בעקבות החלטת שר המשפטים פרופסור דניאל פרידמן להקים ועדת בדיקה ממשלתית, החלטה שהתחלפה בבדיקה ע"י מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שיגר היועץ המשפטי לממשלה מנחם (מני) מזוז מכתב לשרים ולחברי הכנסת, ובו התריע על "מסע נקמה" ו"רדיפה" נגד הפרקליטות מצד שר המשפטים והשר חיים רמון.
מכתבו של היועץ מזוז, מבלי להיכנס לסוגיית הפארנויה, מחייב שתי שאלות: אחת - מדוע חושש היועץ מזוז מבדיקה של "תיק תפור" על פניו, שנתפר בגסות ובגסות רוח ע"י גורמי אכיפת החוק (משטרה, פרקליטות) ובשיתוף בית משפט? השנייה - אם היועץ מזוז סבור כי מדובר ב"רדיפה" וב"מסע נקמה", יואיל נא בטובו להסביר לנו הכיצד זה הפכו הן שרי המשפטים והן השרים לביטחון פנים של מדינת ישראל, וגם אלו שהייתה כוונה למנותם, לשק החבטות של המשטרה והפרקליטות?
די אם נזכיר את פרופסור יעקב נאמן, השר חיים רמון, ח"כ רובי ריבלין (משפטים) והח"כים אביגדור ליברמן, צחי הנגבי ורפאל (רפול) איתן המנוח (ביטחון פנים) כחלק מקורבנותיה של השיטה הנלוזה, שלפיה אסור לחקור את החוקרים.
לפיכך ייטב לו ליועץ מזוז אם ייתן את ברכתו לבדיקת המשטרה והפרקליטות, כל בדיקה, ולו רק כדי למנוע מעשים כגון אלו בעתיד כלפי אזרחים שאינם מורמים מעם, ושבשם הצדק המעוות ניתן על נקלה לרמוס את זכויותיהם. זאת ועוד: לאור "הישגיו" הגדולים של היועץ מזוז, ייטב לו, אך בעיקר לנו, אם ייפנה את כיסאו הרבה לפני תום הקדנציה שנקבעה לו. ויפה גם שעה אחת קודם!
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
