שתיקת המיוחסים, שתיקת הכבשים

שתיקת המיוחסים שהחלה עם עמותות ברק, כאשר התברר שכל אנשי המעגל הקרוב אליו שנחקר שמרו על זכות השתיקה, כמו גיסו עו"ד דורון כהן, מזכיר הממשלה דאז עו"ד יצחק הרצוג וח"כ היום ואחרים, עורר בזמנו הדים לא מעטים.

כאשר החלו בחקירת עמותות שרון, לאחר בחירתו לראש הממשלה, חזרה התמונה על עצמה, והבן עמרי שרון כיום ח"כ וכל המקורבים שמרו על זכות השתיקה. כלומר: אנו עדים להתפתחות תפיסה שלטונית פגומה, קלוקלת, של התנהלות ציבורית פסולה של נבחרי ציבור - אשר נבחרו על-ידי העם, ועושים בקופה הציבורית ובתפקידים הציבוריים אליהם נשלחו על-ידי הציבור - ככל העולה על רוחם, מבלי לתת דין וחשבון לבוחרים. התנהלות זו יש להפסיק ובהקדם על-ידי חקיקה מפורשת שתמנע מנבחרי ציבור, ח"כים, שרים וראשי ממשלה - להיזקק "לזכות השתיקה" בעניינים ציבוריים הקשורים לתפקידם בלבד להבדיל מנושאים אישיים ברורים.

לפני שנכנסים לדיון מעמיק בנושא של "זכות השתיקה" על יתרונותיו, חסרונותיו והשלכותיו - כדאי לברר "זכות שתיקה" מהי?
ובכן, "זכות שתיקה" - היא זכות הקבועה בחוק (ראה גם סע' 152(א)(ב) לחוק סד"פ (נוסח משולב-1982), במעמד של זכות קונסטיטוציונית שנשתרשה בפסיקה הישראלית, ומזכירה את התיקון ה5- לחוקה האמריקנית המפורסמת - המאשרת לנחקר או נאשם להימנע מלהשיב לשאלות החוקרים או בית המשפט - בשאלות שלדעתו עלולות להפלילו.

לצד הזכות היסודית הזו עומדות ממול סכנות מהותיות ופרוצדורליות כפי שיפורטו בהמשך. יש להדגיש כי בארה"ב הזכות בתיקון ה-5 משתרעת לא רק על חקירות פליליות ומשטרתיות אלא גם על חקירות בפני הסנט, הקונגרס או ועדות מעין משפטיות.

בארץ - לפי השיטה האדוורסרית, האנגלו-סקסית על המשטרה והפרקליטות להוכיח לבית המשפט שהאזרח המואשם או הנחקר "אשם" ולא על האזרח להוכיח שהוא חף מכל עוון וחטא. שיטה זו, מבליטה את עיקרון "חזקת החפות", דהיינו: שכל אדם זכאי - כל עוד לא הוכחה אשמתו.

שיטה ותפיסה זו של החפות, נסוגה משך השנים בפני האינטרס הציבורי, להגן על החברה שלומה וחוסנה על חשבון כרסום בזכאות הנאשמים ובמיוחד בעבירות פשע חמור, סחר בסמים, רצח ועוד...
התוצאה תקון בחוק הקובע (ראה סע' 152 א' לעיל) כי מי ששותק בחקירה ובבית המשפט, ולא מוסר גרסה מלאה - הדבר פועל לרעתו, ומחזק את ראיות התביעה והוא גם נחשב כמי שלא משתף פעולה עם המשטרה.

ברוח זו תוקן גם סעיף 10א' לפק' הראיות המוכר היטב לעו"ד פליליים, המאפשר מסירת עדות של עד שמסרב לבוא לבית המשפט אם בשל פחד, איומים, בריחה מהארץ או העלמות מסתורית.
כלומר: החוק מכרסם בהתמדה בזכויות הנאשמים ויחד עם זאת בכל הנוגע לאנשי ציבור המצב שונה.

היתרונות של השתיקה, גם הם ברורים למדי. השותק אומר למעשה למשטרה - אם יש לכם נגדי אשמות וחומר מפליל אתם לא צריכים אותי, תעשו כפי שנראה לכם. תפעלו בהתאם לחוק כי לי עומדת "חזקת החפות". אם כל המגבלות והחסרונות שציינתי לעיל.

מאידך - כל עו"ד יודע שנחקר שמדבר יותר מדי, עלול לסבך את עצמו, באמירות לא שקולות לא מחושבות, דו-משמעיות, אשר בתום לב ובתמימות לפעמים עלולות לסבך אותו מבלי משים ומבלי אפשרות לצאת מהסבך שנפל אליו.

מאות ואלפי נחקרים, הרשיעו את עצמם בדיבור ופטפוט יתר, גם על נושאים שלא נשאלו, ועל ארועים ועובדות שלמשטרה לא היה כל מידע והוכחות ושילמו על כך ביוקר. נכון שלמשטרה זה נוח ביותר, האדם מדבר, מסביר, לפעמים מרשיע את עצמו וזאת שיטה טובה לקיצורי דרך להרשעה ולסגירת תיקים.

בהזדמנות זו כדאי להבהיר לרבים, ביניהם גם לקציני משטרה, עורכי דין, ופרשנים לענייני משפט, החוזרים על אותה טעות חדשות לבקרים - מי ששותק בחקירה ומנצל את זכותו לא להעיד או למסור גרסה מקצר את תהליך החקירה ולא להיפך.

הדבר פשוט - נחקר שמוסר גרסה ולפעמים כמה גרסאות עוקבות או סותרות - מחייב את המשטרה בהליך ממושך של בדיקה, אימות, הצלבות, חיפוש עדים ומסמכים, סתירת אליבי כפי שעולה מעדות הנחקר - לכן אם למשטרה יש חומר בסיסי טוב חזק עם גיבוי וראיות ממשיות - שתיקת הנחקר היא נכס לתביעה, שהרי אם הנחקר יבוא לבית המשפט - ואז יחליט להעיד ולמסור גרסתו הפסיקה קבעה - שעדותו מאבדת מאמינותה ומשקלה ודבר זה ידוע לכל תובע מנוסה שמנהל משפט פלילי. כמו כן - לא כל מי ששותק יש לו מה להסתיר - וכדברי הפתגם - "גם אוויל מחריש לחכם יחשב".

באשר לגלעד שרון - בהיותו אזרח מן השורה למרות שאביו ראש ממשלה - הוא זכאי ורשאי לשמור על זכות השתיקה, וכל המהומה שקמה סביבו אינה במקומה גם אם מנסים לקשור אותו לפרשיה ציבורית - וגם אם קשור לעסקים ציבוריים הנוגעים לראש הממשלה - הוא ממשיך להיות אזרח השומר על זכויותיו.

באשר לראש הממשלה שרון - הוא יעיד וידבר אך לא יאמר כלום, מעבר לעובדה שיטען שבניו ובמיוחד גלעד ניהלו את כל העניינים והוא היה מודע אך לא מעורב בפרטים ולכן כל העניין הפלילי לא נוגע לו.

באשר לעומרי שרון - שכבר שתק פעם בנושא העמותות, יש בעיה רצינית ציבורית ותדמיתית. להערכתי, בנסיבות הקיימות הוא ידבר אך לא יאמר כלום לגוף העניין, ואולי יפנה אותם לאחיו גלעד, שהוא אזרח מן השורה ולא חלים עליו כללי המנהל והתנהגות הציבורית כנדרש מנבחר ציבור וח"כ טרי.

אם עומרי שרון ישתוק - לא יוכל שרון, ולא שרי הליכוד להדיחו, כי אין לו שום תפקיד בינתיים פרט להיותו ח"כ שנחבר, להבדיל מנעמי בלומנטל שהיתה סגן שר.

ולכן כאשר "שתקה בפרשת סיטי טאור" ניתן היה להדיחה מהתפקיד אך לא מהכנסת - פרט כמובן לעניין הציבורי והתדמיתי של שרון - שכבר נפגע בכל הפרשה והציבור ישפוט ויחליט.

השותקים הגדולים של העבר כמו השר אריה דרעי דאז, מקורבי שרון, מקורבי ברק, נעמי בלומנטל ואח' - הוציאו שם רע לנבחרי הציבור בבחינת "כשר אבל מסריח" - ולכן הגיע הזמן לתקן זאת ובהקדם במגבלות שציינתי לעיל דהיינו: לאזרח תשמר זכות השתיקה במלואה בנוסח המקובל היום לנבחרי ציבור רק בתחום האישי והאזרחי שלא קשור למילוי וביצוע תפקידיהם הנבחרים.

כך שניתן יהיה לומר: מותר לשתוק לכבשים אסור לראשי העדר והרועים.
_________________

- כותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.