורסים, שרצונם חילון מוחלט ואף כפוי, חזיר בפרהסיה, זימה בפרהסיה, והתנערות מוחלטת מכל מה שקשור לדת וללאום היהודי.
|
|
|
|
|
ימים קשים עוברים על שומרי שלטון החוק ועל נותני השירותים השונים לחברה. האלימות הפושעת והגואה כלפי רופאים, אחיות, עורכי דין, נוער באיזורי בילוי, האלימות בכבישים, כל אלה גובים קורבנות רבים - רובם קורבנות שווא.
|
|
|
|
|
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
