נחום ברנע, פרשן החצר של אולמרט, מנסה שוב לעוות ולסלף. "אולי חטאתי בכך שהתמכרתי לתיאור ולסיפור, ולא ראיתי את השחור מספיק שחור" - אמר בראיון לערוץ 10, בהתייחסותו לפרשות השחיתות של אולמרט בכלל ולפרשת המעטפות בפרט. הראיון נערך עמו (יום שישי, 20.06.08) לרגל הוצאת ספרו לאור. ברנע, מתחסד שכמותו, משיא לפתע עצה לאולמרט: להתפטר מתפקידו כראש הממשלה.

ברנע עושה לעצמו הנחות שלא היה עושה אפילו לפוליטיקאים מתחילים, אלא אם עמדו בפניו שיקולים זרים. כך נהג כלפי ראש הממשלה, אהוד אולמרט. כדי שלא יעלה בידיו להטעות שוב את הקוראים, אנו מתכבדים להציג כאן את ההתנהלות הנלוזה של ברנע דווקא בתקופה שהוא נדרש לעמוד על המשמר:

• ברנע גרם להטעייה חמורה של ציבור הקוראים בישראל בכלל ושל קוראי ידיעות אחרונות בפרט, בכך שהציג את אולמרט כאדם כשיר וראוי לכהן כראש הממשלה. ברנע ועדת העיתונאים/הפרשנים שעודדו את אולמרט (בהם: יואל מרקוס, שמעון שיפר, אמנון דנקנר, אילה חסון, אמנון אברמוביץ, בן כספית), אחראים במידה לא מבוטלת לאופן התנהלותו של אולמרט במהלך מלחמת לבנון השנייה (ולתוצאותיה) וגם בתקופה שקדמה לה;

• ברנע ידע כבר בתחילת 2006 ובשנתיים שלאחר מכן על השחיתות של אולמרט, לפחות מכל הפרסומים ב-Nfc, מהגילויים של מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, ויועצו דאז ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, ומהמידע שחשפה שוב ושוב תנועת אומ"ץ והעומד בראשה, העיתונאי אריה אבנרי. אך ברנע "בחר צד" - את הצד המושחת. הוא העדיף לגונן על ידידו הוותיק, הוא אולמרט, ולעוות ולסלף את הממצאים והגילויים שנחשפו. גם הקריאות כאן להתפכחותו, לא הועילו. הוא המשיך לכזב ולגונן על אולמרט;

• ברנע מוצג במשך שנים רבות על-ידי עיתונאים הנמנים עם חסידיו (כמו אילנה דיין), חלקם חסידים שוטים, כעיתונאי הטוב ביותר בישראל וכמקצוען ממדרגה ראשונה. לכן מוזר הדבר שברנע אומר שלא ראה את "השחור מספיק שחור". לעדותו זו אין להאמין, אלא אם עיוור צבעים הוא. העובדות הן שברנע לא ניסה לבדוק כדבעי את העובדות, ובנפש חפצה. העובדה היא שהוא העדיף את קשריו האישיים עם אולמרט, במקום לשרת את ציבור קוראיו. בכך מעל בתפקידו ובשליחותו העיתונאית;

• ברנע עסק רבות בניסיון לטייח את פרשות השחיתות הנוגעות לאולמרט. כך לגבי כ"ט בנובמבר, כך לגבי פרשת כרמיה, וכך הדבר גם לגבי פרשות לאומי ומרכז ההשקעות ועוד ועוד ועוד. על ברנע נאמר על-ידי חסידיו השוטים, כי הוא אדם מוכשר מאין כמותו - מדקדק וחוקר ובודק ונוסע ברחבי הארץ ומקפיד לרשום הכל בפנקס קטנטן, הכל כדי לחפש את האמת. והאמת היא, שבכל הנוגע לאולמרט, ברנע מעולם לא טלפן למשל אלי (אל הח"מ), כדי לבדוק ו/או כדי לקבל מסמכים, כדי שיוכל להתרשם האם יש ממש בפרסומים והחשיפות שלנו לגבי פרשות השחיתות של אולמרט. וחמור מכך: ברנע נהג להציג בטורו האישי את גירסתם הכוזבת של אולמרט ומקורביו, ונמנע, באופן ממושך, מהצגת הטיעונים והגילויים החושפים את דמותו האמיתית של אולמרט;

• ברנע טוען: לא ידעתי על הנהנתנות וההרגלים הרעים והמושחתים של אולמרט, אלא לאחר עדותו של משה (מוריס) טלנסקי. גם כאן עושה לעצמו ברנע הנחה גדולה: כדי לגונן על עצמו, הוא שוכח לפתע את תפקידו כעיתונאי ואת התכונות המיוחסות לו, ומציג טענה שקרית: לא ידעתי, לא ראיתי ולא שמעתי. טענתו כוזבת, כאמור, שכן ברנע מכיר את אולמרט עשרות שנים, הוא מן הסתם גולש ב-Nfc, קורא את דוחות מבקר המדינה, ולבטח נחשף במשך תקופה ארוכה למקומונים בירושלים, שהרבו לעסוק במשך שנים בהתנהגות הנהנתנית והמושחתת של אולמרט.

ברנע כשל ושיקר, ברנע צריך ללכת

כך או כך, עכשיו, אחרי שמרבית כלי התקשורת אינם יכולים עוד לגנוז ו/או לטייח את מעשיו של אולמרט (למען אנשי ידיעות אחרונות, שטרם נגמלו לחלוטין מתרגילי החיפוי), ואחרי שצדקתנו הוכחה במלואה; ואחרי שהוכח שוב ושוב כי אולמרט מסוכן למדינת ישראל, יש מקום גם להסיק מסקנות חמורות כלפי ברנע, ועיתונאים/פרשנים שכמותו:

• אם לא ראה את השחור מספיק שחור, כדבריו - בכל הקשור לראש ממשלה מכהן - הרי שהוא נכשל במבחן הגדול ביותר העומד בפני עיתונאי. לכן, הוא אינו ראוי לאמון הציבור, ובטח שאינו יכול להיחשב עוד כגדול עיתונאי ישראל;

• ואם ראה ובחר לטייח ולחפות, כפי שאני טוען וכפי שניתן להיווכח מהעובדות, הרי שאין הוא ראוי לאמון הציבור, אלא להוקעה חדה וברורה.

בשורה התחתונה: טוב יעשה ברנע אם יחפש לעצמו מקצוע אחר. רב לך, נחום. פרס ישראל כבר קיבלת מידי אולמרט, ממש באותם ימים שהיה עליך לעמוד על המשמר ולדווח אמת לקוראים. עכשיו אתה יכול לקבל מידי אולמרט פרס ניחומים - קונסול כלכלי, למשל, באחת ממדינות אירופה. אם תפטור עצמך מעבודת הטיוח והחיפוי על אולמרט, תוכל אולי להקדיש מעט זמן כדי למצוא מנתח טוב, שיחלץ את לשונך מעכוזו של אולמרט. כך תוכל לייצר לעצמך אליבי ולספר שהפרישה נובעת מסיבות רפואיות.