פעמים רבות אני נתקל באנשים שמספרים לי על מחלת הסוכרת, הטיפולים שהם עוברים והדיאטה הלא מאוזנת עליה המליצו "התזונאים" - "שכירי" משרד הבריאות.
מחלת הסוכרת נמצאת בעליה תלולה במיוחד בעשור האחרון, כיום ישנם למעלה מ-220 מליון אנשים ברחבי העולם הסובלים ממנה. לפי הנתונים האחרונים חיים בישראל יותר מחצי מליון עם המחלה. לפיכך, אני מרגיש את הצורך והמחויבות לידע את הקהל הרחב אודות האמת הכואבת הקשורה לסוכר ופחמימות פשוטות, והשפעתם על הבריאות.
כתבתי את המאמר לא בכדי להשריש פחד, אלא בכדי לידע את הקהל, כוחו של ידע מהווה אפשרות בחירה מצד האזרח, ללא לחצים ושרלטנות.
הסוכרת היא מחלה שהתפתחה בעולם המערבי במאה ה-18, בעיקר בקרב העשירון העליון, שהרשו לעצמם לרכוש את החומר המתוק, הלבן והמזוקק, סוכר.
במיץ המופק מקנה הסוכר ישנם שני סוכרים: גלוקוזה ופרוקטוזה, בנוסף, ניתן למצוא גם אנזימים פעילים. אולם, כאשר מעבדים ומזקקים את מיץ קנה הסוכר, סלק הסוכר, תירס (ליצירת סירופ-התירס corn syrup ) או כל חומר טבעי - מלא אחר, מקבלים פרוקטוזה, אשר הוא סכריני בודד, כאשר גלוקוזה לא נמצאת בו.
באוניברסיטאות מלמדים שמבחינה כימית, סוכר ודבש הם אותו הדבר. השאלה היא, האם גלוקוזה ופרוקטוזה אף-על-פי היותם מתוקים, הנם זהים במרכיבים הכימיים שלהם? אם ניקח נייר לקמוס ונבחן את רמת הגלוקוזה בסוכר ובדבש, נגלה שהם אינם זהים כלל וכלל. ההבדל העיקרי והמשמעותי ביותר הוא ברמת האנזימים, כאשר בסוכר, בהיותו מזוקק, האנזימים הושמדו ובדבש טבעי-טהור הם עדיין קיימים.
בדבש, במולסה ובפירות טריים או מיובשים ישנם אנזימים שנקראים "נברטסס" (הפכנים) שמזרזים את שינוי הסוכרים שבהם לתרכובת מושלמת של גלוקוזה ופרוקטוזה.
האנזימים הללו מפרקים את הסוכר לחלקים. על כן, הסוכר ממוצרים טריים, שלמים ומלאים משומש על-ידי הגוף תיכף ומיד, כאשר סוכר מזוקק צריך להסתמך על הגוף לשבירתו בכדי להיות שמיש, לכן הסוכר המזוקק הוא כימיקל שמזיק לגוף בטווח הארוך. הבעיה בסוכר היא השימוש בחום ליצירתו, כשהחום משמיד את כל האנזימים שבו, לכן אין סוכר בשוק עם אנזימים.
כמו כן, הסוכר המזוקק עובר תהליך הלבנה, בחלק מהמקרים דרך עצמות בעלי-חיים בכדי להקנות לו את מראהו הלבן, הטהור. עלי להוסיף, שסוכר חום הוא סוכר מזוקק שלא עבר הלבנה, או סוכר לבן מזוקק שאליו הוסיפו מולסה ולכן הוא דביק יותר.
המילה Diabetes (סוכרת) היא מונח לטיני שפירושו "להוציא מים עד תום", על-שום כמות השתן המוטלת מחוץ לגוף. המילה Mellitus (השם הלועזי המלא של מחלת הסוכרת הוא Diabetes Mellitus) הנה מונח לטיני מהמאה ה-18, כאשר הפוליטיקאים לא רצו לפגוע בתעשיית הסוכר שתמכה בהם ובמקום לקרוא למחלה Diabetes Sucritus, שפרושה סוכרת, הם קראו למחלה Diabetes Mellitus - פרוש המילה Mel בלטינית הוא דבש. לפחות כאן, בישראל, קוראים למחלה בשמה הנכון, סוכרת.
לאנשים בעולם המערבי ישנה חמישית מכמות הכרום בגוף מאשר לאנשים במזרח הרחוק, בגלל שאנו משתמשים בשפע של סוכר ופחמימות פשוטות, בשל כך אנו מאבדים 300% מכמות הכרום היומית המומלצת. למחסור בכרום ישנה השפעה ישירה על פעילות האינסולין בגוף. כמו כן, הכרום מונע היווצרות הסתיידות-עורקים ומחסור בכרום כמוכן עלול לתרום לטרשת העורקים.
מעניין לדעת שכאשר אנו אוכלים פחמימות מלאות/מורכבות אנו מוסיפים כרום לגוף וכשאנו צורכים פחמימות פשוטות/מזוקקות אנו מאבדים כרום, מפני שהגוף צריך להשתמש בכרום ממחסן הרזרבה בכדי להפיק תועלת מסוכר ופחמימות פשוטות. בנוסף, ישנם מחקרים המצביעים על מחסור בכרום כתורם למחלת הסוכרת עצמה.
במהלך לימודיי בתחום הרפואה והריפוי הטבעיים, נוכחתי לדעת פעם אחר פעם שמטרתה של הרפואה המערבית היא רווח מהיר וקל. כאשר הרופאים, ככלל, אינם מגלים עניין בהוראה והדרכה לבריאות הציבור, אלא, מתרכזים במכירת סמים, כריתת, שרפת או שיתוק אברים חיוניים.
בעצם, "טיפולים" שכאלה מזיקים לגופינו ומסתירים את הבעיה עצמה, שעדיין קיימת. לכן, אני רואה את הצורך להסביר בפשטות את פעולת אברי הגוף, בכדי שכל אחד ואחת יוכלו להבין את התהליך של ספיגת הגלוקוזה הגוף, ללא מילים בלתי מובנות, שבאות מפי "הרופא".
הגוף זקוק לגלוקוזה כמקור אנרגיה בכדי לעבוד, בדיוק כפי שאנו זקוקים לכסף בכדי לשלם את החשבונות ולקנות מזון למחייתנו. לכן, ברצוני לפשט את תהליך ספיגת הגלוקוזה בגוף, בכדי שתבינו מדוע כל-כך הרבה אנשים בעולם חולים במחלת הסוכרת:
כסף = גלוקוזה
בנק = כבד - הכבד מאחסן את הגלוקוזה
מבקר הבנק = לבלב - הלבלב מאחסן גליקוגן שהיא מולקולה מאוחדת של גלוקוזה כמקור אנרגיה
רזרבה פדרלית = בלוטות יתרת הכליות
כסף מזויף = סוכר ופחמימות פשוטות
מבקר הבנק מפקח על המאזן בבנק (זה מה שעושה הלבלב) הלבלב מיצר גליקוגן ומורה לכבד לפרקו לגלוקוזה, בכדי שהוא יהיה שמיש על-ידי הגוף כאנרגיה. כאשר אין גלוקוזה (כסף) בכבד (בבנק), בלוטות יתרת הכליות (רזרבה פדרלית) ינפיקו כימיקל שנקרא גלוקוקורטיקויד (Glucocorticoid), שינהל את הפיכת החלבונים (חומצות אמינו) לגלוקוזה (הדפסת כסף). החלבונים מאוחסנים בגוף כחומצות אמינו והם יומרו לגלוקוזה, כמו כן הגוף ימיר וישתמש בשומן עודף כמקור לאנרגיה.
סוכר ופחמימות פשוטות הם כסף מזויף - הגוף לא יכול ולא רוצה להשתמש בהם עד שהוא לא יפרקם לגלוקוזה. סוכרים פשוטים אינם שמישים על-ידי הגוף כמו שהם, אולם הם משפיעים (לרעה) על מערכות הגוף מיד עם כניסתם. כשהאדם אוכל פחמימות מורכבות/מלאות הכל נעשה בדרך הנכונה, המזון עובר במערכת העיכול, כשהכבד הופך את הנעכל לגליקוגן וגלוקוזה, כנדרש. מערכות גוף האדם עובדות בצורה נפלאה עם הדלק הנכון, אבל כשאוכלים סוכר ופחמימות פשוטות, כשהם נכנסים לפה הם כבר בדרך למערכות הגוף ואז רמת הסוכר בדם עולה במהירות ונוצר חוסר איזון בגוף.
מדוע סוכר או גלוקוזה אינם יכולים להיכנס לתוך תאי הגוף?
מפני שתאי הגוף דוחים אותם!
תאי גוף האדם הם הידרו-פובים (דוחי מים), אך סוכר וגלוקוזה הם הידרו-פילים (מומסים ונישאים במים). בכדי שסוכר וגלוקוזה יוכלו להיכנס לתוך התאים ולשמש כאנרגיה, לגוף יש תהליך מתוחכם ביותר לצורך ההתמזגות. בכדי למזג את הגלוקוזה לתוך תאי הגוף, מיצר הלבלב אינסולין ואז האינסולין מתאחד עם הגלוקוזה, לכן האינסולין הוא כרטיס הכניסה של הגלוקוזה לתוך תאי הגוף. זאת הדרך היחידה שבה הגלוקוזה מתמזגת ומנוצלת על-ידי הגוף.
אם אנו מציפים את הגוף בסוכר, שהיא אנרגיה מלאכותית (כסף מזויף), הלבלב (מבקר הבנק) ייצר אינסולין באופן טבעי, בכדי להפיק תועלת מהסוכר. אבל, עד שהסוכר יהפוך לגלוקוזה הוא לא יוכל להתאחד עם אינסולין, משום שאך ורק גלוקוזה יכולה להתמזג עם אינסולין.
כאשר ישנו סוכר בלתי מנוצל בתוך הגוף מרגישים תחושת צימאון, מפני שהגוף מנסה לשטוף את הסוכר העודף מחוצה לו. במהלך הזמן הזה ישנו בגוף מצב של היפר-גלצימייה (hyperglycemia), מפני שיש בגוף עודף אינסולין ללא גלוקוזה שתתאחד אתו.
בכדי לתקן את המצב שאנו יצרנו הגוף מוציא גלוקוזה ממחסניו, בכדי למזגו עם האינסולין הבלתי מנוצל ובכך הגוף בכוחות עצמו (כמובן באם הוא תקין ובריא) מונע את המצב של היפר-גלצימייה. הבעיה המרכזית במחלת הסוכרת היא תופעה של יותר מידי אינסולין שתאי הגוף סרבו לקבלם לתוכם, בגלל חוסר איזון בין גלוקוזה לאינסולין מפני שהזנו את הגוף בגלוקוזה מזויפת.
רמת סוכר נמוכה בדם קשורה לכבד שאינו מתפקד כשורה, בעצם אין ביכולתו לאחסן גליקוגן שבעת הצורך יומר לגלוקוזה. הכבד, מעבדת הכימיקלים של גוף האדם, עליו מוטלות משימות רבות ובמקור לא עוצב לפרק זיהומים וכימיקלים סינתטיים מהאוויר שאנו נושמים, מכל המשקאות שאנו שותים (כולל משקאות מוגזים), כל השומנים, הכולסטרול, מוצרי המזון המעובדים, וסמי הרפואה והרחוב שאנו צורכים.
ובנוסף על הכבד לפרק רגשות מצטברים כגון פחד, שנאה, כעס, עצב, וכולי, וגם לא לשכוח את מצבי רוחנו שמשתנים מיום ליום. ובכן, הכבד לא יכול לעמוד במעמסות הרבות הללו, במיוחד כשאין אנו תורמים רבות להזנתו וניקיונו ולכן הכבד של אנשי העולם המערבי מצוי במצוקה קשה ביותר, מותש ואינו מסוגל לתפקד כראוי.
כאשר מופיע התסמין של רוב המחלות הכרוניות והתורשתיות, המחלה נמצאת כבר בשלב מתקדם. דוגמא טובה לכך היא התקף-לב - ההתקף מופיע כאשר העורקים כבר סתומים והתוצאה במקרים רבים קטלנית. כשמגלים בעיית סוכר בדם אצל מטופל כ-70% מהלבלב יצא מכלל שימוש פעיל, הרפואה המערבית מגלה בורות גמורה ובעצם, במקרים רבים היא גורמת להחרמת המצב ולהשתרשות המחלה אצל המטופל. כשנותנים אינסולין מלאכותי אנו רומזים ללבלב שאיננו זקוקים לו יותר, כאילו אנו שמים אותו בגבס לשארית חייו ולשתקו לתמיד. כשמכניסים אינסולין מלאכותי הלבלב אומר לעצמו, "היי, הגוף לא זקוק לי יותר, יש לי מחליף שמייצר אינסולין במקומי, חוץ-מזה הגוף לא עוזר לי להחלים וממשיך לתכסס אותי, אז זהו-זה נשבר לי ואני מפסיק לתפקד".
המוטו הכללי של הרפואה המודרנית בנוגע לכל מחלה הוא "קח את סם-הפלא שייצרנו, ותמשיך לחיות את חייך ההרסניים כאילו כלום לא קרה". בנוסף, הם שולחים את המטופל אל התזונאים שלהם לייעוץ טיפשי שעדיין ממליץ על אכילת נבלות, מזון מת, חסר חיים ואנזימים.
דרך אגב, כשצורכים ממתיקים מלאכותיים מתכססים את הגוף, כאילו נכנס סוכר או גלוקוזה, בכדי שהגוף לא יכנס למצב של הלם מכמות האינסולין שלא ניתן לשימוש שהוא ייצר, מקבלים תשוקה לאכול פחמימות בכדי לחפות על הנזק שנגרם. כעיקרון, דיאטה שמכילה ממתיקים מלאכותיים יכולה לגרום להשמנה. ממתיקים מלאכותיים מיוצרים מכימיקלים רעילים ומסוכנים לגוף, כימיקלים שיכולים לגרום לנזק בלתי הפיך, הם גרועים יותר מסוכר לבן.
אזהרה! פחמימות פשוטות וטהורות - הסיבה החבויה לחולשת שריר הלב
אף-על-פי שרובנו מודעים לעובדה שמזון מן החי גורם למחלות לב, אנשים ספורים יודעים שפחמימות פשוטות ומזוקקות מחלישות באופן כללי את שריר הלב. שאל כל חולה-לב שהתייעץ עם תזונאי והם יאשרו שיועץ להם לקחת ויטמין-E כתוספת מזון. ויטמין-E הוא מזון מאד ספציפי ללב ונחשב כמחזק שריר הלב. לפי ד"ר ווילפרד שוט, המחסור בויטמין-E בדיאטת אנשי מדינות המערב נובעת מתהליך טחינת הקמח, שבו הוציאו את נבט החיטה, שהוא מקור משמעותי ביותר של ויטמין-E. בנוסף לכך, לחם או פסטה שמיוצרים מחיטה מלאה, דגנים מלאים, קמח מלא אינם מכילים ויטמין-E. אפייה או בישול משנים את המבנה בכימי של המינרל או הויטמין וכמוכן, משמידים את האנזימים הנחוצים ולכן אינם שמישים יותר.
דגן- שרביט החיים האל נתן את התירס לפר, אך לנו, בני באדם הוא נתן את החיטה והשעורה כשרביט החיים. אם נביט בפירמידת אבות המזון נמצא את הדגנים בבסיסה. ישנם אנשים וילדים רבים שמקבלים תופעות אלרגיות אם הם אוכלים חיטה או שעורה, אך הם מעולם לא אכלו חיטה, שעורה או כל דגן "מלא" אחר, קרוב לוודאי שכל האלרגיות ייעלמו כלא היו אם הם ישנו את הרגלי התזונה שלהם (אופן הכנת דגן מלא ניתן למצוא במתכון שייק-מן-האדמה) .
מילה אחרונה על דגני-הבוקר. רובם יכולים להימנות עם מוצרי המזון הבלתי מזינים ביותר מהסיבות הבאות: דגני-הבוקר הנם מזון מעובד, "מת", ללא חיים, מלאים בסוכר וצבעי מאכל מלאכותיים, רק בכדי לרצות את העין ותאי הטעם. רוב המינרלים והויטמינים שבהם הם ללא אנזימים בעלי ערך נחות שהגוף יסרב למזגם בו. רבות נשאלתי לערכם של הסיבים התזונתיים שבדגני-הבוקר, ותשובתי לכך, לסיבים אין שום ערך תזונתי כלל וכלל, הגוף אינו מעכל או סופג סיבים. אך לסיבים תזונתיים ישנו ערך בריאותי ממדרגה ראשונה, מפני שהם משמשים כמטאטא של המעיים ועוזרים "בסילוק האשפה" מהגוף. דיאטה עשירה בפרות, ירקות, דגן מלא, אגוזים וזרעים היא עשירה בסיבים תזונתיים מטבעה.
____________
- יאיר ראובן Ph.D., M.H., N.H., מרפא טבעי, רוקח צמחים ותזונאי קליני על טוהרת הטבעונות;
