חוק החינוך המפלג

לחינוך הממלכתי נקבעו בחוק מטרות ברורות המגדירות בפירוט את יעדיו. במרכזן של מטרות החינוך עומד שילוב לימודי יהדות ומושם דגש רב על עיסוק בזהות יהודית. כמו למשל: "ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית..." וכמו: "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו... המכבד... את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו."

החינוך הממלכתי נכשל בהשגת יעדיו. הוא חלש ומוחלש. הכנסת והממשלה חסרות-אונים ואינן מסוגלות להניע מהלך שיעצים את מערכת החינוך הממלכתית, ויגרום לה להשיג, באופן מקיף ושוויוני, את המטרות החינוכיות שנקבעו עבורה.

כיצד מגיבים חברי הכנסת על חולשתם ואזלת ידם? במקום לקיים את תפקידם כמי שאמורים לפקח על פעולות הממשלה ולדרוש את יישום החוק בחינוך הממלכתי כולו יזמו ח"כ אסתרינה טרטמן, ח"כ הרב מיכאל מלכיאור וח"כים נוספים מכל סיעות הבית, חוק להחלשת החינוך הממלכתי, לדילול הפריפריה ולהזרמת יותר משאבים ממשלתיים לקבוצות של בעלי הון תרבותי ובדרך כלל גם כלכלי. כך הם סותמים את הגולל על הסיכויים להבראתו של החינוך הממלכתי.

הכוונה טובה

כוונתם המוצהרת של היוזמים טובה: תגבור לימודי יהדות וקירוב לבבות בין "דתיים" ל"חילוניים". אולם לא רק שחוק זה לא ישיג את המטרות המוצהרות של יוזמיו אלא שלצערנו יגרום לצמצום לימודי יהדות בחלקים גדולים של החינוך הממלכתי ולהעמקת הקיטוב בין קבוצות בחברה הישראלית.

התלות בדרישת ההורים יגרום לדילול והחלשת החינוך הממלכתי
ההכרה בבית ספר כ"מוסד חינוך ממלכתי משלב" לפי החוק החדש תלויה בראש ובראשונה בדרישת ההורים. הורים המתפנים מעיסוקיהם עד כדי מעורבות בתוכני בית-הספר אינם הרוב במדינת ישראל בכלל ובחינוך הממלכתי בפרט. הורים אלה שייכים מראש לקבוצה מובחנת בחברה הישראלית: קבוצת בעלי ההון התרבותי. רובם גם באים מהמעמד הכלכלי הבינוני והגבוה. רבים מהם כבר מעורבים ביוזמות להקמת בתי ספר ייחודיים לילדיהם. מודעותם ונגישותם לכספי קרנות מחו"ל ולהקצבות ממשלתיות אפשרו להם ליישם את שאיפותיהם הייחודיות ולהגביר את הפערים בין ילדיהם לכל השאר. לא די בכך שהם כבר הפרידו עצמם משאר האוכלוסיה אלא שהחוק החדש שנחקק למענם מעודד אותם להקים לעצמם בתי ספר כמו-פרטיים במימון ממשלתי.

החוק מחייב שתהיה דרישה להכרה בבית הספר כ"מוסד חינוך ממלכתי משלב" של שני-שליש מההורים, רוב מוחלט. קשה להניח שיהיו בתי ספר רבים כאלה ולכן נהיה עדים לנדידת הורים מכמה בתי ספר בכל אזור אל בית ספר אחד בו יוכלו להוות רוב. מדובר בתהליך של דילול והחלשת בתי-ספר בשל נטישת הורים בעלי הון תרבותי, שהיו יכולים לתרום רבות, גם כמיעוט, לבתי ספר רבים, כדי לחזק בית ספר אחד באזורם.

הדיונים הציבוריים על תגבור לימודי יהדות בחינוך הממלכתי (ועל בית ספר משותף לחילונים ודתיים - שהחוק בסופו של דבר אינו מתייחס אליו) מתרכזים בהורים המעוניינים בכך והללו זוכים לתשואות. עם זאת מתעלמים מרוב ציבור ההורים: אלה המתנגדים נחרצות, מסיבות שונות (שלא לנו לשפטם) לתגבור לימודי היהדות; הורים חילוניים המתנגדים נחרצות שילדיהם ילמדו בבית ספר משותף עם תלמידים דתיים; ורוב ההורים שפשוט לא נתנו דעתם על נושא זה או לא הביעו דעה בדרך כלל משום שהם חיים במציאות קשה של התמודדות בלתי פוסקת עם השאלה מאין תשיג ידם לקנות ילקוט, ספרי לימוד, בגד ראוי ולשלם דמי הורים ודמי נסיעה.

השיח השבע של "החינוך המשלב" לא ממש ער לעובדה שלא רק בחינוך הערבי והדתי אלא גם לבתי הספר הממלכתיים מגיעים מאות אלפי ילדים החיים מתחת לקו העוני. הוריהם לא שמעו על הקרנות האמריקניות והפדרציות היהודיות שבתמיכתן הנדיבה הוקמו בתי הספר "המשלבים" והם גם לא ישמעו על ההזרמה החדשה של כספי מדינה בזכות החוק החדש. הם לא יכללו ב"דרישת ההורים" כי הם לא יודעים "לדרוש" וחברי הכנסת הנכבדים לא חשבו שבמקום לתקן את החוק - תפקידם לדרוש בשמם עמידה על מטרות החינוך הממלכתי, גם למען ילדיהם.

צמצום עד ביטול המקצועות ההומאניים ולימודי היהדות
משבר לימודי היהדות בחינוך הממלכתי הוא משבר מתמשך ומחריף. החוק החדש הוא מכה אנושה לניסיונות להתמודד עם המשבר ויגרום להפיכת המקצועות ההומאניים ובכללם לימודי היהדות לשוליים עוד יותר ברוב בתי הספר. הדרישה למקצועות הללו תרד שכן הורים בעלי מודעות לחשיבותם של לימודי היהדות הם בדרך כלל אותם הורים המודעים לחשיבותם של הלימודים ההומאניים. הללו יתרכזו כאמור בבית ספר של "החינוך המשלב" ויותירו את בתי הספר ללא דרישה ואף עם התנגדות גוברת לתגבור לימודים אלה. בתי ספר רבים יאבדו אוכלוסיה חזקה, יצטרכו להתמודד עם הישגי התלמידים ולהשקיע יותר במקצועות כלליים כמו אנגלית ומדעים על חשבון יהדות ושאר הלימודים ההומאניים. מדובר במגמה שתרחיק עוד יותר את הסיכוי ליצור אי-פעם ליבה חינוכית משותפת לילדי ישראל.

מראית-עין של "קירוב לבבות"

יותר מ-10% מתלמידי החינוך הממלכתי-כללי באים ממשפחות דתיות שומרות שבת. לפחות 10% נוספים באים ממשפחות מסורתיות. כ-20% מתלמידי החינוך הממלכתי-דתי באים ממשפחות חילוניות שאינן שומרות שבת. בשני הזרמים מדובר באוכלוסיית תלמידים גדולה (הרבה יותר ממה שיוכל להיות זרם "החינוך הממלכתי המשלב") המהווה אתגר משמעותי לחיים ביחד. אם רוצים "לקרב לבבות" אפשר היה לחשוב על השקעה חינוכית בזרמים הקיימים ובקבוצות שכבר מנסות ללמוד יחד, על אף השוני באורחות חייהם, מבלי צורך להמציאם מחדש.

לבתי הספר של "החינוך המשלב" מגיעים תלמידים להורים שאינם זקוקים כבר לקרוב לבבות. במילים אחרות: ההשקעה העצומה בבתי הספר "המשלבים" היא בציבור חילוני-מסורתי-דתי שממילא איננו מקיים בתוכו מחיצות כל שהן. הצגת בתי ספר אלו כחיבור בין ממלכתי לממלכתי-דתי איננה אלא מצג שווא שכן הבעיה איננה הפיצול בין שני זרמים ממלכתיים אלה. רוב הציבור הציוני דתי שולח את ילדיו לבתי ספר תורניים פרטיים ופרטיים למחצה תוך הקפדה על הפרדה בין בנים לבנות. בתי הספר "המשלבים" לא יתרמו לגשר עם אוכלוסיה זו וגם לא עם האוכלוסיה החרדית. סביר להניח שחלק מההורים החילוניים-מסורתיים השולחים את ילדיהם לממלכתי-דתי, עשויים לעבור ל"חינוך המשלב" (בעיקר אם הם מהמעמד הבינוני הגבוה). יוצא מזה שהקמתו של הזרם החדש בחינוך תגרום לסגירות יתר של החינוך הממלכתי-דתי.

לחזק את החינוך הממלכתי וליישם את מטרותיו כמוגדר בחוק
תיקון התש"ס - 2000 לחוק החינוך הממלכתי כולל ניסוח ראוי של מטרות החינוך הממלכתי המדגישות את תגבור לימודי היהדות והגדרה מדויקת של מקומם החשוב והמרכזי בבית הספר. חברי הכנסת כנראה לא נתנו את דעתם לכך שיוזמתם עומדת למעשה בסתירה למטרות החינוך הממלכתי כפי שהוגדרו בחוק שכן אם תיושם המטרה "ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית..." וכמוה המטרה: "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו."

אין כבר צורך בתיקון החוק רק לטובת הורים הדורשים הקמת "חינוך ממלכתי משלב" עם תוכנית לימודי יהדות מוגברים ודגש על זהות יהודית. כל זה כבר כתוב במטרות החוק מזה שמונה שנים! התיקון החדש לחוק זכה אומנם לתמיכה פרלמנטרית רחבה אך לאור הניתוח שהוצג כאן ברור שהחוק משרת קבוצה מוגדרת באוכלוסיה על חשבונן של קבוצות אחרות. מבחינה זו זהו חוק סקטוריאלי מובהק וסביר להניח שהוא נועד לשרת אינטרס פוליטי לפחות באותה מידה שהוא מתיימר לתגבר את לימודי היהדות. הנזק של החוק החדש יהיה רב מתועלתו ובכל מקרה איננו פוטר את חברי הכנסת ואת הממשלה מן האחריות לפעול ליישומם של מטרות חוק חינוך ממלכתי לטובת ילדי ישראל כולם.