הסכנה שבאגף התקציבים באוצר

תהליך תכנון תקציב המדינה הוא חלון תצפית טוב לבעיות בתרבות קבלת ההחלטות הלאומית בישראל. ממשלות ישראל נוטות לעסוק יותר בכיבוי שריפות ובאילתורים חפוזים ומפוקפקים ולא בחשיבה ועיצוב מדיניות לטווח ארוך.

לוואקום אסטרטגי זה נכנס אגף התקציבים של משרד האוצר. במילים אחרות, תקציב המדינה נקבע יותר על-ידי פקידים באגף התקציבים במשרד האוצר, מאשר על-ידי שרים.

באגף התקציבים יש אנשים מוכשרים ומסורים, אך אין להם יתרון בהבנה אסטרטגית של נושאים לאומיים, ובמקרים מסוימים זווית הראיה שלהם היא זווית צרה.

גישת אגף התקציבים לנושא התקציב היא לרוב גישה גיזברית המתעלמת מהיבט התפוקות, ומהטווח הארוך. ולא רק זאת, יש מצב של חוסר איזון בו אגף התקציבים באוצר מתערב אף בנושאי מיקרו במשרדי הממשלה בלי שיהיה להם יתרון של הבנה מעמיקה של נושאים מקצועיים ספציפיים.

אגף התקציבים עצר או קיצץ במשך שנים תקציבים לנושאים ספציפיים כמו קניית מסנן למי המוביל הארצי, בניית בית חולים באשדוד, מתקני התפלה, חינוך טכנולוגי, מרכזי הדרכה. כמו-כן האוצר התנגד זמן רב לקביעת תקני איכות אוויר משופרים. איזה מומחיות מיוחדת יש לאנשי אגף התקציבים בנושאים אלה?

משרד האוצר צריך להיות גורם המשפיע על היקף תקציב המדינה ואילו השרים צריכים לקבוע את המדיניות ואת סדרי העדיפויות העיקריות שיגזרו ממדיניות ארוכת טווח. סקירת קבלת החלטות או בעצם אי קבלת החלטות בעבר בנושא משק המים מהווה הדגמה טובה לכשל חמור של תהליך קבלת ההחלטות. ישראל הגיעה שוב למצב בו מפלסי המים בכינרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף, נמצאים בשפל חמור ביותר. ולא רק זאת - יש תהליך של זיהום מאגרי המים הלאומיים. זה לא פחות ממחדל לאומי חמור.

מי שחושב כי הבעיה תיפתר על-ידי אמצעי אחד בלבד - מחיר המים - איננו יודע מה הוא שח. צריכת המים העירונית מתקרבת והולכת לצריכת המים החקלאית. תפקוד נכון של ממשלות ישראל היה מביא אותן כבר לפני שנים רבות לנקוט בכמה צעדים בנושא משק המים כמו פעולות נמרצות לחיסכון במים, טיפול הרבה יותר תקיף בגורמים המזהמים באופן הרסני את מקורות המים והגדלת היצע המים על-ידי התפלה.

מבט על גישת התקציב לאיכות הסביבה יכול להחכים. המצב החמור של זיהום הסביבה עומד בניגוד משווע לחלקו הזעום של תקציב המשרד לאיכות הסביבה אשר מהווה פחות מאחוז אחד מתקציב המדינה.

האם מישהו במשרד האוצר או בממשלת ישראל יודע בכלל מה היקף הנזקים הכלכליים והאסטרטגיים הלאומיים הנגרמים בגלל פגיעה באיכות הסביבה?

תקציב הביטחון: מי הקובע האמיתי את היקף תקציב הביטחון? ממשלת ישראל? משרד האוצר? האם ממשלות ישראל קיימו ב-15 השנים האחרונות דיון על מדיניות הביטחון הלאומי לפני הדיונים על תקציב הביטחון? האם במשך השנים נקבעו למערכת הביטחון יעדים בתחום ההרתעה וההכרעה? האם נעשה ניתוח עלות תועלת בתחום הביטחון הלאומי?

חלקו של תקציב הביטחון בתל"ג הלך וירד בלי שהתקיים דיון בממשלה על המשמעות של מגמה זאת.

העדר ראייה מערכתית אפשר לראות גם בנושא רכבת. שנים רבות משרד האוצר בלם את פיתוח הרכבת. כיום ברור גם לאוצר, באיחור רב, כי ישראל זקוקה למערכת הסעה המונית יעילה, לרשת מסועפת של מסילות ברזל.

לגישה כה ריכוזית זאת של האוצר יש מחיר מערכתי כבד. כך אי אפשר לנהל מדינה. תקציב המדינה צריך להיות מבוסס על תהליך של ניתוח תועלת ברמה הלאומית.

התרבות הקלוקלת שבה הממשלה נזכרת כי יש משבר מים חמור רק כאשר מפלסי המים יורדים כמה מטרים מתחת לקוים האדומים - וגם אז לא בהכרח מזדרזת לפעול - או חשה שיש בעיה של זיהום מים רק כאשר סוגרים 100 בארות מזוהמות במישור החוף - צריכה לעבור מן העולם. תפקיד השרים הוא להקדים תרופה למכה במקום לעסוק בכיבוי שרפות.