שלום לך מר נתניהו

שמי שלומציון ארגמן. אני תושבת רמת-גן, בת 43, גרושה ואמא ל-3 ילדים; רציתי לספר לך על עצמי ועל חיי, ועל מאבקיי היומיומיים; רציתי שתדע כי אין בלבי עליך כאדם, אך יש בלבי עליך, על השימוש בכוחך כמקבל החלטות בדרג גבוה, החלטות מפילות גורל, חורצות עולמות, ומוסיפות שנים לחיים; כן, גם בגילי הצעיר.

רציתי, כאם וכאפוטרופוס של ילדיי, לייצגם נאמנה בכל מערכות החיים, במאבקם היומיומי, כן, גם של ילדיי, מאבק של הישרדות והתמודדות בלתי-רגילה מול מחסור כלכלי עמוק המשפיע על סבלנותה של אמם, והשוחק את כולנו במערכה הקשה הזו שקוראים לה -להיות, לחיות. לחיות כאחד האדם.

לפני כ-4 שנים התגרשתי ואז יצאתי לדרך, ו-4 שנים הן המון זמן, והיה עלי להתמודד כתינוק שנולד וללמוד כיצד לפסוע צעד צעד בעולם החדש שנפרש בפני, וללמוד כיצד לנהל כלכלה נכונה כמפרנסת יחידה, ולשלב באלה גם סבלנות אדירה מול לחצים אינסופיים לנוכח "יתמותם" של ילדיי מאב בבית.

ובתוך כל אלה גם עבדתי בחצי משרה, בעבודה שדרשה את מלוא כוחותיי, אשר לא יכולתי להגדילה עקב קיצוצים במזונותיי בשל כך, ומאידך קיצוצים של מס הכנסה לו הגדלתי מזונותיי כי אני עובדת. הידעת?.

אתה מבין מר נתניהו? במשך למעלה מ-4 שנים, נאלצתי להתמודד מול בירוקרטיות שונות ומשונות והתרוצצות בלתי-פוסקת ממשרד למשרד ושליחת מכתבים ופקסים בכדי להיטיב את מצבי בכדי לעזור לעצמי, אך לא יכולתי כי נחסמה הדרך בפניי מלכתחילה. ניסית פעם לצאת למירוץ כאשר רגליך אסורות באזיקים?

ולא ישבתי תחת גפני אלא התמודדתי ולא תמיד בהצלחה מרובה, ואין לך מושג מה זה להתחנן להנחה מול גורמים זרים ולעיתים עוינים ביחסם, ולספר שוב ושוב את סיפור חייך, בכדי לקבל הטבה כלשהי שיש והנך מעדיף שלא לקבלה, נוכח האטימות של אלה האוחזים בשררה, המשדרים לך ללא מילים כי "יש לך בעיה שהבאת ילדים לעולם והתגרשת, היית צריכה לחשוב על זה קודם, תדפקי את הראש בקיר".

יצא לך פעם מר נתניהו לחוש כמו זבוב טורדני? ואפילו לא התכוונת לזמזם לאיש באוזנו לו נותרה הברירה בידך, עד כי חשת שעוד מעט ומתפוצץ הנך מחמת אפיסת כוחות, או מאדישותו של פקיד עצבני שתכף ימחצך וימרחך על הקיר, או לחילופין יקרא לשוטר שישליך אותך מפה, כי הרמת את קולך - קול ענות חלושה, קולה של אם "ילדים זה אנחנו", עד שפרשת כנפיך ובראש מושפל חזרת לכוך שלך, מבכה את יומך בשקט, מקלל את יום היוולדך ושואף למות, ורוצה לחיות.

ולפני כחצי שנה פוטרתי ממשרתי עקב קיצוצים ומאז אני מובטלת, אך מתוך בדיקה מול הביטוח הלאומי, כבר לא ישתלם לי לעבוד כי לא יישאר לי ממה לחיות משום גזירותיך האימתניות המבטלות כליל את קצבאותיי.

אז איפה אתה בכל המערכת הזאת תאמר לי? ומה הנך מצפה שאעשה במצב זה, בין קירות המאיימים למוטטני לאלתר. האם עליי לגנוב או לזנות או לרמות את המדינה ולעבוד בשחור? או שמא עליי לשבות רעב, כך שהמעט שמחזיק אותי והאם הנמרה שילדיי רואים מולם, תקרוס שוב ואלי הפעם לתמיד?!

או שמא עליי לשים את ילדיי קדימה בחוד החנית, לאמור- קח אותם אתה וטפל בהם וגדלם, כי נתחלפו היוצרות ובמקום שאני אסוכך עליהם בגופי, בכנפיי, יהא עליי לשימם לפניי, כביכול המה אלה אשר מגוננים עלי, שומרים עליי מפני עצמי, שלא אכרע תחת העומס, תחת הייאוש.

ובעוד שאתה וילדיך יושבים אל שולחן ערוך ומפואר ונהנים מכל טוב הארץ ושמניה כיאה לילדים בגילם, נאלצים ילדיי ואנכי לשבת לשולחן "ערוך ומפואר"- סעודה כיד המלך, הכוללת לחם עם גבינה או חביתה, או לעיתים כשאני ממש מתפרעת- גם גבינה צהובה. שיחקת אותה היום, אמא.

ואחזור שוב ואומר, אין בלבי עליך כאדם. אני מאמינה כי הנך מיצר על מצבי המייצג עשרות אלפי משפחות בארץ, אלא יש בלבי עליך כאיש בעל שררה השועה לעצות אחיתופל, שקיבל כוח להיטיב ומשתמש בכוחו להכאיב.

ודע לך כי ביום הבחירות ניפגש כולנו, ולא נשכח. אני לא אשכח, ואדאג להזכיר לכל השומע כי מי שקיבל את השלטון בגלל בעיות בטחון, יירד ממנו מהר מאוד בעיות בגלל בעיות הרווחה.

אין לי בעיה עם תוכניתך הכלכלית לכשעצמה או על הכוונות העומדות מאחוריה. יש לי בעיה עם התוכן ועל הצורה שיצקת לתוכה, ושלא הכנת לה חלופות נאותות מלכתחילה.

לא אני ולא חברותיי לצרה, "קונות" את הבטחותיך הערטילאיות, משום שקל להבטיח ועוד פחות מזה ליישם, וממילא לא הוכחת עד עתה הצלחה מרובה בצעדיך כשר-אוצר בשום תחום. נדמה כי אתה רק יודע לקחת כל הזמן. ניסית פעם לתת?

ואני אמשיך במאבקי, כי אני אדם מאמין ומאמין בעצמו, רק לקחו לי את האוכל ואני רעבה.

מי הזיז את הגבינה שלי?

שלומציון ארגמן.


_______________

ח"כ יוסי שריד כתב בתשובה:

לשלומציון ארגמן שלום רב,

קיבלתי בתודה את מכתבך שאת הפקדת בידי. קראתי בתשומת-לב ומתוך הזדהות עמוקה.

החברה הישראלית מתפוררת, כי אנשים כמוך קורסים באין תומך להם ולילדיהם. אני מאוד מקווה שתזכו לתשובתו של שר האוצר רק שלא תצא לידי חובה אלא תמלא חובה כפי שמתחייב מתפקידו וממעמדו.

שלך,

יוסי שריד

______________________

- המאמר פורסם במגזין "בית הנבחרות", של אתר "הדרך למעלה.
www.haderech.co.il/beitha4.2.html#1;
הגליון הוקדש למאבק החד הוריות התכנית הכלכלית האנטי-חברתית של הממשלה.

הביאו לפרסום: חנה בית הלחמי וענבל גולדברג, עורכות משותפות של המגזין.