בכינוס הישראלי-בריטי אמר ראש הממשלה, "הדבר החשוב ביותר בכלכלה הישראלית הוא טיפוח החינוך", זאת בניסיון לרתום את הבריטים לשיתוף פעולה כלכלי בין המדינות. האם אולמרט יודע מה באמת חשוב לכלכלה/לטיפוח החינוך? אילו היה שואל אולמרט את הבריטים או לפחות קורא , כמוני, את דוח החינוך הטכנולוגי והמקצועי בארץ ובעולם" שהתפרסם בשבוע שעבר, הוא היה גם מבין ויודע מה נקרא בעיניהם "טיפוח החינוך".

אלא שאולמרט, כנראה, לא קרא את הדוח, הוא כנראה גם לא שאל את הבריטים מה הם עושים על-מנת לטפח את החינוך, אחרת לא היה מספר להם כי "בשנים האחרונות אנחנו משקיעים בחינוך יותר ויותר. זאת, כיוון שהדבר שאנו הכי גאים בו בישראל הוא איכות המרכיב האנושי".

אילו אולמרט היה מציץ בדוח היה נוכח לדעת כי 72% מהתלמידים בבריטניה לומדים בחינוך המקצועי, הממשלה שם הגדילה את תקציב החינוך המקצועי ב-16%, ההשקעה בחינוך המקצועי היא חלק מהתוכנית לשיפור רמת החינוך במדינה, המדינה מגדילה את ההשקעה בחינוך המקצועי בתיכונים ובאקדמיה הלאומית למיומנויות מקצועיות ועוד ועוד.

לעומת זאת בישראל רק 37% לומדים חינוך מקצועי (על-פי סטף ורטהימר חינוך מקצועי אמיתי מסתכם בפחות מ-10%, היתר עיוני-טכנולוגי), לאחראים על תוכניות חלופיות בחינוך המקצועי-טכנולוגי אין תקציב לשנים הבאות. תקציב החינוך המקצועי בשנת 2007 קוצץ בכ-23% לעומת התקציב המקביל בשנת 2003, ואילו התקציב שבוצע בפועל בשנת 2007 נמוך בכ-35% לעומת התקציב המקביל בשנת 2003.

זאת ועוד - הדוח מראה גם כי התאחדות התעשיינים מדווחת על מחסור של טכנאים המוערך בכ-5,000 בתעשיה ואילו על-פי נתוני צה"ל, הצבא נדרש כיום להכשיר בין 35%-50% מבוגרי המסלול העיוני לתפקידים מקצועיים.

קריאת הצילו

אז כמה מילות רקע והערות שלי, לפני שהדוח ישקע במצולות השכחה, כמו רבים כמותו, ואולי כדי למנוע את השכחה. מדובר בדוח "החינוך הטכנולוגי והמקצועי בארץ ובעולם" של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שהוזמן על-ידי ח"כ הרב מיכאל מלכיאור.

ומדוע הוא חשוב בעיני? משום שזה זמן אני חוזרת ומתריעה על תהליכים במערכת החינוך הזועקים 'הצילו', תהליכים שבעקבותיהם באה הקריאה להחזרת החינוך המקצועי, מתוך ראייה שהבגרות העיונית הפכה לחזות הכול. מדדי ההצלחה החדשים "זכאות לבגרות" ו"מניעת נשירה" גררו בעקבותיהם תהליכים שליליים כמו "נשירה סמויה", עליהם עמדתי ברשומה "מניעת נשירה האמת מאחורי הכותרת".

הדוח עוסק בכמה היבטים - הרקע לביטול החינוך המקצועי והמשמעויות של זה כיום, היבט של צרכי המדינה וצרכי היחיד, וההשוואה של אלה למתרחש בעולם.

לסגירת בתי הספר המקצועיים הייתה סיבה חברתית עמוקה והיא ה"הסללה" - מדיניות שהפנתה נערים לבתי הספר המקצועיים ויצרה תחושה שחלק מציבור התלמידים הופנה, לכאורה, למשהו נחות יותר והותיר כנראה אנשים עם משקעים עמוקים.

השאלה שאני שואלת היא, האם העובדה שסגרו את בתי הספר המקצועיים אומרת שההסללה תמה? לדעתי לא! גם היום מכוונים תלמידים למסלולי לימוד שונים, כולם אומנם מכוונים לחינוך עיוני, כשהמטרה תעודת בגרות, אבל בדרכים שונות, עיוני במסלולים שונים, אתגר, אומ"ץ, מב"ר.

הדוח מביא את טענתו של פרופ' לביא שטען בעבר כי התיוג לחינוך המקצועי יצר דימוי עצמי נמוך. האם ה'הסללה' שקיימת כיום בחינוך העיוני לא יוצרת תיוג כזה?! בוודאי שכן! יותר מזה היא גם יוצרת תחושת כישלון, רק 53% מהתלמידים זוכים לתעודת בגרות ומה עם היתר? האם אותה תחושת קיפוח של התלמידים שהופנו לחינוך המקצועי, אינה נחלתם של אותם תלמידים שלא מצליחים להגיע לבגרות המיוחלת?

אותם תלמידים שהיו בחינוך המקצועי סיימו עם "משהו ביד" - מקצוע, ואילו 47% שמסיימים כיום ללא תעודת בגרות יוצאים בידיים ריקות. גם תלמיד שכל מטרת המערכת היא להעביר אותו בציון 55 (זכאות) לא יוכל לעשות עם התעודה הזו דבר.

תלמיד שמסיים את התיכון ללא תעודת בגרות במקרה הטוב, תלמיד שסובל מ"נשירה סמויה" במקרה הגרוע או תלמיד ש"נשר" - כל אלה יוצרים בהכרח דימוי עצמי נמוך, ומהווים בנוסף גורמים המגבירים אלימות.


כשלון האינטגרציה


נשאלת גם שאלה חברתית - האם העובדה שהתלמידים נמצאים באותו בית ספר במסלולים שונים יוצרת אינטגרציה ביניהם? האם התלמידים מתחברים זה עם זה? כאן אני יכולה להעיד מניסיון רב שנים שהתשובה היא לרוב שלילית, גם כאשר שייכים לאותה אוכלוסיה סוציו-אקונומית. יותר מזה - מדוח אחר של המרכז הארצי לבחינות והערכה, העוסק בבחינות הפסיכומטריות, עולה כי "מערכת החינוך אינה מצליחה לצמצם את הפערים החברתיים", ז"א על אף שכיום לכאורה אין הסללה, על אף שכולם מופנים לנתיב העיוני, ממשיך להיות פער חברתי.

בסוף שנות ה-70 עמד החינוך הטכנולוגי על 52% מכלל האוכלוסיה, כאשר הטענה המרכזית נגדו הייתה שאין נגישות לבחינות הבגרות. במקום לשלב את החינוך המקצועי עם בחינות הבגרות, כפי שנעשה במדינות המפותחות שבהן החינוך המקצועי הולך ומתפתח ומבטיח תעסוקה ותחרותיות של המדינה בשוק העבודה הגלובלי, בחרו לסגור נתיב זה. החינוך המקצועי במדינות שנבדקו מתחשב בצורכי המדינה וצורכי היחיד למצוא עבודה, משום מה דווקא בארצנו החליטו להתעלם מצורכי המדינה, ובסופו של דבר גם מצורכי היחיד!

כאמור מורה הדוח על מחסור בטכנאים לתעשיה ומחסור באנשים מקצועיים לצבא. אילו היו בתי ספר מקצועיים היו אותם בוגרים מגיעים לצבא עם מקצוע, צוברים ניסיון ויוצאים ל"אזרחות" כאנשים שעתידם סלול לפניהם. האם אנחנו מדינה כל כך עשירה שיכולה להרשות לעצמה את ה"פריבילגיה" הזו להתעלם מצורכי המדינה? ובכלל, מדוע התחשבות בצורכי המדינה נחשבת אצלנו למילה גסה?!

במדינות האיחוד האירופי 65% מהלומדים שייכים לחינוך המקצועי ו- 46% מהלומדים במדינות ה-OECD למדו בחינוך המקצועי. בבריטניה, כאמור, 72% (!)

גם במדינות הנבדקות זיהו, על-פי הדוח, את בעיית ההסללה ואת בעיית ההשכלה, אלא שבניגוד לישראל, קידמו במדינות אלו את החינוך המקצועי, תוך עריכת רפורמות שמטרתן לשפר את רמת ההשכלה המוקנית לתלמידי החינוך המקצועי, רפורמה המאפשרת מוביליות מקצועית והשכלתית ומונעת נשירה. בעוד שכאן בארץ עסוקים בשאלת "מניעת נשירה" בלי לתת מענה הולם!

מציאת הפתרונות בבחינת "הפוך על הפוך - הטלת קנסות על בתי הספר על כל תלמיד שנושר, שיטה שרק תגביר את, הנשירה הסמויה, כאשר תסכול ואלימות ימשיכו להיות מנת חלקם של אותם תלמידים שלא מצאו להם את המענה המתאים.

רפורמה לא ראויה

שרת החינוך עסוקה ברפורמה לא ראויה, שהיא בעצם הסכם שכר גרוע למורים, שאין בו שום מענה לתלמידים, ואם יש השקעת כספים, היא נעשית בכיוון הלא נכון. השבוע התפרסמו נתונים על נשירה, האמירה של שרת החינוך בהקשר הייתה מאבק בנשירה חשוב מהזכאות לבגרות, רק ששרת החינוך לא סיפקה מענה קונסטרוקטיבי, אלא רק אמירה - "אנו מעודדים בתי ספר לקחת אחריות על כל התלמידים, ומעריכים מוסדות חינוך שמחזיקים תלמידים שקשה להתמודד אתם, גם אם הדבר בא על חשבון הזכאות לתעודת בגרות". האם יש בחיזוק כזה כדי להעלות את רמת החינוך? ודאי שלא! אמירה כזו רק תעמיק את הנשירה הסמויה...

טוב היה עושה אולמרט אילו היה מקשיב לדבריו של יו"ר ועדת החינוך של הכנסת כי "ייבוש החינוך המקצועי ללא תוכנית אמיתית, שתפתח את השכלת התלמידים לצד כישורים מקצועיים, עלול להביא לתוצאות הרסניות אשר יותירו את ישראל מאחור בכל הקשור להתפתחותה הטכנולוגית והתעשייתית".

טוב הייתה עושה שרת החינוך לו הייתה אומרת - טעינו, בוא נתקן לפני שיהיה מאוחר מדי, בוא לא ניתן למשקעי העבר להכתיב את עתיד החינוך, בואו ניצור חינוך טכנולוגי בשיתוף פעולה עם מעסיקים, ובהתאם לצורכי המדינה והפרט, בואו ניקח הפעם דוגמא ממדינות ה-OECD אליהן אנחנו שואפים להשתוות במבחנים הבינלאומיים, ויפה שעה אחת קודם.

ולראש הממשלה או ליועציו אומר, לפני שיוצאים בהצהרה כזו בפני הבריטים, כדאי לעשות שיעורי בית, אחרת המסר ישמע לא אמין, כפי שקורה עכשיו ובכל מקרה לחברי ועדת החינוך וליו"ר - אל תתנו לדוח הזה לשקוע במצולות השכחה!